העליון: חיסיון עורך דין-לקוח חולש גם על מסמכים שנתפסו אצל הלקוח - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

העליון: חיסיון עורך דין-לקוח חולש גם על מסמכים שנתפסו אצל הלקוח

הקביעה ניתנה במסגרת ערעור של חברת היינץ ישראל, שכמה מעובדיה נחקרו בחשד במסגרת פרשת רמדיה

5תגובות

נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש קבעה שלשום כי חיסיון עורך-דין-לקוח חולש לא רק על מסמכים שנתפסו בעת חיפוש משטרתי במשרדו של עורך הדין, אלא גם על מסמכים שנמצאו ברשותו של הלקוח.

הקביעה ניתנה במסגרת ערעור של חברת היינץ ישראל, שכמה מעובדיה נחקרו על ידי המשטרה בחשד לגרימת מוות ברשלנות במסגרת פרשת רמדיה.

במסגרת חקירת המשטרה, נערך ב-2004 חיפוש על פי צו של בית משפט במשרדו של מי שהיה באותה תקופה מנכ"ל החברה, משה מילר. במהלך החיפוש נתפסו על ידי המשטרה מסמכים שונים וכן כונן קשיח של מחשב ששימש את מילר בעבודתו. עורך דינו של מילר טען כי חלק מהמסמכים שנתפסו, וחלק מהקבצים השמורים במחשב, חוסים תחת חיסיון עורך דין-לקוח.

סעיף 48 לפקודת הראיות קובע כי "מסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה".

המשטרה ביקשה לעיין במסמכים שנתפסו אצל מילר, וטענה כי חיסיון עורך דין-לקוח חל רק על מסמכים הנתפסים בחיפוש הנערך במשרד עורך הדין ולא על כאלה הנתפסים בחיפוש הנערך במשרדו של הלקוח.

מנגד טענה היינץ, שיוצגו על ידי משרד עו"ד מיתר ליקוורניק גבע & לשם ברנדויין, כי הקריטריונים הרלוונטיים לבחינת תחולתו של חיסיון עורך דין-לקוח על מסמך כלשהו, הם מהותו של המסמך והחלפתו במסגרת יחסי אמון בין עורך-דין ללקוחו, ולא מקום הימצאו הגיאוגרפי בעת שנתפס. לשכת עורכי הדין הביעה תמיכה בעמדה זו. היא קראה לבית המשפט להתאים את הדין למציאות שנוצרה בעידן הנוכחי בו מתבצעות התייעצויות בין עורכי דין ולקוחותיהם בדואר אלקטרוני כדבר שבשגרה.

במסגרת הדיון חזרה בה המדינה מעמדתה הראשונית והביעה הסכמה לכך שחיסיון עורך-דין-לקוח יכול לחול מבחינה עקרונית גם על מסמכים הנמצאים בחזקת הלקוח.

ביניש ציינה כי "טוב עשתה המדינה עת בחנה מחדש את עמדתה והציגה בה שינוי... כשם שלא קיימת הצדקה מהותית לסווג את תחולת חיסיון עורך דין-לקוח על מסמכים שונים לפי מפתח "גיאוגרפי", כך גם לא קיימת הצדקה להבחין בין צורות תקשורת שונות בין עורך דין ללקוחו. דהיינו, החיסיון חל במידה שווה על שיחה שהתנהלה בעת מפגש, באמצעות טלפון, דואר אלקטרוני או במדיום רלוונטי אחר". עם זאת סייגה ביניש וקבעה כי "לא ניתן להטיל באופן מלאכותי חיסיון על מסמכים באמצעות מיעון עורך הדין על תכתובות".

לדבריה, הרחבת החיסיון והחלתו על מסמכים שבאופן גיאוגרפי אינם בחזקת עורך הדין, מצדיקה הבחנה קפדנית יותר, בכל מקרה לגופו, בין סוגי המסמכים שהחיסיון עליהם יהיה מוחלט, לבין מסמכים אחרים שהחיסיון עליהם יהיה יחסי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#