בשורות רעות להיי-טק: פסיקה דרמטית בעליון תאלץ חברות בישראל לשלם יותר מס - משפט - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בשורות רעות להיי-טק: פסיקה דרמטית בעליון תאלץ חברות בישראל לשלם יותר מס

הפסיקה רלוונטית לרבות מהחברות הרב־לאומיות המחזיקות בישראל מרכזי פיתוח עם מאות ואלפי עובדים, פועלות על בסיס קוסט פלוס - ומעניקות אופציות לעובדים ■ העליון לא התחשב בטענה כי היא עשויה להעיב על פיתוח תעשיית ההיי־טק בישראל

82תגובות
פארק ההיי-טק ברעננה
תומר אפלבאום

בית המשפט העליון הכריע השבוע בשאלה שצפויה להשפיע באופן דרמטי על גובה המס שישלמו חברות ישראליות שפועלות במודל של מרכז פיתוח. משמעות הפסיקה היא כי מרכזי פיתוח ישראליים ישלמו מס בישראל על סכומים גבוהים בהרבה מאלה ששילמו עליהם בעבר.

הפסיקה רלוונטית לרבות מהחברות הרב־לאומיות המחזיקות בישראל מרכזי פיתוח עם מאות ואלפי עובדים, ופועלות על בסיס +cost (קוסט פלוס) ומעניקות אופציות לעובדים. היא גם רלוונטית לחברות ישראליות שמשיקולים שונים — ובהם העדפות של משקיעים — נרשמות במודל של חברה אם זרה וחברה בת בישראל.

קוסט פלוס היא שיטה המחשבת את התמחור בין החברה האם והבת, לצורך קביעת עלות השירותים הניתנים על ידי מרכז הפיתוח בישראל לחברת האם, וכל זאת לצורכי מס. לפי השיטה, ההכנסה המיוחסת לחברה הישראלית מחושבת על בסיס הוצאות החברה — הכוללות, למשל, שכר עובדים, שכירות ושכר קבלני משנה — ובתוספת שיעור רווח מסוים מההוצאות, שנע בין 5% ל–15%. החברה הישראלית משלמת מס חברות בשיעור של 23% על הרווח (או פחות אם החברה נהנית ממעמד של "מפעל מאושר").

תשלומי המס יגדלו

מדובר בשני ערעורים על שני פסקי דין שנתן השופט מגן אלטוביה בתחילת 2016 בעניין חברות קונטירה טכנולוגיות ופיניסאר, שעובדות במתכונת של מרכזי פיתוח. אלטוביה קיבל את עמדת רשות המסים, וקבע כי בבסיס המס הישראלי צריך לכלול גם את שווי האופציות לרכישת מניות החברה האם שהוקצו לעובדים של החברות, וכי לא ניתן לנכות הוצאות אלה לצורכי חישוב מס. משמעות הפסיקה יכולה להיות הכפלה של תשלומי המס, ואף יותר מכך. החברות עירערו כל אחת על פסק הדין בעניינה — ערעורים שאוחדו לערעור אחד, שנדחה בתחילת השבוע על ידי שופטי העליון דוד מינץ, עוזי פוגלמן וענת ברון, שקיבלו את עמדת רשות המסים.

>> לדבר על כל מה שחם בהיי-טק: הצטרפו לאקוסיסטם

האופציות מקפיצות - ההבדל בין עמדת רשות המסים לעמת החברות בחישוב המס על מתן אופציות בעסקת קוסט פלוס (

ברות רבות, שהמתינו להלכה של בית המשפט העליון, לא יוכלו להחזיק יותר בעמדה שלפיה עלות האופציות לא נכללת בבסיס המס. למס הכנסה יש גם אפשרות לתקן דו"חות מס עד ארבע שנים לאחור, כך שצפוי כי רשות המסים תחזור ותגבה ממרכזי הפיתוח את המס כפי שאושר בעליון - ותגדיל כך את שיעור הגבייה.

"החברות יכולות לבחור במסלול מס מלא"

השאלה העיקרית בערעור היתה אם יש לכלול את עלות הקצאת האופציות לעובדי חברת הבת בבסיס העלות שעל פיו מחושב הרווח במסגרת עסקת קוסט פלוס.

החברות הישראליות טענו כי אין לכלול את ההוצאות בגין הענקת האופציות בעלויות שלהן (שמהן נגזר שיעור הרווח), שכן האופציות הוענקו לעובדים על ידי החברה האם והן מהוות הוצאה עקיפה בלבד. לעומת זאת, רשות המסים טענה כי הקצאת האופציות היא חלק מהשכר המשולם לחברה תמורת ביצוע עבודות מחקר ופיתוח, ולכן יש לכלול את שוויין בעלות הסכם הקוסט פלוס, לצורך חישוב הרווח מההוצאות.

ההקצאה של האופציות נעשתה באופן המקובל בענף ההיי־טק בישראל, לפי סעיף 102 לפקודת מס הכנסה, היוצר הסדר מיוחד שלפיו מצד אחד מתאפשר לעובד שיעור מס מופחת (כרווח הון ולא לפי המס השולי), ומצד שני לא מתאפשר לחברה לנכות את ההוצאה הכרוכה בהקצאת האופציות.

השופט אלטוביה מהמחוזי קבע כי מדובר בהוצאה לצורך ייצור הכנסה, אף שההוצאה נעשתה בפועל על ידי החברה האם. השופט מינץ, שכתב את פסק הדין בעליון, הסכים עמו: "נראה על פניו כי האופציות הוקצו כדי לתמרץ את עובדי המחקר והפיתוח להעניק את השירותים האיכותיים ביותר שביכולתם לספק לחברת הבת, ובעקיפין לחברת האם. ככל שהשירותים שיינתנו יהיו טובים יותר, כך יגדל ערכה של מניית החברה האם, ובהתאם גם יגדל ערך ההטבה הגלומה באופציות שהוקצו לעובדי חברת הבת. על כן, מנקודת מבט כלכלית מהותית מדובר בהוצאה לייצור הכנסה במישור חברת הבת". לדבריו, תזה זאת מתיישבת גם עם מחקרי שוק שהגישו החברות המערערות (היא גם עולה בקנה אחד עם עמדת OECD).

השופט דוד מינץ
אתר בתי המשפט

מינץ קיבל את עמדתו של אלטוביה, וקבע כי אף ששווי האופציות לא יוכר כהוצאה (בהתאם להסדר שנקבע בסעיף 102 לפקודת מס הכנסה) — הוא ייחשב כחלק מהעלות לצורך הבסיס לחישוב הרווח.

הוא הוסיף כי מאחר שהחברות בחרו בהקצאת אופציות לפי מסלול המס המופחת, התוצאה העקבית היא שההוצאה אינה מותרת בניכוי, ולכן אל לחברות להתלונן על כך עכשיו. ואולם אם הן היו בוחרות בהקצאה לפי המסלול של המס השולי (כהכנסת עבודה ולא רווח הון), היה מתאפשר להן לנכות את העלות של הקצאת האופציות כהוצאה.

חברות יצמצמו מתן אופציות?

עו"ד ענת שביט

הדוגמה הבאה ממחישה את הכבדת המס על מרכזי הפיתוח בעקבות הפסיקה. אם לחברה הבת הוצאות של 50 מיליון שקל בשנה, ונקבע בהסכם עם החברה האם כי היא תשלם לחברה הבת את העלות בתוספת 10% — לחברה יש הכנסה כוללת של 55 מיליון שקל (50 ועוד 10%), שמתוכה יש לה הוצאה של 50 מיליון שקל — כך שהיא תחויב במס בישראל על המרווח, שהוא 5 מיליון שקל. במקרה זה, מס החברות (23%) יהיה 1.15 מיליון שקל.

אם שווי האופציות שנתנה החברה הבת הוא 5 מיליון שקל, כעת, לאור ההלכה שנקבעה בעליון, יש לה הכנסה כוללת של 60.5 מיליון שקל (55 ועוד 10%), מאחר שהיא נדרשת לכלול בעלות גם את שווי האופציות. לעומת זאת, ההוצאה שמותר לה לנכות היא 50 מיליון שקל בלבד, כי הוצאה של אופציות אינה מוכרת לצורכי מס (במסלול ההוני). במקרה זה היא תשלם מס חברות על 10.5 מיליון שקל — כל עלות האופציות, בתוספת המרווח. מס החברות במקרה זה יהיה 2.4 מיליון שקל, יותר מכפול מהמצב לפני הכללת שווי האופציות. במקרה של חברות ענק שמעסיקות מאות עובדים בישראל, הפערים יהיו גדולים בהרבה.

עורכת הדין ענת שביט, ראש מחלקת מסים במשרד פישר בכר חן, מסבירה כי ההחלטה מייצרת מצב לא הוגן, מכיוון שבמקרה של חברה ישראלית (שאינה עובדת במודל של מרכז פיתוח) שמקצה אופציה לעובדים, לא זוקפים לחברה הכנסה פיקטיבית בגובה הסכומים של שווי האופציות. "נוצר כאן עיוות. רק מרכזי הפיתוח נפגעים והעלויות שלהם גדלות", היא אומרת.

השופט מגן אלטוביה
איציק בירן

שביט מציינת כי ההחלטה עשויה להביא לצמצום של מתן האופציות לעובדים, ולדחוף חברות להקצות אופציות במנגנון של מסלול פירותי, המטיל על העובד מס בשיעור מלא אך מאפשר ניכוי של ההוצאה, ולא במסלול ההוני. עם זאת, בהינתן האופי התחרותי של השוק, מהלך כזה, שפוגע בעובד, יכול להצליח רק אם החברות מיישמות אותו באופן גורף. אחרת, לחברות שיעברו למנגנון פירותי יהיה קשה יותר לגייס עובדים.

העליון גם קיבל את הערעור של רשות המסים על שיעור הרווח (הפלוס) שבו תמוסה העסקה במקרה של חברת קונטירה, וקבע כי הוא יהיה 9.1% ולא 7% כפי שטענה קונטירה. גם לכך יכולה להיות השלכה לגבי חברות אחרות.

לסיכום ציין מינץ כי "לאורך הערעורים שזורה כחוט השני טענת המערערות כי פסיקתו של בית המשפט המחוזי משקפת מדיניות מיסויית שאינה נכונה ואינה נבונה, שעשויה לסכל את פיתוח תעשיית ההיי־טק בישראל. אלא שכידוע מקדמת דנא, בית משפט זה אינו בודק את תבונתה של מדיניות המס בישראל, ומלאכתו מתמצֵית בפרשנות הדין הקיים והמצוי — ולא בקביעת הדין הרצוי בעיני נישום זה או אחר".

לפסק דינו של מינץ הצטרפו השופטים פוגלמן וברון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#