הזכות להישכח

מהן הדרכים להחזיר את השליטה על הפרטיות בעידן הדיגיטלי?

שלומית ווגמן
שלומית ווגמן

>> פרשת איסוף המידע האישי מהטלפונים הסלולריים (של אפל, גוגל וחברות אחרות) העלתה למודעות נושא מרתק: מהי בעצם פרטיות בעידן הדיגיטלי? הפרשה העלתה לכותרות את מה שרובנו לא יודעים (או מעדיפים להדחיק): מידע נאסף עלינו ללא הרף, בכמויות עצומות, כשהשימושים בו אינם ברורים לציבור.

בימים אלה, שבהם עומד לתיקון חוק הגנת הפרטיות בישראל, יש לתת את הדעת לאתגרים בתחום, ולהעניק בחינה מחודשת למושג הפרטיות ולאיזון הרצוי בין האינטרסים והגישות השונות. בעבר, הכלים להגנת פרטיותו של אדם היו בעיקר התוויית גבולות החדירה לדלת אמותיו. כיום, הדבר אינו אפשרי מבחינה פרקטית. כל פעולה משאירה עקבות דיגיטליים מפורטים: שימוש בכרטיס אשראי, GPS, טלפון סלולרי, גלישה באינטרנט, רשתות חברתיות ועוד. טכנולוגיות המידע מאפשרות צבירת כמויות עצומות של מידע אודות אדם, על פני פרקי זמן ממושכים, שבשילוב עם יכולות חיפוש מתקדמות מאפשרות, בין השאר, כריית והצלבת מידע, הצפת פרטים, הסקת דפוסי פעילות, גילוי מידע אישי ואף ניבוי פעולות.

כמויות המידע הנצברות מובילות לכך שה"אני העתידי" לא יוכל להימלט ממעשיו של ה"אני הנוכחי" שלי, על פגמיו. העקבות הדיגיטליים שהושארו, יסגירו כל פרט. משובת נעורים שתועדה על ידי נער בסטטוס בפייסבוק, עשויה להישמר גם בהגיעו לגיל 50, לא כל שכן בעת חיפושיו אחר מקום עבודה. תיעוד אודות מיקומי אדם עשוי להימצא בידי צד ג' במשך שנים, ולהסגיר פעילות פוליטית, חברתית, יחסים בינאישיים ועוד. מעולם לא היתה כמות עצומה כזו של מידע אודות אדם זמינה וניתנת לניתוח בקלות רבה ועל פני תקופת זמן ארוכה כל כך.

צילום: TheMarker

אלמנטים מצטברים אלה יוצרים אתגר משמעותי למושג הפרטיות ומצריכים חשיבה מחודשת בתחום, שתאפשר ליהנות מהעושר שהטכנולוגיה מספקת, ולעודד את קידומה, אך בו בזמן להגן על פרטיות מסוימת. ואכן, ניכר כי בעולם מתפתחות כמה גישות המנסות להתמודד עם פניו החדשות של מושג הפרטיות. אחת מהן היא הכרה ב"זכות להישכח" (Right to be Forgotten). כלומר, זכותו של אדם שמידע שנאסף אודותיו יפסיק להיות מעובד לאחר פרק זמן מסוים, לצד הגבלה של תקופות שמירת מידע על ידי הגוף שאוסף את המידע.

הרעיון דומה להתיישנות: כפי שעבריין זכאי להתיישנות על מעשיו כעבור מספר שנים, כך יש לאפשר את אותו רציונל אישי-חברתי המגן על כבוד האדם, מוחל על מעשי עבר ומאפשר להמשיך בשגרה, גם לאדם שכל "פשעו" הוא שימוש רגיל ברשתות החברתיות, בסלולר או ביחס למידע שפורסם אודותיו. יש לציין כי עקרון זה עומד במתח עם עקרונות אחרים, כמו ניטרליות מנועי החיפוש וחופש המידע, אבל יש בנמצא כלים להתמודד עם כך (דוגמת פתרונות טכנולוגיים כיצד ניתן "להישכח" ואבחנה במגבלות בין עיבוד לשמירת המידע).

גישה אחרת מתמקדת בהגברת השליטה של מושא המידע בזרימת המידע אודותיו, כחיזוק הפרטיות הלכה למעשה. על פי גישה זו, יש לאפשר למושא המידע שליטה בכל שלב ושלב בשרשרת המידע ככלי להגנה על פרטיותו: החל מאיסוף המידע באופן שקוף, פשוט לתפעול ולהבנה, המלווה בהסכמה אמיתית; דרך אופן שמירתו, עיבודו, ניתוחו והצלבתו עם מידע אחר; וכלה ביכולת להסירו, הרשאה להעבירו לצדדים שלישיים ועוד.

בנוסף, יש לחזק את המודעות בקרב מפתחים לעיצוב מכוון פרטיות. עיצוב טכנולוגי אינו ניטרלי, ותמיד יכלול תפישה כלשהי לגבי פרטיות המשתמשים. לפיכך, כבר בשלב התכנון יש לבחון כל מערכת גם דרך משקפי הפרטיות, כדי שהשירות/מוצר לא יפגע בפרטיות שלא לצורך ויוביל בעתיד לתביעות יקרות, הפסקת פעילות ואף לאישומים פליליים.

המחברת הינה בעלת תואר דוקטור במשפט וטכנולוגיה מאוניברסיטת ייל ועו"ד במשרד גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג ושות'

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ