"לא חשבתי שאוכל להיות שופטת - זה נראה לי גדול עלי" - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"לא חשבתי שאוכל להיות שופטת - זה נראה לי גדול עלי"

בהרצאה גלויית לב לעורכי דין צעירים סיפרה נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז, השופטת הילה גרסטל, כיצד התגלגלה להיות שופטת בגיל 34 על אף שרצתה להיות פסיכולוגית, איך היא מתמודדת עם עומס העבודה הכבד ולמה אחרי 20 שנה היא עדיין נהנית מהמקצוע

6תגובות

>> יש אנשים שמשאת נפשם המקצועית כבר מגיל צעיר היא להיות שופטים. כדי לממש את שאיפתם הם יפנו ללימודי משפטים ובהמשך ינתבו את הקריירה שלהם לתפקידים שיקדמו אותם למסלול המהיר לשיפוט. אבל אם שואלים את נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז, השופטת הילה גרסטל, ליד הגורל השפעה לא פחות גדולה על הדרך לכס השיפוט.

"כל חיי התגלגלו במקריות. לא התכוונתי להיות עורכת דין ולא ראיתי עצמי כשופטת", סיפרה גרסטל, אחת השופטות האהודות והמוערכות כיום במערכת, בשיחה פתוחה שהתקיימה באחרונה בינה לבין יו"ר לשכת עורכי הדין, עו"ד יורי גיא-רון, בכנס עורכי הדין הצעירים שנערך באילת. "התכוונתי להיות פסיכולוגית. כשהתגייסתי לצבא שובצתי לחיל האוויר לבסיס שדה דב בתפקיד משעמם והחלטתי ללמוד לימודי ערב. לימודי משפטים היו בערך הדבר היחיד שניתן היה ללמוד באוניברסיטה בלימודי ערב ולכן התחלתי בהם ואמרתי לעצמי שאלך ללימודי פסיכולוגיה שנה לאחר מכן. בשנה השנייה ללימודי משפטים התחלתי ללמוד פסיכולוגיה במקביל, אבל בסוף השנה הזו נשארתי במשפטים כי זה עיניין אותי יותר", סיפרה גרסטל. לאחר שסיימה את ההתמחות במשרד עורכי דין עבדה גרסטל החל מ-1979 כעורכת דין שכירה ולאחר מכן פתחה משרד עורכי דין עצמאי.

בפני 50 עורכי הדין שהשתתפו במפגש, בהנחיית עו"ד עמית בן-ארויה, העידה גרסטל על עצמה: "לא חשבתי שאני יכולה להיות שופטת. זה נראה לי משהו שהוא גדול עלי. ב-1990, כשהייתי בת 34, פגשתי את השופט שאול אלוני המנוח, שהיה במינוי זמני בעליון. הוא שאל אותי 'למה שלא תגישי מועמדות לכהונה בשיפוט'. זה היה הזרע הראשון. באותו שבוע הלכתי לביקור תנחומים אצל שופטת והיא שאלה אותי 'למה לא תציגי מועמדות לשיפוט'. בהמשך אותו שבוע שופטת שלישית שאלה אותי את אותה שאלה". מבחינתה של עורכת הדין גרסטל, אלה היו סימנים גורליים, ובעקבותיהם היא הגישה את מועמדותה לשיפוט.

לדבריה, "חשבתי שזה ייקח זמן, אבל מוניתי לשופטת לאחר הישיבה הראשונה של הוועדה לבחירת שופטים. חלפו שבועיים בין הצגת המועמדות ועד ההודעה על המינוי וזה בא לי במהירות רבה. הייתי צריכה לחלק את התיקים של המשרד ולסגור אותו".

אנליסט אישי  בזק

מוגש בחסות המפרסם

כשנכנסה לשיפוט, סיפרה גרסטל, משכורות השופטים היו נמוכות מאוד. "ידעתי שאני פונה לאורח חיים צנוע וזה חייב היערכות משפחתית-כלכלית מחודשת בבית. אם כעורכת דין עצמאית יכולתי לקנות הרבה בגדים לילדים, אחרי המינוי לשיפוט נכנסנו למסגרת כלכלית והילדים לא קיבלו כל מה שהם רוצים. זה עשה להם רק טוב".

כיום היא חיה בשלום עם המגבלות שחלות עליה כשופטת והתרגלה לרובן. עם זאת, לדבריה, "אני מאוד זהירה בהתנהגות שלי. יש מידה של פרנויה. אם מישהו מתעניין בי, מיד אני שואלת את עצמי האם יש לו תיק אצלי. קושי אחר צץ אם אני רוצה להביע משהו שאסור לי כשופטת. אני לא יכולה להתבטא פוליטית ולא אצא לצעדה למען גלעד שליט כי זו אמירה נגד הממשלה".

תחנה ראשונה: ביהמ"ש ברמלה

עם תחילת עבודתה כשופטת בבית משפט השלום, בספטמבר 1990, נפגשה גרסטל עם נשיא בית משפט השלום דאז לפגישת היכרות. "הוא שאל אותי איפה אני רוצה לכהן", משחזרת גרסטל. "השבתי שאני לא רוצה לכהן בבת ים וברמלה כי זה מרוחק מביתי והיו לי ילדים קטנים מאוד בבית. הוא שיבץ אותי ברמלה. יצאתי משם בשוק. סמי-קומה", היא נזכרת עם חיוך.

כיום היא מברכת על תקופת החניכה האינטנסיבית כשופטת צעירה ברמלה. "זו היתה חוויה קשה מאוד וטובה מאוד", אמרה גרסטל. "מי שעבר את רמלה של אז יכול לעבור הכל. הגעתי לבית המשפט ברמלה לאחר שחצי שנה לא היה שם שופט, כי השופט חלה ונפטר. באתי מהתחום האזרחי והיה שם הרבה פלילי. הייתי בהלם. אשתו של השופט שהחלפתי צילצלה אלי וביקשה שאשלח את המתמחה שלי אליה הביתה. הוא חזר עם 40 תיקים שהמתינו לפסקי דין שנבצר מהשופט לכתוב בגלל מחלתו". גרסטל לא חשבה שעליה ליידע את נשיא בית משפט השלום על הירושה שקיבלה מקודמה בתפקיד. "לא העזתי לדבר אתו על בסיס יומי - נשיא היה אז תואר מפחיד. הייתי יוצאת בשש בבוקר מהבית ויושבת עד שתיים בלילה. כל החומרים נמסרו אז בכתב יד. לא ראיתי את המתדיינים ואת העדים - קיבלתי את הסכמת הצדדים לתת פסק דין על סמך החומר שבתיק. ישבתי וכתבתי פסקי דין במשך חודש וחצי, זו היתה תקופה טראומטית מאוד".

גם לאחר 21 שנות שיפוט, גרסטל אינה חשה שחיקה מקצועית או עייפות. "לא יכולתי ליהנות יותר בשום מקצוע אחר. במשך יותר מ-20 שנה אני באה בשמחה לעבודה", היא אומרת ומבהירה כי היא משתדלת להקדיש את מירב זמנה לשיפוט ולא למטלות ניהוליות שהן חלק מתפקידה כנשיאת בית משפט. "אני יושבת ארבעה ימים כשופטת. העומס כבד מאוד, אבל זה המקצוע הכי מגוון ומעניין, עם הרבה תחושת שליחות ועשיית צדק ככל שהדבר אפשרי". באשר לתחושת השליחות היא מסבירה כי "תיק קרטון הוא לא ניירות, אלא אנשים שמגיעים עם הדברים הכי קשים שעוברים עליהם, חוץ מבריאות. אף אחד לא בא בהתנדבות לבית המשפט".

לשאלה איך נראה יום עבודה של שופט ממוצע, היא משיבה: "שופט יושב בדרך כלל באולם הדיונים חמישה ימים בשבוע ושומע תיקים רבים. כשהוא יוצא מהאולם הוא צריך לקרוא את התיקים שיופיעו מולו למחרת ונשארת לו מלאכת כתיבה רבה. ככל שהשופט חרוץ יותר - יש לו יותר פסקי דין לכתוב. השבועות הם חוט ארוך ויש כל הזמן ריצה כדי להספיק. אין מצב שבו אני נחה על זרי הדפנה. אני מסיימת תיק אחד ונכנסים סיכומים ב-23 תיקים אחרים. זה לעולם לא נגמר. יש בכך משהו סיזיפי אבל הגיוון הוא רב. אין יום או תיק שדומים זה לזה".

TheMarker


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#