למה מדינת קליפורניה מחליטה בשבילנו מהי זכותנו לפרטיות ברשת? - משפט - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

למה מדינת קליפורניה מחליטה בשבילנו מהי זכותנו לפרטיות ברשת?

החלטת בית המשפט העליון מהשבוע שעבר — שלפיה תביעות של ישראלים נגד פייסבוק יוכלו להתברר מעתה בבתי המשפט בישראל, אך על פי הדין במדינה שתכתיב החברה — מכרסמת בהגנה על פרטיותם של אזרחי ישראל בפייסבוק ובפלטפורמות אינטרנט אחרות

5תגובות
מארק צוקרברג
Bloomberg

מי יקבע את רמת ההגנה על פרטיותם של אזרחי ישראל מפני איסוף המידע על ידי רשתות חברתיות כמו פייסבוק? בית המשפט העליון החליט בשבוע שעבר כי תביעות של ישראלים נגד פייסבוק יוכלו להתברר מעתה בבתי המשפט בישראל — גם אם תנאי השימוש באתר קובעים אחרת. החלטה זו אמנם מקלה על הגשת תביעות נגד פייסבוק — אבל בית המשפט לא ביטל את האפשרות של החברה להכתיב כי התביעה תתברר על פי החוק של קליפורניה.

המשמעות של ההחלטה היא הפקעה של לא מעט זכויות שהכנסת והדין הישראלי מעניקים למשתמשי פייסבוק בישראל — והפקדת הזכויות שלנו, של כולנו, בידי בית המחוקקים של קליפורניה. אלה לא חדשות טובות.

ההחלטה של בית המשפט העליון ניתנה במסגרת ערעור של פייסבוק על ההחלטה לדון בישראל בבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד פייסבוק אירלנד ופייסבוק ארה"ב. הבקשה לאישור התביעה הייצוגית הוגשה על ידי התובע אוהד בן חמו באמצעות עוה"ד עמית מנור, יוקי שמש וגרגורי פאוסט קורצ'מני.

התובע טען כי פייסבוק פגעה בפרטיות המשתמשים על ידי שימוש במידע פרטי ללא הסכמת המשתמש, וגם לא נרשמה כדין כמאגר מידע.

אסתר חיות
דודו בכר

הרכב השופטים בראשות נשיאת העליון אסתר חיות, המשנה לנשיאה חנן מלצר והשופטת ענת ברון, קבעו פה אחד כי תנאי השימוש — שאותו מאשר בקליק כל משתמש ולפיו יש לתבוע את פייסבוק בקליפורניה בלבד — הוא תנאי מקפח בחוזה אחיד ויש לבטלו. לעומת זאת, השופטים לא קיבלו את טענת התובע כי התנאי שלפיו על כל תביעה נגד פייסבוק יחול הדין של מדינת קליפורניה גם הוא מקפח.

בהקשר של הדין שיחול כתבה חיות כי "לא הוצגו ראיות לכך שהכרעה בבקשת האישור על פי דיני קליפורניה תשלול מהמשיב את האפשרות להעלות טענות מסוימות. משכך, לא הוכחה על ידו תחולתה של חזקת הקיפוח".

המשנה לנשיאה מלצר ניסה לצנן מעט את האפשרות שניתנה לפייסבוק להכתיב את הדין הקליפורני. על קביעת דין קליפורניה בתנאי השימוש של פייסבוק כתב מלצר: "לתפישתי, יש ליתן לה תוקף בנסיבות, כמוצע על ידי חברתי הנשיאה, ובלבד שלא יעשה בתניה האמורה שימוש כדי 'לעקוף' בעזרתה הוראות קוגנטיות (מחייבות) שבדין הישראלי (למשל בדיני הגנת הצרכן ועוד)". השופטת ברון לא הצטרפה להסתייגות הזאת ולכן היא נותרה מיותמת.

המאגר הביומטרי של פייסבוק

יש סיבה לכך שפייסבוק מעוניינת להחיל בתנאי השימוש שלה את הדין של קליפורניה. זה דין נוח יותר מבחינתה במובנים רבים. למשל, יש לא מעט הגנות בתחום הפרטיות שלא קיימות בקליפורניה, אבל קיימות במקומות אחרים, כמו ישראל.

ראשית, החלטת העליון מטילה קושי עצום על מגישי תביעות ייצוגיות נגד ענקיות אינטרנט שרוצות להסתמך על הדין הישראלי. כבר במועד הגשת התביעה עליהן להוכיח באמצעות חוות דעת משפטיות יקרות כי דין קליפורניה אינו מעניק לתובע הישראלי זכויות מסוימות, ולכן מקפח אותו. רק אם יצליחו להוכיח זאת — בכל תביעה בנפרד — יפסול בית המשפט את הסעיף בתנאי השימוש שמחיל את דיני קליפורניה.

שנית, למה שפייסבוק תכתיב את הזכויות שלנו לפי הדין הנוח לה? בחודשים האחרונים נכנסה לתוקף באירופה רגולציה גורפת חדשה על הגנת מידע, המכונה בראשי תיבות GDPR (General Data Protection Regulation). אחד המניעים של הרגולציה האירופית הוא מניעת מצב שבו מעצמות האינטרנט יפקיעו ממדינות אירופה את היכולת להכתיב את רמת ההגנה על המידע.

קחו, למשל, בקשה לאישור תביעה ייצוגית שהוגשה נגד פייסבוק בפברואר 2017 על ידי התובע הייצוגי אברהם ברק, באמצעות עוה"ד יצחק אבירם ושחר בן מאיר. התובע טוען שפייסבוק פוגעת בפרטיות בכך שהיא מפעילה על התמונות המועלות לשרתיה מנגנוני זיהוי פנים ביומטריים ללא הסכמת משתמשים. זיהוי פנים מופעל גם כאשר התמונה לא הועלתה על ידי המצולם. התוצאה היא שפייסבוק מחזיקה "מאגר ביומטרי". לפייסבוק מועלות מדי יום כ–150 מיליון תמונות בכל העולם (לא כולל ווטסאפ ואינסטגרם). בתביעה נטען כי לפי חוק הגנת הפרטיות בישראל, לפייסבוק אסור לאגור תמונות באופן כזה.

בית המשפט הישראלי עדיין לא הכריע בתביעה, אבל אם יתעקש להחיל עליה את דין קליפורניה, הסיכוי של התביעה להצליח אינו גדול. בקליפורניה אין ככל הידוע איסור לאסוף מידע ביומטרי באופן שבו אוספת פייסבוק את המידע.

פייסבוק מעדיפה את חוקי קליפורניה

זו הסיבה שבארה"ב נדחה הניסיון של פייסבוק להכתיב בתביעה כזו בדיוק את הדין של קליפורניה. בניגוד לבית המשפט העליון שלנו, בתי המשפט בארה"ב סברו כי הניסיון של פייסבוק לכפות את הדין הקליפורני פוגע פגיעה קשה בזכויות יסודיות של תושבים של מדינות אחרות בארה"ב.

לפני שנתיים בדיוק התבררה בארה"ב תביעה ייצוגית דומה לתביעת "המאגר הביומטרי" הישראלית. שלושה תושבים של מדינת אילינוי טענו כי זכויותיהם נפגעו בניגוד לחוק מיוחד שאומץ באילינוי, כדי להסדיר איסוף של מידע בטכנולוגיה ביומטרית.

פייסבוק טענה כי לפי תנאי השימוש שלה יחול דין קליפורניה. בית משפט האמריקאי קבע כי יש לבטל את התנאי המחייב לדון על פי דיני קליפורניה ולהחיל את דיני אילינוי. בית המשפט ציין כי בקליפורניה לא קיימת חקיקה המגינה על מפני איסור מידע ביומטרי, ואילו באילינוי יש חקיקה כזו. לכן, נקבע כי דיני קליפורניה סותרים "מדיניות יסודית" של אילינוי. בית המשפט קבע כי הניסיון של פייסבוק להחיל את דין קליפורניה מרוקן מתוכן את המדיניות שקבע בית המחוקקים של אילינוי, שבה הוגשה התביעה הייצוגית המקורית, ודבר כזה אינו מתקבל על הדעת.

החלטת העליון מהשבוע שעבר תקשה על תובעים ומכרסמת בהגנה על פרטיותם של אזרחי ישראל בפייסבוק ובפלטפורמות אינטרנט אחרות, שמפנות במקרים רבים לדין של קליפורניה. ספק אם זו התוצאה שאליה התכוון בית המשפט העליון — אבל זו המציאות החדשה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#