הרופאים הורידו את השאלטר - דין וחשבון - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הרופאים הורידו את השאלטר

20תגובות

>> במסגרת המשא ומתן עם האוצר דורשים הרופאים תוספת של 50% לשכרם - לפני תוספות מיוחדות שיינתנו לרופאים בפריפריה, למתמחים ולרופאים במקצועות לא מבוקשים. לאור העובדה ששכרם הממוצע של הרופאים בשירות המדינה הוא 26 אלף שקל בחודש, וכי יחד עם המשרות הנוספות שהם ממלאים שכרם הממוצע הוא כ-30 אלף שקל, אפשר להתווכח אם דרישות השכר של הרופאים במקומן. רק שהוויכוח הזה מיותר.

אין טעם בוויכוח אם דרישות השכר של הרופאים הן במקומן. למעשה, זה לא משנה כלל אם הרופאים מוכנים להסתפק בתוספת השכר ששולמה לכל העובדים במגזר הציבורי (7.25%), או אם הם דורשים תוספת שכר של 30%, 50%, 100% או 300%. למדינה לא תהיה ברירה אלא להיכנע לכל דרישת שכר שהרופאים יעלו - מוצדקת או לא מוצדקת, מבוססת או לא מבוססת. ככה זה כשיש איגוד עובדים תקיף, שאינו מהסס להוריד את האצבע מהשאלטר.

המונח "האצבע על השאלטר" אומנם נקשר לעובדי חברת החשמל - אבל דווקא הם השכילו שלא להסיר מעולם את האצבע מהשאלטר. עובדי חברת החשמל, תחת הנהגתו של יורם אוברקוביץ' המנוח, הבינו שיש איומים שעדיף שלא לממש, וכי לעתים קרובות כוחו של איום גדול מכוח המימוש שלו.

מה היה קורה לו עובדי חברת החשמל היו מנתקים את הזרם? ככל הנראה אחד משניים: או שמדינת ישראל היתה שולחת את הצבא להיכנס לתחנות הכוח, או שמדינת ישראל היתה יורדת על ברכיה ומקבלת כל תכתיב של עובדי החברה. עובדי חברת החשמל העדיפו, ובצדק רב, שלא לבחון באיזו משתי החלופות תבחר המדינה.

אלא שבעוד עובדי חברת החשמל הכוחניים מנהלים בתבונה רבה את מדיניות ה"איומים שאינם ממומשים" שלהם, דווקא הרופאים המשכילים עושים את ההפך מכך. בפעם השנייה בתוך עשור מורידים הרופאים את השאלטר, נכנסים לשביתה, ובפועל מעמידים את מדינת ישראל עם גבה אל הקיר. כמו ניתוק זרם החשמל, גם שביתת רופאים היא "הורדת השאלטר" של המדינה. משמע, שביתה שמשיתה על הציבור נזק שאינו יכול לעמוד בו; שביתה שלציבור אין כל ברירה אלא להיכנע לה.

הציבור אינו יכול לעמוד בשביתה שדנה אותו לסכנת חיים. שביתה כזו מורידה אותו על ברכיו, ואינה מותירה לו ברירה אלא לקבל את התכתיבים של השובתים - במקרה זה, הרופאים. לכן, הדיון בשאלה אם תביעות השכר של הרופאים מוצדקות הוא דיון תאורטי בלבד, מאחר שברגע שהרופאים בחרו לשבות, דינן של תביעות השכר שלהם להתקבל - גם אם אין בהן כל צדק וכל הגיון. אקט השביתה של הרופאים הוא אקט של סחיטה באיומים, ולמדינה אין כל כלי להתגונן בפני הסחיטה הזו.

>> האמצעי היחיד להבטיח כי הדיון בתביעות השכר של הרופאים יהיה דיון רציונלי - בשאלה אם מוצדק או לא מוצדק לשלם להם תוספת שכר - הוא כאשר הדיון הזה יתנהל במנותק מהסחיטה של שביתה. משמע, דיון שיתנהל בבוררות.

ייאמר לזכותם של הרופאים שהם הציעו להעביר את סכסוך השכר שלהם לבוררות כבר באוגוסט, וכי דווקא משרד האוצר בעיוורונו סירב לכך. זאת היתה טעות טרגית, אבל אסור שמדינת ישראל תשלם על כך.

בינתיים משרד האוצר כבר הבין זאת והודה בטעותו, ובאופן היסטורי גם משרד הבריאות, בניהולו של ד"ר רוני גמזו, הצטרף לדרישה להעברת סכסוך השכר של הרופאים לבוררות (ככל הזכור, זוהי הפעם הראשונה שבה משרד הבריאות יוצא נגד עמדת הרופאים, ובעד העמדה של משרד האוצר).

לכן, זאת צריכה להיות התביעה הבלתי מתפשרת מהרופאים כיום: הסכסוך עם הרופאים חייב לעבור לבוררות, כי זוהי הדרך היחידה להבטיח שיתקיים דיון אמיתי בתביעות הרופאים, ולא אקט של סחיטת המדינה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#