שכר טרחת עורך דין בתיק תאונת דרכים אינו יכול לעלות על 13% מהפיצוי שנפסק - כולל בהליך ערעור - דין וחשבון - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שכר טרחת עורך דין בתיק תאונת דרכים אינו יכול לעלות על 13% מהפיצוי שנפסק - כולל בהליך ערעור

השופטת חייבה עורך דין לפצות לקוח שנפגע בתאונת דרכים בכ-800 אלף שקל בגין סכומים שגבה ממנו מעבר למה שהותר בחוק

תגובות

<<בית משפט השלום בתל אביב קבע בשבוע שעבר כי מגבלת שכר הטרחה הקבועה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים הקובעת שכר טרחה מקסימלי בתיקי תאונות דרכים (אחוז מסוים מהפיצוי שקיבל הנפגע) כוללת גם את שכר הטרחה בעבור הליכי הערעור בתיק.

לפיכך חייבה השופטת שושנה אלמגור (שמונתה באחרונה לשופטת מחוזית) עורך דין שגבה מלקוחו יותר מ-13% מסכום הפיצוי שנפסק ללקוח בפסק דין - להחזיר את שכר הטרחה העודף שגבה ללקוח. התובע, אסמעיל סהמאן, נפצע בתאונת דרכים ונותר משותק ונכה בשיעור של 100%. בעקבות התאונה הוא הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה שפסק כי חברת הביטוח תפצה אותו כ-1.8 מיליון שקל. עורך דינו של סהמאן דאז, פנחס זלצר, סבר כי סכום הפיצוי נמוך מזה המגיע לו והמליץ על הגשת ערעור.

סהמאן קיבל את המלצת בא כוחו וב-1993 חתם על חוזה שכר טרחה שלפיו ישלם לזלצר בעבור הטיפול בערעור לעליון שכר מינימלי בסך 58 אלף דולר ועוד 13% בצירוף מע"מ מכל סכום פיצוי נוסף שייפסק לו בבית המשפט העליון.

ואכן, בגין הגשת הערעור ניכה זלצר מסכום הפיצוי שסהמאן קיבל מחברת הביטוח 58 אלף דולר, בנוסף לשכר הטרחה שקיבל לפי פסיקת בית המשפט המחוזי. ב-1997 דחה העליון את הערעור של סהמאן מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים.

בתביעה שהגיש נגד זלצר, באמצעות עורכי הדין ישי שריד ורונן רבי-אביב, טען סהמאן כי הוא חתם על חוזה שכר הטרחה לאחר שזלצר הטעה אותו ונטע בלבו אמונה כי סיכוייו בערעור ודאיים. הוא הוסיף כי זלצר לא היה רשאי לגבות ממנו שכר טרחה העולה על השיעור המירבי הקובע בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים - 13% מסכום הפיצויים שנפסק, כשמדובר בפיצוי שנקבע בפסק דין.

זלצר טען מנגד כי שיעור שכר הטרחה המקסימלי לפי החוק חל רק על הטיפול בתביעה בערכאת הדיון המקורית ולא בערכאת ערעור. השופטת אלמגור פסקה כי כוונת המחוקק היתה לקבוע שכר טרחה שיכלול את כל ההליכים המשפטיים שבהם פתח אחד מהצדדים. "הליכים אלה כוללים ערעור אחד על פסק הדין ואפשר אפילו שניים. פירוש סעיף החוק מביאנו למסקנה ששכר טרחת עורך דין בעבור טיפול בתיק תאונת דרכים שבו נוהלו הליכים משפטיים והליכי ערעור בכלל זה, אינו יכול לעלות על 13% מסכום הפיצוי".

מפסק הדין עלה עוד כי למרות שעורך הדין היה זכאי לגבות עבור הטיפול בתיק במחוזי לא יותר מ-13% מהסכום שנפסק בתוספת מע"מ, שהסתכמו ב-243 אלף שקל בתוספת מע"מ, הוא גבה מהלקוח סכום נוסף של 49 אלף שקל, על ידי כך שחישב את 13 האחוזים מהסכום שכלל את שכר הטרחה שנקבע בפסק הדין לטובת התובע. אלמגור קבעה כי חישוב זה אינו חוקי, ולכן הורתה לו להשיב את הסכום העודף.

זלצר חויב להשיב לסהאמן 58 אלף דולר לפי שער הדולר מ-1993, וכן כ-49 אלף שקל , בתוספת ריבית והפרשי הצמדה משנה זו, ובסך הכל כ-800 אלף שקל. (א 35235/04)

סי די בנק


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#