ביהמ"ש הכלכלי טעה: רו"ח ישראלי שמבקר חברה דואלית צריך להיות כפוף לדין הישראלי - משפט - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
דעה

ביהמ"ש הכלכלי טעה: רו"ח ישראלי שמבקר חברה דואלית צריך להיות כפוף לדין הישראלי

שופט בית המשפט הכלכלי חאלד כבוב פסק לאחרונה כי במקרה של חברה שנסחרת גם בישראל וגם בחו״ל, האחריות של רואה החשבון המבקר תקבע לפי הדין הזר

תגובות
הבורסה לניירות ערך בתל אביב
בלומברג

הכל מסכימים כי כחלק מהמאמץ לפתח את שוק ההון המקומי ולהפכו לגלובלי, רצוי לעודד חברות ישראליות שגייסו כספים בבורסה מוכרת בחו"ל (למשל, בנאסד"ק או ב-NYSE) לרשום את מניותיהן למסחר גם בבורסה בתל אביב ובכך להיחשב "חברות דואליות". בין החברות הדואליות שנסחרות היום במקביל בישראל ובחו"ל אפשר למנות את טבע, נייס, מג'יק, סודהסטרים ופריגו. 

הסדר "הרישום הכפול", המאפשר זאת תוך מתן הקלות לחברות אלה מעורר גם שאלות מורכבות של משפט בין לאומי פרטי. למשל, מהו הדין שלפיו תוכרע אחריותו של רואה חשבון מבקר לחוות דעת שנתן בעניינה של חברה דואלית? שאלה זו הובאה באחרונה בפני בית המשפט הכלכלי.

רואה חשבון מבקר, כשומר סף, עשוי להיות אחראי לנזקים שנגרמו כתוצאה ממצג מטעה בחוות דעתו אודות דו"חותיה הכספיים של החברה - למשל, אם לא הסתייג ממידע שגוי שנכלל בהם. אך מהו הסטנדרט שעל פיו תיקבע שאלת האחריות שלו כשהוא מבקר דו"חות כספיים של חברה ישראלית דואלית כלפי בעלי מניות ישראלים שרכשו את מניות החברה בבורסה בתל אביב?

אין מחלוקת כי אמות המידה המקצועיות בתחום התקינה החשבונאית שלהן כפוף רואה החשבון המבקר יהיו בכל מקרה אלה הקבועות בדין הזר. אך השאלה לפי איזה דין תיחתך אחריותו כלפי המשקיעים הישראלים חשובה מכיוון שלעתים קיים שוני בין הדין הישראלי לבין הדין הזר. למשל, ביחס לשאלה מהו היסוד הנפשי - רשלנות (לפי הדין הישראלי) או כוונה להטעות (לפי הדין האמריקאי) - שעל התובע להוכיח כדי להיפרע מרואה חשבון מבקר שסטה מכללי התקינה החשבונאית הזרים. לכאורה ניתן היה לחשוב כי הדין הישראלי יחול בקביעת האחריות של רואה החשבון, אך בית המשפט הכלכלי פסק כי כשמדובר בחברה דואלית יהיה זה דווקא הדין הזר.

החלטה זו של השופט חאלד כבוב ניתנה בפברואר לאחר שמספר חודשים קודם לכן הוא פסק כי אחריותה האזרחית של החברה הדואלית עצמה, ושל נושאי-משרה בה, לפרט מטעה בדוחותיה הכספיים תיבחן גם היא לפי הדין הזר. זאת, מכיוון שזהו הפירוש שיש לתת לחוק ניירות ערך הישראלי, בשים לב לכך שתכליתו היא לעודד חברות דואליות לרשום את המניות למסחר גם בבורסה בתל אביב מבלי להטיל על החברה נטל רגולטורי עודף ותוך מתן הגנה נאותה גם למשקיעים הישראליים.

כהמשך להחלטה זו, שהייתה החלטה נכונה, פסק בית המשפט לגבי רואה החשבון המבקר, כי התכלית מחייבת להחיל את הדין הזר גם בסוגיית אחריותו כלפי משקיעים ישראלים. בין היתר נפסק עוד, כי החלת הדין הישראלי תטיל על רואה החשבון המבקר נטל רגולטורי עודף, בהשוואה למצב שבו חל עליו הדין הזר בלבד - בין בשל החשיפה הכפולה לשתי מערכות דינים, בין בשל תמריץ שיווצר לתבוע דווקא את רואי החשבון ולא את החברה - שעלויותיו אפשר שיגולגלו על החברה בדמות שכר טרחה גבוה יותר. בית  המשפט גם הביע חשש מפני הפיצול בין הדין שאליו תהיה כפופה החברה עצמה לבין הדין שאליו יהיה כפוף רואה-החשבון-המבקר שלה, לרבות מפני ההשלכות הפרוצדורליות של פיצול שכזה.

הדין האמריקאי מציב משוכה גבוהה יותר

השופט חאלד כבוב
עופר וקנין

הנמקתו של בית המשפט, בכל הכבוד, אינה משכנעת. עיקר הקושי בהחלטה מצוי בניסיון להפעיל את כללי ברירת הדין שלא באורח נייטרלי, כמקובל במשפט הבין-לאומי הפרטי. בית המשפט הכלכלי ביסס את מרבית נימוקיו על הנחת מצב דברים סמויה שבו הדין הזר מגונן על רואה החשבון המבקר יותר מאשר הדין הישראלי. באותה פרשה מול הדין הישראלי עמד, במקרה, הדין האמריקאי, המציב בפני התובע משוכה גבוהה יותר, בדמות דרישה להוכחת יסוד נפשי מחמיר יחסית, של פזיזות או כוונה, לעומת הדרישה שמציב הדין הישראלי: להוכיח רק רשלנות של רואה החשבון המבקר.

ואולם, מצב דברים זה הוא לא רק מקרי (ייתכן שבמקרה אחר דווקא הדין הישראלי יגונן על רואה החשבון הישראלי יותר מאשר הדין הזר) אלא גם בלתי רלוונטי מבחינת כללי המשפט הבין לאומי הפרטי, המחייבים את השופט להכריע בין הדינים המועמדים להחלה בהתעלם מתוכנם. קל לשער כי במצב דברים הפוך, שבו הדין הישראלי יהיה נוח יותר לרואה החשבון המבקר, הוא יטען בלהט לתחולת הדין הישראלי דווקא. גם אז כמובן יוטל עליו נטל רגולטורי "כבד יותר", שגם הוא עלול להיות "מגולגל" אל החברה - הפעם בשל תחולת הדין הזר.

גם החשש מפיצול בין הדין הקובע את כללי הביקורת עצמם (הדין הזר) לבין הדין שעל פיו תוכרע אחריות רואה החשבון המבקר במקרה של סטייה מכללי הביקורת אינו משמעותי. כללי הביקורת הם בעיקרם כללים מקצועיים - מתחום התקינה החשבונאית. תנאי הנשיאה באחריות בגין הפרתם הם תנאים משפטיים, פרי איזונים מקומיים לכל שיטת משפט. כשמדובר ברואה-חשבון-מבקר ישראלי, בחברה ישראלית, ובמשקיעים ישראליים, האיזון המשתקף מן הדין הישראלי נראה ההולם ביותר. וככל שיש היזון הדדי בין כללי הדיווח והאחריות, כללי האחריות עשויים לתת לכך ביטוי, בדומה לאופן שבו, למשל, סבירות התנהגותו של כל איש מקצוע (רופא, מהנדס, רואה חשבון) נבחנת בשים לב לסביבה המקצועית הייחודית שבה פעל.

המסקנה היא כי אחריות רואה החשבון המבקר בסיטואציה הנדונה אמורה להיחתך לפי הדין הישראלי. זאת, בין מכוח תחולה ישירה של הרגולציה הישראלית - ובמרכזה חוק ניירות ערך ופקודת הנזיקין הישראליים - על רואה חשבון מבקר ישראלי המחווה דעתו בישראל כלפי משקיעים ישראליים שרכשו בבורסה בישראל ניירות ערך של חברה ישראלית; בין כדין מקום ביצוע העוולה, כמקובל על פי כללי ברירת הדין בנזיקין (אם נאמר כי עוסקים בתביעה נזיקית); ובין כדין החותך את ענייניו הפנימיים של תאגיד שהתאגד בישראל, כמקובל על פי כללי ברירת הדין בתאגידים (אם נאמר כי מכוח סעיף 170 לחוק החברות, עוסקים בעניין פנימי של התאגיד).

הכותב הוא דיקן הפקולטה למשפטים במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת-גן ומומחה למשפט בין-לאומי פרטי ולדיני תאגידים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#