שכר הטרחה בייצוגית קוצץ בחצי — העליון קבע שזה לא ראוי

בית המשפט המחוזי אישר ב–2015 פשרה בייצוגית נגד הסופרלנד שהפלה בין תלמידים ערבים ויהודים — אבל חתך בחצי את שכר הטרחה לתובע ולעורכי דינו ■ השופטת ענת ברון הפכה את ההחלטה: "נושא ההליך הוא ראשון במעלה מבחינת חשיבות ציבורית"

אפרת נוימן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הסופרלנד בראשון לציון
הסופרלנד בראשון לציוןצילום: טל כהן

"הסכומים שנפסקו (לשכר הטרחה) אינם משקפים כנדרש את החשיבות ואת הצורך לעודד הגשתן של תובענות ייצוגיות שמטרתן לקדם ולהעלות למודעות סוגיות חברתיות וציבוריות בעלות חשיבות" — כך כתבה שלשום השופטת ענת ברון בפסק דין שהפך את החלטת המחוזי לחתוך בחצי את שכר הטרחה לתובע ייצוגי ולעורכי דינו בעניין אפליה נגד תלמידים ערבים בסופרלנד בראשון לציון.

בסוף 2015 אישרה השופטת צילה צפת מבית המשפט המחוזי בתל אביב הסכם פשרה בייצוגית נגד עיר השעשועים, הבעלים והמפעילה של הסופרלנד. בבקשה לייצוגית שהוגשה ב–2013 נטען כי בעלי הסופרלנד נקטו מדיניות מפלה בין תלמידים ערבים ויהודים, והקצו ימי פעילות נפרדים לבילוי של תלמידים יהודים וערבים. הפרשה זכתה לסיקור נרחב בתקשורת, והשופטת אף ציינה כי זהו נושא חברתי חשוב.

לפי ההסכם, שתוקן בהתאם לעמדת היועץ המשפטי לממשלה (היועמ"ש), עיר השעשועים תתרום 4,000 כרטיסי כניסה לסופרלנד בשווי 436 אלף שקל לבתי ספר של המגזר הערבי.

הצדדים הסכימו כי התובע הייצוגי, עבד אלקאדר נסאר (איש חינוך ערבי ישראלי ופנסיונר של משרד החינוך), יקבל 20 אלף שקל ועורכי דינו סאבר נסאר ורפול שפיק יקבלו יחד 120 אלף שקל. היועמ"ש המליץ להפחית את התשלום ולקבוע אותו בשיטת אחוזים מתוך הפיצוי. כתוצאה מכך, השופטת קבעה כי הסכום יופחת למחצית: 10,000 שקל לתובע ו–60 אלף שקל לעורכי הדין.

השופטת ענת ברון
השופטת ענת ברוןצילום: אתר בתי המשפט

התובע ועורכי דינו הגישו ערעור לבית המשפט העליון על החלטת השכר שלהם. השופטת ברון, שכתבה את פסק הדין שאליו הצטרפו מני מזוז ויוסף אלרון, אמרה אמנם כי העליון נוקט גישה מצמצמת בהתערבות בפסיקת גמול ושכר טרחה, אך לא פעם צוין כי בהליכים ייצוגיים ייתכן שראוי כי מתחם ההתערבות יהיה רחב מעט יותר ביחס להליכים אזרחיים רגילים.

היא מצאה כי זהו מקרה הדורש התערבות, בשל החשיבות שגלומה בהליכים ייצוגיים מסוג זה. ברון הדגישה כי קיים פער גדול בין הפיצוי שהתבקש במקור לבין התוצאה (הסיבה היתה שהקבוצה צומצמה משמעותית), וזה מעורר חשש מהגשת הליכים מנופחים. עם זאת, היא הוסיפה כי במקרה זה התועלת שגלומה בהליך חורגת משווייה הכספי של ההטבה וטמונה בעיקר בערך החברתי והציבורי בהרתעה ובאכיפת הדין, האוסר על אפליה במקומות ובשירותים ציבוריים.

ברון ציינה כי למרות פסק דין רייכרט שקבע כי יש לחשב את שכר הטרחה כשיעור מסוים מתוך הסכום שנפסק לטובת הקבוצה בהסכם הפשרה, יש מקרים שבהם התועלת הצומחת מהסדר הפשרה אינה ניתנת לכימות או אומדן כספי. לדבריה, "כאלה הם הליכים ייצוגיים המשמשים כלי לשינוי חברתי — וכזה הוא המקרה שלפנינו".

השופטת הוסיפה כי זה הליך שהנושא שלו הוא ראשון במעלה מבחינת חשיבות ציבורית — הפרדה בין קבוצות יהודים וערבים בכניסה לסופרלנד, תוך אפליה של תלמידים ומורים מהמגזר הערבי. לכן, היא קבעה, גם אם בסופרלנד חדלו ממדיניות ההפרדה עוד לפני ההגשה של בקשת האישור — ההסדר שהושג מביא להגברת הרתיעה. "בנסיבות אלה, לא היה מקום להתערב בהמלצת הצדדים לגבי סכומי התגמול ושכר הטרחה, לא כל שכן להפחיתם במחצית. התערבות מעין זו פוגעת במארג התמריצים, שמטרתו לעודד הגשת תובעות ייצוגיות ראויות".

"בתביעות נגזרות אין הלכה ברורה"

ערעור מעניין נוסף על שכר טרחה הוגש באחרונה לעליון. עורכי הדין שהגישו את התביעה הנגזרת בעניין עסקת דסק"ש־מעריב עירערו על שכר הטרחה שפסק להם השופט עופר גרוסקופף בסך 9 מיליון שקל (לשני המשרדים יחד). שכר הטרחה נפסק אחרי שהתיק נגמר בפשרה של 100 מיליון שקל, שישלמו נושאי המשרה הנתבעים (רוב הכסף יגיע מהביטוח).

גם במקרה זה עורכי הדין רונן עדיני ורם דקל טוענים כי זו נגזרת בעלת חשיבות ציבורית גדולה. לטענתם, גרוסקופף (שבינתיים מונה לשופט בבית המשפט העליון) סטה מהלכת רייכרט וקבע באופן שרירותי ולא מנומק מדרגות חדשות, שאינן מוצדקות ושאין להן עיגון בהלכות של העליון. הם מזכירים כי הלכת רייכרט ניתנה ביחס לתביעות ייצוגיות, בעוד ביחס לשכר טרחה בתביעות נגזרות עדיין אין הלכה ברורה שיצאה מהעליון.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker