הייצוגית על הפיצויים מתרמית רייכרט תעשיות הסתיימה בפשרה - דין וחשבון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הייצוגית על הפיצויים מתרמית רייכרט תעשיות הסתיימה בפשרה

נשיאת העליון ביניש קיבלה את ערעור התובע הייצוגי על פסק דינה של השופטת אגמון-גונן

תגובות

>> לאחר 16 שנות התדיינות הסתיימה הפשרה בתביעה הייצוגית הראשונה בדיני ניירות ערך שהגיעה לפסק דין סופי: בהתאם להסדר שאושר בפסק דין בבית המשפט העליון בתיק שמש נגד רייכרט, ישלם דן רייכרט פיצוי בסכום כולל של מיליון וחצי שקל, במקום הסכום של 900 אלף שקל שנקבע בבית המשפט המחוזי. מסכום הפיצוי ינוכה הסכום שכבר שולם על ידו בעבר - כ-630 אלף שקל.

ב-1995 נחשפה תרמית מתמשכת בהתנהלותה של החברה הציבורית רייכרט תעשיות, שפעלה בתחום מוצרי הבטון. בשלב ראשון נודע על חקירת רשות ניירות ערך נגד ראשי החברה, דיווח שהביא לקריסה של מניות החברה בבורסה. לאחר כחודש הודיעו רואי החשבון של החברה כי הדו"חות הכספיים שלה אינם משקפים את מצבה, ומאותו שלב הופסק המסחר במניותיה של רייכרט תעשיות.

באותה שנה הגיש משה שמש תביעה ייצוגית בשם בעלי המניות ברייכרט תעשיות, בשל הנזק שנגרם להם מקריסת המניות עקב התרמית. במהלך 15 שנות ניהול התביעה נפטר התובע הייצוגי וגם אחד הנתבעים, עזרא רייכרט, הלך לעולמו. ב-2000 התפשרו רוב הנתבעים ושילמו כ-8 מיליון שקל.

ואולם שני נתבעים סירבו להתפשר: דן רייכרט, מבעלי השליטה, וסמנכ"ל הכספים מנשה כהן. השניים נמצאו אחראים לנזקי המשקיעים ועירערו על אחריותם לבית המשפט העליון. ב-2007 דחה העליון את ערעורם של השניים וקבע כי התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי, כדי שזה יקבע את הפיצויים שהם חייבים לשלם לתובעים.

בית המשפט העליון קבע כי שיטת חישוב הנזק שנגרם למשקיעים תהיה "שיטת חיסרון הכיס" - כלומר, ההפרש בין המחיר שבו נרכש נייר הערך לבין שוויו הריאלי ביום רכישתו - והעביר את התיק לשופטת מיכל אגמון-גונן כדי שתקבע את גובה הנזק שנגרם.

בפסק דינה מינואר 2010, הכריעה השופטת אגמון-גונן בשאלה כיצד מחשבים את הפיצוי למשקיעים בניירות ערך שערכם נמחק עקב תרמית בחברה שבה השקיעו. היא קבעה כי את הפיצויים יש לחשב דווקא בשיטת "ההשלכה לאחור" (Backcasting), שלפיה מחושב הנזק לכל משקיע על פי הפער בין מחיר המניה לפני גילוי המידע המטעה בשוק, לבין המחיר שלאחריו.

במקרה של תיק רייכרט, ביום מעצרם של ראשי החברה נפל מחיר המניה מכ-15 שקל לחמישה שקלים. אגמון חישבה כי הנזק הכולל יגיע לפיכך לכ-9 מיליון שקל. כהן חויב בנזק במלואו ואילו רייכרט חויב ב-10% מהנזק.

בערעור שהגיש שמש, נטען כי אגמון סטתה מהוראת בית המשפט העליון כשהשתמשה בשיטת "ההשלכה לאחור", ובנוסף יישמה את השיטה בצורה לא נכונה. הנשיאה דורית ביניש והשופטים אשר גרוניס ועדנה ארבל קיבלו את הערעור, וציינו כי בית המשפט המחוזי קבע את שיטת חישוב הנזק שלא בהתאם להנחיותיו של בית משפט העליון.

ביניש ציינה עוד כי בקופת בא-כוח התובע הייצוגי הצטברו כ-15 מיליון שקל, מהם הוצאו באישור בית המשפט הוצאות משפט של כ-3 מיליון שקל, והיתרה נועדה לחלוקה בין התובעים בכפוף לכיסוי יתרת ההוצאות.

"כדי שיוכל לחזור לשלוותו שנעכרה משך שנים בשל התנהגות פסולה שהוא לא נטל בה חלק", כלשונו של בית המשפט, הסכים רייכרט לבסוף להצעת הפשרה, לפיה יעביר בתוך חמישה ימים את היתרה להשלמת הסכום של 1.5 מיליון שקל שבו חוייב - כ-871 אלף שקל. השופטים ציינו לשבח את העבודה המצוינת שעשה עו"ד רמי בן נתן, בא-כוח התובע הייצוגי, "בהבאתה של התובענה הייצוגית לידי סיום" ו"על מהלך הפשרה האחרון שבו אומצה הצעתו".

השופטים אמרו כי "צר לנו כי בית המשפט המחוזי ייחס לו המשך הליכים מיותר אף כי בעקבותיהם נוספו עוד מיליוני שקלים לקופה". מנגד, הוסיפו, "הבנו למרי לבו של דן רייכרט, שעל פי דין עליו לשאת בתוצאות של מעשים חמורים שבוצעו בידי אחרים בחברה שהוא היה רק אחד מבעלי מניותיה". (ע"א 2051/10; 2046/10)



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם