האם תוסר העמימות מהלכת אפרופים?

החמצה בתיקון לחוק החוזים

פרופ' שחר ליפשיץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
פרופ' שחר ליפשיץ

בקיץ 2010, בכנס השנתי של לשכת עורכי הדין, התנהל דו קרב עוצמתי ולא שגרתי בין נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) אהרן ברק, לבין השופט המכהן יורם דנציגר בעקבות הביקורת שמתח דנציגר על תורת הפרשנות החוזית של ברק, שאותה ניסח בפסק דין אפרופים. ביקורתו של דנציגר גובתה בסקרים המעידים על אי-שביעות רצונם של עורכי הדין מהלכת אפרופים.

עד להלכת אפרופים נשלטה פרשנות חוזים על ידי תורת שני השלבים. לפי תורה זאת, על בית המשפט לפרש חוזה לפי אומד-דעת הצדדים כפי שהוא משתמע מהאמור בחוזה. רק אם אומד דעת הצדדים אינו משתמע בבירור מלשון החוזה, על השופטים לברר את אומד-דעת הצדדים על פי הנסיבות החיצוניות לחוזה. לכן, במקרה של סתירה בין לשון החוזה לכוונת הצדדים, מעדיפה גישה זאת את לשון החוזה. הלכה זו בוטלה בפסק דין אפרופים, שבה קבע הרוב בראשותו של ברק כי מטרת הפרשנות היא אומד-דעתם של הצדדים, שאותה יש לברר הן מלשון החוזה והן מהנסיבות החיצוניות.

התיקון הוסיף עמימות

האם ביטל התיקון החדש לחוק החוזים את הלכת אפרופים והשיב את תורת שני השלבים? ספק רב. הסעיף המתוקן קובע כי החוזה יפורש לפי אומד הדעת של הצדדים כפי שהוא משתמע הן מן החוזה והן מן הנסיבות. בכך אומצה דווקא דעת הרוב בהלכת אפרופים.

יתר על כן, בשונה מחוקי חוזים בכמה מדינות אחרות, המגבילים את יכולת הצדדים להציג ראיות בדבר כוונת הצדדים כאשר לשון החוזה ברורה, החוק החדש אינו מגביל כלל את האפשרות להביא הוכחות לרצון הצדדים. בכך מאמץ החוק החדש דווקא את תורת הפרשנות של הלכת אפרופים, שהוא התכוון לבטל.

האמת חייבת להיאמר, שאפילו המבקרים החריפים ביותר של ברק - ובהם פרופ' דניאל פרידמן ואף השופט דנציגר עצמו - אינם מבקשים לשוב אל תורת שני השלבים. לדעתם, הבעיה אינה בהלכה עצמה אלא ברוחה. בעיניי, ההתנגדות להלכת אפרופים אינה מכוונת לביטול תורת שני השלבים, אלא לכוח שהיא נותנת לבית המשפט על חשבון רצונם של הצדדים, כפי שהובע בחוזה. זוהי רוחה של הלכת אפרופים. שכן, בפרשת אפרופים נקבע שבמקרים מסוימים, פרשנות החוזה יכולה להתבסס גם על הסבירות המסחרית וההגינות הערכית, כפי שהן נתפשות על ידי בית המשפט, וזאת גם אם הפירוש השיפוטי סותר את לשון החוזה. בכך עברה זכות המלה האחרונה מהצדדים אל השופטים.

עם זאת, אם אכן היבט זה של הלכת אפרופים הוא שהטריד את הכנסת, היה ראוי כי התיקון יעסוק במפורש במתח שבין לשון החוזה לתכלית הנקבעת על ידי בית המשפט. אך בפועל, מתקני החוק הסתפקו בניסוח עמום, שבמקום להקל על האי-ודאות השוררת כיום בדיני החוזים, הוסיף עמימות חדשה בדבר פרשנות התיקון עצמו.

תיקון שתוקן במחטף

השופט ברק סיפר בכנס אילת כי תורת הפרשנות המגולמת בהלכת אפרופים גובשה בעשרות שנים של פסיקה ומחקר. בכך כמובן אין בכדי לשלול את הזכות של הכנסת לבחון תורה זו. עם זאת, שינוי של חוק כה מרכזי בסוגיה מהותית אינו מעשה יום-ביומו. ראוי היה לבסס את התיקון על המלצות של ועדת מומחים.

במקום זאת תיקנה הכנסת את החוק בנוכחות עשרה ח"כים ולאחר שני דיונים בוועדת חוק, חוקה ומשפט, שבאחד מהם השתתפו שני חברי ועדה ובשני - היו"ר בלבד. הניסוח הסופי של התיקון הוא תוצר של מו"מ בין מציע התיקון לבין נציגת משרד המשפטים, בהפסקה בת עשר דקות של אחד מדיוני הוועדה. בכך הוחמצה הזדמנות היסטורית לגיבוש מושכל של פרשנות החוזים בישראל. חבל.

-

הכותב הוא מרצה באוניברסיטת בר אילן, מומחה בדיני חוזים ועמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker