הגבלת יכולת המדינה לערער על פסק דין - מוצדקת - משפט - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הגבלת יכולת המדינה לערער על פסק דין - מוצדקת

המפקפקים בהצעת החוק טוענים טענה שובת לב: עינוי הדין שנגרם לנאשם הוא אכן קשה מנשוא, אך האמת קודמת לכל

תגובות
משפט
shutterstock

באחרונה הגיש ח"כ דוד אמסלם (הליכוד) הצעת חוק, שלפיה התביעה לא תוכל לערער על פסק דין שבו זוכה נאשם, אלא בעבירות חמורות, וגם זאת תוך בקשת רשות בלבד, ולא בזכות. הצעת החוק אינה מבחינה בין ערעור על זיכוי (מלא או חלקי) לבין ערעור על קולת העונש במקום שבו הורשע הנאשם. כיום, הפררוגטיבה אם לערער אם לאו מסורה לגורמי התביעה, ללא מגבלה חוקית כלשהי.

הצעת החוק עוררה תגובות חריפות, ונראה שהן מתמקדות במציע עצמו, ולא בגופה של ההצעה. כך, בית המשפט העליון כבר קבע כי אין זה מובן מאליו שעל זיכויו של אדם קיימת זכות ערעור לפרקליטות. וכך, למשל, הדין בארה"ב אינו מאפשר לתביעה לערער על פסק דין של זיכוי, ואף רואה בכך משום פגיעה בתיקון החמישי לחוקה.

הצעת החוק מונה שני טעמים: כוחה הרב של המדינה לעומת האזרח, והעובדה שערעור המדינה יוצר "סיכון כפול", שכן הנאשם למעשה עומד לדין פעמיים.

המפקפקים בהצעת החוק טוענים טענה שובת לב: עינוי הדין שנגרם לנאשם הוא אכן קשה מנשוא, אך האמת קודמת לכל. אם הנאשם יורשע בערעור, האמת תנצח והצדק ייעשה. אם אכן מדובר באדם חף מפשע, הזיכוי יישאר על כנו גם בערעור.

התשובה לטענה זו פשוטה: אין אמת משפטית אבסולוטית, ולכן ערעור אינו בהכרח מגלה את האמת. פסק הדין של ערכאת הערעור אינו בהכרח צודק או מגיע לחשיפת האמת יותר מאשר פסק הדין של הערכאה הדיונית. פסק הדין של ערכאת הערעור מבטא את יציבות השיטה, אך אין הוא מבטיח את חשיפת האמת. יתרה מזו: גם אם ניתן לאותו שופט להרהר שוב בהכרעתו — אם להרשיע או לזכות — אותו שופט יכול להגיע לתוצאה אחרת. ואם ניתן לו להרהר בכך פעם שלישית, ייתכן שישנה את דעתו בשנית.

דוגמה מאלפת היא פסקי הדין שניתנו בעניינו של הרב עוזי משולם: תחילה הורשע משולם בבית המשפט המחוזי, ונגזר עליו עונש של שמונה שנות מאסר. משולם עירער, ובבית המשפט העליון הוחלט לזכותו מחלק מהעבירות שבהן הורשע ועונשו הופחת על ידי השופטים אהרון ברק ודליה דורנר. המדינה הגישה בקשה לדיון נוסף בתיק, שבו הוחלט להרשיע את משולם באחת מהעבירות שמהן זוכה — מה שהביא להחמרת עונשו.

בין המרשיעים היה לא אחר מאשר השופט ברק. ברק הודה כי בפסק הדין הקודם של בית המשפט העליון "נפלו טעויות", שלהן — כך כתב — "הייתי שותף, כאחד מחברי ההרכב. משמע, מודה אני בטעותי ומבקש לתקנה". מהי האמת המשפטית? האם משולם אשם או לא? ואם ברק היה צריך לבחון את המקרה בשלישית, מה הייתה התוצאה? לעולם לא נדע.

לכן, מכיוון שאין אמת משפטית אחת, אין סיבה להעדיף בחינה שנייה או שלישית של אותו מקרה פלילי, ויש לעצור אחרי הבחינה הראשונה. ערעור מוסיף בוודאות לעינוי הדין, אך אינו מוסיף בהכרח לבירור האמת. הגשת כתב אישום היא אירוע מכונן בחייו של אדם. היא מעבירה אותו טלטלה אישית, ומתפרשת גם אל מחוזות אחרים: הנאשם נאלץ לשלם עבור הגנתו, להתמודד עם אווירה ציבורית אשר לעתים אינה מבחינה בשוני התהומי בין "נאשם בעבירה" לבין "מורשע בעבירה", להתמודד עם השלכות משפחתיות ועסקיות היכולות לבוא לידי ביטוי בהימנעות גופים שונים מהתקשרויות עסקיות עד ל"מיצוי הבירור המשפטי".

לכן, משזוּכָּה אדם, יש להפסיק את עינוי הדין, אפילו אם ייתכן שאילו היה מוגש ערעור היתה משתנה התוצאה. מניעת עינוי הדין חשובה מהדין עצמו. על עינוי הדין חרבה ירושלים פעם אחת. לא עוד.

הכותבים הם עורכי דין, מומחים לעבירות צווארון לבן ומשפט פלילי

עו"ד ירון קוסטליץ
עופר וקנין
רובי קסטרו
עופר וקנין
קמחי מוטי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#