ללקוחות הסלולר אין פרטיות - דין וחשבון - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ללקוחות הסלולר אין פרטיות

ההחמצה של בית המשפט

3תגובות

>> פסק הדין שניתן באחרונה בעניין אמיר לירן נגד פלאפון מאכזב מבחינת היקף ההגנה על פרטיות הלקוחות הסלולריים וזכויותיהם כצרכנים וכאזרחים. במסגרת ההחלטה קבעה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ענת ברון, כי אין מניעה שחברות הסלולר יחזיקו את רישומי השיחות של הלקוחות במשך תקופה של לא פחות משמונה עד עשר שנים, וזאת למגוון מטרות שהיקפן לא הובהר, כולל "צרכים הנדסיים ושיווקיים". לירן, עורך דין במקצועו, דרש מחברות הסלולר שלשירותיהן היה מנוי, פלאפון ופרטנר, כי ימחקו את נתוני התקשורת שלו, הכוללים מספרי יעד, משך השיחות והמועד שבו קוימו, לאחר תום תהליך ההתמחרות עמו. לטענתו, עם סיום הליך ההתמחרות ומשסרה הסכנה כי יתקוף את אמיתות החיובים, אין עוד סיבה שחברות הסלולר יאגרו את המידע. לדבריו, אגירה ממושכת כזאת פוגעת בפרטיותו, בין היתר מאחר שהמידע עלול לשמש למטרות שונות או לדלוף לגורמים נוספים.

חברות הסלולר סירבו למחוק את המידע, וטענו כי המידע מהווה "נדבך חשוב בפעילות העסקית שלהן" ומשמש אותן "למגוון צרכים אחרים", כולל התחשבנות עם חברות הסלולר האחרות (דמי קישוריות), דיווחים לרשויות המס ובמקרים מסוימים העברה לידיהן של רשויות ביטחון בהתאם לדרישתן. במסגרת ההליך ולנוכח החשיבות הציבורית של השאלות שעלו בו הוגשה עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, שתמך בעמדתן של חברות הסלולר, בעיקר לנוכח צרכיהן של רשויות הביטחון.

 

השופטת ברון קיבלה את עמדתן של חברות הסלולר, וציינה כי אין כל מניעה לאגור מידע כל עוד הדבר נעשה למטרה שאינה בלתי חוקית. היא ציינה כי מאגר המידע של חברות הסלולר נרשם אצל רשם מאגרי המידע, שלא הגביל את מטרות השימוש במידע.

החלטתה של השופטת מחמיצה את ההזדמנות לדון בעיקרי האיזון החוקתי והחוקי בנוגע לשימוש במידע אישי של לקוחות, והיא ראויה לעיון נוסף. ראשית, לא ברור מהו הבסיס החוקי שרואה השופטת לשימוש שעושות החברות במידע. אגירת מידע במאגר מחייבת הסכמה של הלקוחות, וההסכמה חייבת להיות מוגבלת למטרה ידועה מראש. במקרה זה, ברור היה שהלקוח אינו מסכים לאגירת המידע. גם במקרים אחרים, ספק אם הסכמה גורפת שחותמים עליה לקוחות במסגרת הסכם השירות היא בעלת תוקף משפטי מחייב ומשקפת הסכמה חופשית מדעת, כנדרש בחוק.

שנית, השופטת אינה דנה בדרישת המידתיות, החלה בכל מקום שבו קיימת פגיעה בזכות יסוד חוקתית כמו הזכות לפרטיות. דומה כי החזקת מידע רגיש כגון נתוני שיחות לתקופה כה ארוכה אינה מידתית. אם שירותי הביטחון חפצים בהחזקה כזאת, יתכבדו ויתמכו דרישה זו בחוק. חוק כזה ראוי שיגביל שימושים שונים שחברות הסלולר יכולות לעשות במידע במשך התקופה שבה הוא מוחזק על פי דרישת המדינה.

ההחלטה מדגישה את הצורך המורגש בשוק בחוק הגנת מידע מודרני ומאוזן - החוק הקיים מ-1981 מעורפל, קשה להבנה ואינו מתאים עוד לאתגרים הטכנולוגיים של המאה ה-21. גם חברות המקפידות לציית לחוק מתקשות לעשות כן במצב הקיים.

-

ד"ר טנא הוא מרצה למשפטים במסלול האקדמי המכללה למינהל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#