דרוש צדק והיגיון במיסוי נאמנויות בישראל

בשנים האחרונות בוצעו שינויים מרחיקי לכת בתחום מיסוי הנאמנויות בישראל ■ עם זאת, המלאכה טרם הושלמה, שכן במקרים מסוימים החוק מטיל מס באופן בלתי-צודק, שאינו מתאים לשיטת המס בישראל

אריאל כץ
אריאל כץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רשות המסים
רשות המסיםצילום: ליאור מזרחי

נאמנות היא מוסד המעוגן בהסכם, ובו מחזיק נאמן נכסים שהתקבלו מיוצר הנאמנות, לטובת נהנים. נאמנויות מוקמות על-פי רוב בכדי להגן על נכסים מפני נושים, בכדי להבטיח את אופן הניהול של נכסים מסוימים (על-ידי הנאמן), וכן במקרים מסוימים משיקולי מס. השימוש במוסד הנאמנות רווח במיוחד בקרב אוכלוסיות אמידות מאוד, שיש להן אינטרס מיוחד בהגנה על נכסי המשפחה.

בשנים האחרונות, חלו שינויים מרחיקי לכת באופן המיסוי החל על נאמנויות. בעוד בתחילת שנות ה-2000 כלל לא היתה הסדרה ספציפית לתחום ולא היה ברור איזה דין חל ביחס למיסויין של נאמנויות. כיום, לאחר מספר תיקונים שבוצעו בפקודת מס הכנסה, נושא מיסוי הנאמנויות בישראל מוסדר בצורה מקיפה. עם זאת, וכפי שנדגים בהמשך, גם כיום ישנם פגמים משמעותיים באופן המיסוי החל על נאמנויות מסוימות, דבר הדורש תיקון חקיקה מיידי.

"תיקון תותחנים" במיסוי נאמנויות – החלפת אי-צדק לכיוון אחד באי-צדק לכיוון השני

בעבר, תחום מיסוי הנאמנויות היה כר פורה לתכנוני מס, עקב פרצות המס הרבות שהיו קיימות בתחום, ובפרט ביחס למיסוי של נאמנויות שבהן יוצר הנאמנות היה תושב חוץ. נראה כי הניסיון למנוע ולחסום את פרצות המס הללו הביא למה שקרוי בשפת העם "תיקון תותחנים" – וכי אי-הצדק שבמיסוי חסר של נאמנויות התחלף בחלק מהמקרים באי-צדק בדמות מיסוי יתר, בלתי סביר ובלתי צודק של נאמנויות אחרות.

הדבר מביא לכך שכיום, לא רק שאין יתרון מיסויי ישראלי בהחזקת נאמנות, אלא שבמקרים רבים קיומה של נאמנות עשויה להוות תאונת מס.

מיסוי נאמנויות תושבי ישראל – מיסוי אקס-פרסונאלי ואקס-טריטוריאלי

המקרה המובהק ביותר למיסוי יתר בלתי צודק של נאמנויות הוא מקרה שבו יוצר הנאמנות הוא תושב חוץ, הנאמנים זרים, נכסי הנאמנות זרים, מרבית הנהנים הם תושבי חוץ, וחלק מהנהנים הם תושבי ישראל.

במקרה כזה, שבו יוצר הנאמנות אינו בחיים או שהיוצר והנהנים אינם קרובי משפחה, תיחשב הנאמנות ל"נאמנות תושבי ישראל", באופן שבו, על-פי נוסח החוק הקיים, היא תהיה חייבת במס על כלל הכנסותיה בכל מקום בעולם (תוך זיכוי ממסי חוץ, כמובן).

במילים אחרות – ישראל מבקשת להטיל מס על מלוא הכנסותיה של נאמנות שבה היוצר זר, הנאמנים זרים, הנכסים נמצאים מחוץ לישראל, ואף הנהנים הם בעיקרים זרים, כל עוד אחד הנהנים הינו תושב ישראל. זאת, תוך התעלמות מהזיקות הזרות שבנאמנות זו, והיתלות בתושבותם לצרכי מס של נהנה אחד או יותר. יודגש שישראל מטילה כיום מס גם על חלקם של הנהנים הזרים ביחס לנכסים זרים בנאמנויות שכאלו.

מצב זה, שנועד להתמודד עם מצגים פיקטיביים בנאמנויות (הוספת נהנים זרים באופן מלאכותי), מביא במקרים מסוימים לתוצאה בלתי הגיונית שאינה מתיישבת עם יסודות בסיסיים בשיטת המיסוי בישראל: הטלת מס על מי שאינו מפיק את הכנסתו בישראל ואינו ישראלי – מיסוי שהוא במהותו אקס-טריטוריאלי ואקס-פרסונאלי.

בהקשר זה, ולמען ההגינות, יש לציין כי ישנן מדינות שנוקטות קו נוקשה אף יותר מישראל ביחס למיסוי נאמנויות, אך אין לכך בכדי להצדיק את המיסוי הבלתי צודק.

לבעיה שתוארה ישנם כמה פתרונות אפשריים במקרים שונים ובהתאם לנסיבות, כגון: פיצול הנאמנות לנאמנויות נפרדות, החרגת הנהנה הישראלי מהנאמנות, ניצול הזיכוי ממסי חוץ ועוד. יחד עם זאת, לא בכל המקרים ניתן להשתמש בפתרונות אלו. לכן, מן הראוי כי הדין בסוגיה זו יתוקן באופן מיידי, באופן שיאפשר מיצוי צודק וניטראלי של נאמנויות.

הכותב הוא רו"ח (עו"ד) במשרד עמוס כץ ושות' - רואי חשבון

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker