עורכי הדין הם משמידי היערות - דין וחשבון - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עורכי הדין הם משמידי היערות

10תגובות

>> עורכי דין הם בזבזני נייר. שום תוכנית לבית משפט אלקטרוני עוד לא הביאה מזור לבעיה זו. בשנות ה-90 העריכה לשכת עורכי הדין האמריקאית כי עורך דין ממוצע מייצר בשנה טונה אחת של ניירת. מאז רק התייעלה תעשיית ה-Copy Paste, כך שאפשר להעריך שכיום עורך דין ישראלי ממוצע מייצר בשנה טונה ניירת ואף יותר.

בארה"ב העריכו מומחים כי מקצוע עריכת הדין הוא יצרן הניירת השני בגודלו אחרי הממשל הפדרלי. על רקע זה, ראויה לשבח החלטת שופט העליון, ד"ר אשר גרוניס, בעניין סופר-מדיק נגד Anton Hubner (רעא 615/11).

שופטים נוהגים להגביל את אורך הסיכומים שמגישים עורכי דין כדי לחסוך זמן שיפוטי וגם נייר. כאשר חורגים עורכי הדין מהאורך שהוקצב להם או מנסים להתחכם על ידי ציפוף השורות, צמצום השוליים, הקטנת גודל האותיות או פשוט חריגה מאורך הטקסט שהוקצב - מטילים בתי המשפט הוצאות על המתחכמים. אלא מה? לא ניתן להכתיב מראש את אורך כתבי הטענות בפתיחת ההליך לפני שמגיעים לשופט.

בפרשה שהגיעה אל גרוניס הגישו עורכי דין משני הצדדים כתבי טענות ארוכים במסגרת בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע של סעדים זמניים. גרוניס ספר את העמודים: בקשת רשות הערעור - 28 עמודים, בקשה להגשת ראיה נוספת - ארבעה עמודים, בקשה לעיכוב ביצוע - 28 עמודים ותצהיר של 14 עמודים. לבקשות צורפו שני קלסרים שכללו 15 נספחים ומאות עמודים. עורכי הדין בצד שכנגד לא טמנו ידם בצלחת: התשובה לבקשה לעיכוב ביצוע - 51 עמודים עם תצהיר בן שני עמודים ועוד 42 נספחים בארבעה כרכים של נספחים ואסמכתאות בהיקף מאות עמודים.

גרוניס חייב את שני הצדדים לשלם 10,000 שקל הוצאות לאוצר המדינה בגין אורך מוגזם של כתבי הטענות. עורכי הדין של החברות המשיבות דרשו מגרוניס לעיין מחדש בהחלטתו לחייבם בהוצאות, בטענה כי לא ניתן להענישם על אורך מופרז של כתבי טענות כשבית המשפט לא הגביל את אורכם מראש.

"כל המצוי בנעשה בבתי המשפט מודע לכך שבצד גידול במשקל הסגולי של הליכים קיימת תופעה של כתבי טענות, תצהירים, נספחים וכיוצא באלה המשתרעים על פני עוד ועוד עמודים", שיתף השופט. לדבריו, "אילו נעשתה בדיקה השוואתית, אין לי ספק שהממצא הברור היה שכתב טענות ממוצע דהיום הוא ארוך בהרבה מזה שהיה מוגש לפני שנים".

גרוניס העיר כי "התופעה קיימת ומתגברת ומכבידה על תפקודם של בתי המשפט. אין להלין על כך באופן כללי אלא באותם מקרים, והם אינם מעטים, שבהם אין מתאם בין המשקל הסגולי של העניין לבין היקפם של המסמכים המוגשים. היינו, כאשר אורכם של המסמכים (שלא לומר משקלם) חורג מכל פרופורציה".

המסר של גרוניס חורג מגבולות המקרה הספציפי. לטעמו, גם אם השופט אינו מכתיב לצדדים את אורך כתבי הטענות וגם במקרים שבהם אינו יכול לעשות זאת בכלל, "נקודת המוצא חייבת להיות שפרקליטו של בעל הדין יפעיל שיקול דעת נכון וראוי ויגיש כתב טענות בהיקף מתאים ובלא חריגה קיצונית מהמקובל". זהו מבחן גרוניס: אם משקל כתבי הטענות עלה, סימן שהפעלתם מעט מדי שיקול דעת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#