מכה למשטרה ולפרקליטות: אלון חסן זוכה מכל האישומים

השופט יואל עדן קבע כי פעילותו של חסן בנמל אשדוד לא היתה תוך ניגוד עניינים או מרמה. הוא הדגיש גם כי הפרשנות המשפטית של התביעה הרחיקה לכת. שוקי סגיס, לשעבר מנכ"ל הנמל ודוד חסן, בן דודו ושותפו לעסקים של חסן - זוכו גם הם מכל האישומים

אלון חסן בבית המשפט, הבוקר
אלון חסן בבית המשפט, הבוקר

בהכרעת דין נחרצת ודרמטית שמצביעה על מחדלי חקירה רבים וביקורת נוקבת על המשטרה והפרקליטות, החליט היום (ה') השופט יואל עדן מבית המשפט המחוזי בבאר שבע לזכות את אלון חסן, יו"ר ועד העובדים של נמל אשדוד. השופט זיכה גם את מנכ"ל הנמל, שוקי סגיס, ואת בן דודו של חסן, דוד חסן, מכל האישומים שיוחסו להם.

"עוד מתחילת ההליך נעשה על ידי עדי תביעה וחוקרים שימוש בביטוי 'רעשי רקע', בהתייחס לטענות רבות שהועלו בתחילת החקירה על ידי הנאשמים נגד בעלי תפקידים וגורמים אחרים, בנמל ומחוצה לו", אמר השופט. ואולם הוא הדגיש כי מסכת הראיות שהובאה בפניו דווקא "מביאה למסקנה שאותם 'רעשי רקע' הם הצליל המרכזי שהיה עליהם להאזין לו".

השופט לא חסך מלים קשות בנוגע לאופן ניהול התיק על ידי הפרקליטות: "מצאתי בטענות שהועלו בהליך זה שוב ושוב פרשנות יתר למעשים שניתן לפרשם גם כנטולי אפיון פלילי. שוב ושוב היה צורך לכייל את התהליך הפרשני, לבחון את הדברים בהקשרם, ורק אז להסיק מה משמעותם, ולתת לדברים את מובנם הרגיל, ואת הפרשנות הטבעית וההגיונית לביצועם.

"טענות שמתמקדות באווירה, בשמועות ובריח לא טוב העולה מהתנהלות, אין מקומן בתהליך הגעה למסקנה בדבר פליליות מעשה. חוש הריח אינו יסוד מיסודות עבירה, ואינו כלי פרשני. גם ראיות נסיבתיות, שמהן מתבקשת גזירת מסקנה בדבר פליליות מעשה, צריכות להיות ראיות קבילות, והחיבור ביניהן אינו יכול להיעשות בדרך של השערה, אלא במסקנה מעל לספק סביר".

לדברי השופט, האישומים מתבססים אך באופן חלקי על ראיות, ובעיקר על חיבור ביניהן, באופן שנעדר עיגון ראייתי. "הנטל המוטל על המאשימה הוא הוכחה מעל לספק סביר, ודי בהעמדת ספק סביר כדי שלא יורשע אדם. ודאי שמסכת הראיות שבפני מקימה את הספק הסביר, אך אני מוצא כי לא רק בספק סביר מדובר, אלא בתמונה השונה מזו המוצגת בכתב האישום".

כתב האישום, שהוגש לפני כשנתיים, כלל ארבעה אישומים שונים ותיאר טובות הנאה פסולות בשווי מיליוני שקלים שניתנו לחסן ולמקורביו מפעילות תפעולית שהתנהלה בתחומי נמל אשדוד ב–2010–2013. בכתב האישום יוחסו לחסן עבירות חמורות של שוחד, סחיטה באיומים, קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ומרמה והפרת אמונים של עובד ציבור.

סגיס אמנם לא הואשם בעבירות שוחד, אך יוחסו לו עבירות מרמה והפרת אמונים של עובד ציבור ובתאגיד, וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. דוד חסן, שלא נחשב עובד ציבור, מואשם בין היתר בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, סחיטה באיומים, זיוף, הלבנת הון ועבירות מס.

האישום המרכזי בכתב האישום נוגע לדנה לוגיסטיקה, חברה פרטית שנרשמה על שמו של יניב בלטר, חברו של חסן. על פי כתב האישום, חסן ובן דודו פעלו במרמה מול הלקוחות של הנמל כדי לקדם את שירותיה של דנה לחברות אלה בתחום פיקוח ובקרה, בתמורה לשקט תעשייתי שיאפשר את פעילות החברות בנמל ללא שביתות עובדים וללא עיצומים. עקב ההתקשרות המאולצת של הלקוחות עם דנה, לעתים תוך סחיטה באיומים, שולמו לדנה לוגיסטיקה עשרות מיליוני שקלים, שהועברו בחלקם לאלון חסן באמצעות עסקיו הפרטיים.

השופט דחה את כל הטענות האלה וקבע כי אין כל ראיה לכך שחסן ביצע פעולה, ישירה או עקיפה, לעידוד התקשרות עם חברת דנה, או לעצם יצירת מצב הדברים שלפיו החברה תועדף. לדברי השופט, "מכלול הראיות מביא למסקנה שפעולותיו של חסן היו מחויבות לאור הצורך להגן על זכויות העובדים". לדבריו, החלטתו של חסן על השבתה נעשתה במסגרת תפקידו כיו"ר ועד העובדים: "כתב האישום מייחס מניעים ותיאוריית קשר להשבתה זו. אין ממש בטענות אלה, והמסקנה היא שההשבתה היתה מחויבת המציאות, ומחויבת מתפקידו".

השופט ניקה גם את סגיס ממעורבות, וקבע כי די היה במסקנות בעניינו של חסן כדי להביא לשלילת כל אחריות פלילית מצדו. הוא הוסיף כי מעבר למסקנות ביחס לחסן, "לא נמצאת בפני כל ראיה למעשה או מחדל של סגיס, שניתן להסיק ממנה דבר הפרת אמונים, ניגוד עניינים, מרמה, או כל מעשה או מחדל שניתן לייחסו לרצון להטיב עם חברת דנה, או בעקיפין או במישרין, עם חסן".

אחת הפרשות בכתב האישום נגעה לחברת כיל דשנים. הפרקליטות טענה כי חסן ובן דודו ביצעו כלפי אנשי כיל עבירות סחיטה באיומים, כדי שכיל תעבוד עם חברת דנה, ואף היתה דרישת שוחד. השופט קבע: "לא הוכח מאומה מטענות אלה", ולדבריו הוכח, בראיות פוזיטיביות, בדברים שנאמרו על ידי אנשי כיל עצמם, כי לא היה כל איום.

"הראיות שעליהן מבקשת הפרקליטות לבסס את עבירות הסחיטה באיומים המיוחסות כוללות דברי עד שעדותו אינה אמינה, דבריו עוברים שינויים, ואינם מתיישבים עם דברים כתובים, מוקלטים, ועדויות אחרות. אין זה ברור כיצד לא ניתנה הדעת לאותה התנהלות של העד האמור, לתכתובות דואר אלקטרוני, ולשאר הראיות", הדגיש השופט. לדבריו, מהראיות עולה כי פעילותו של בן דודו של חסן מול כיל היתה פעילות ראויה ולגיטימית, ועניינה היה ניסיון לצרף גם את כיל כלקוחה של חברת דנה, ניסיון שלא צלח.

פרשה נוספת נוגעת לחברת שמן. על פי כתב האישום, סגיס נתן לדנה לוגיסטיקה הרשאה לספק שירותים בעבור מפעיל הקידוח של חברת שמן בתחומי הנמל, ללא "ועדת המכרזים" ובלי שניתנה אפשרות לחברות השירותים הוותיקות בנמל להציע את הצעותיהן.

לפי הפרקליטות, סגיס טען בפני קברניטי שמן טענה שקרית, שלפי נוהלי הנמל, מותר לפעול בתחומי הנמל רק באמצעות ההתקשרות עם חברת דנה. במסגרת ההסכם בין דנה לשמן, שנערך לאחר שאלון חסן הבטיח לקברניטי שמן כי יעשה כל שדרוש כדי שפעילותם בנמל תתבצע כסדרה ללא הפרעות של שביתות ועיצומים, התחייבה דנה להעמיד לרשותה של שמן שטחי אחסון ותפעול בנמל בהיקף של כמעט פי עשרה ממה שהחזיקה בפועל, ובמסגרת מצג שווא שיצרה, קיבלה במרמה משמן, על פי כתב האישום, יותר מ–16 מיליון שקל.

השופט לא קיבל גם את הטענות האלה. הוא ציין כי חסן אמנם אישר שקיים מפגש עם יו"ר שמן, גבי אשכנזי, אך טען כי זו לא היתה פגישה אישית, אלא פגישת עבודה שהתקיימה לבקשת אשכנזי, ובמהלכה חסן ציין כי אין לעובדים שהוא מדבר בשמם כל אינטרס להשבית פעילות, ולא הבטיח בשום אופן כי אם יתרחשו אירועים שיצדיקו את הפסקת הפעילות — הפסקה כזאת לא תחול על שמן.

"רבות נטען ביחס לפעולות של חסן וסגיס שיש בהן כדי להיטיב עם חברת שמן. הניסיון להסיק מרצונו של סגיס כמנכ"ל הנמל, להביא אל הנמל לקוח בסדר גודל של חברת שמן, שהיא בבחינת לקוח אסטרטגי, מעשה פסול או סטייה מן השורה, צריך ראיות של ממש, שכן אך מתבקש כי מנכ"ל של נמל, הנמצא בתחרות אל מול נמלים אחרים, ישאף לגייס לקוח זה לטובת הנמל, כחלק מהניסיון להגדיל את לקוחות הנמל. כך גם ביחס לחסן — אך מובן כי כיו"ר ועד עובדים, גם הוא אמון על מתן שרות ללקוחות, ועל הצורך לגייס לנמל לקוחות נוספים, וודאי לקוחות בסדר גודל של חברת שמן", קבע השופט.

אישום נוסף נוגע לחברת הופס בבעלותו של חסן. בכתב האישום נטען כי חומר ניקוי שהיא ייצרה נמכר לנמל באמצעות חברה אחרת, בשם קליר, שתיווכה במכירה כדי לעקוף מניעה משפטית ולהסתיר ניגוד עניינים שבו מצוי חסן, וכי היה ידוע לחסן מראש שהצעות המחיר שתגיש קליר יהיו הזולות ביותר ויזכו, וכי הכספים שקיבלה קליר מחברת הנמל הועברו לחברת הופס שבבעלות חסן, בניכוי עמלה בשיעור של 10%.

גם הפעם קבע השופט כי מהראיות עולה שהמכירה של החומר מהופס לקליר היתה עסקה שאינה תיווך. "לא הוכחה כל מרמה, לא הוכחה הפרת אמונים ולא הוכח ניגוד עניינים. לא הוכח ביצוע מעשה במסגרת התפקיד, וגם אם נראה בכך ביצוע מעשה במסגרת התפקיד, אין הוא עולה כדי היסודות שהוגדרו לעבירת מרמה והפרת אמונים", כתב בהכרעת הדין.

השופט הגיע למסקנה שהופס וחסן לא היו מעורבים באופן כלשהו בביצוע המכירה של החומר על ידי קליר לנמל.

חסן: "מהיום הראשון אמרתי שזו עלילה"

"אני רוצה ללכת הביתה לנוח אחרי הרבה שנים שאני נאבק על החפות שלי. אני נאבקתי עד הסוף ושמח שבית המשפט זיכה אותי מכל אשמה", אמר אלון חסן בתום הדיון. "מהיום הראשון אמרתי שאני חף מפשע ושזו עלילה ומאבקי כוחות. מה שלי חשוב, וזה מסר לעם ישראל: מי שזכאי, מי שחף מפשע — שיוכיח את חפותו. נכון שזה קשה ובלתי־אפשרי כמעט, ארבע שנים לשבת ולא לעבוד כשהורסים לך את העסקים. אם אין לך משפחה שתומכת בך ועוזרת לך, אין לך סיכוי להצליח.

"לא היה לי ספק שאני חף מפשע ושלא אוותר. יכול להיות שאני דפוק בראש או מזן אחר, אבל אני לא מוכן להודות בפשעים שלא עשיתי, גם אם אשב 20 שנה בבית הסוהר. זה לא מה אני אומר לעובדים — זה מה שהעובדים אומרים לי. רובם עזבו אותי ולא נתנו לי גיבוי, וכמובן יו"ר ההסתדרות צריך להסיק את המסקנות המתבקשות, ואולי להתפטר. יו"ר הסתדרות שלא נותן גיבוי לאנשים שלו, שהתראיין נגדי כשאני מנהל משפט, היום זאת תשובה בשבילו. הוועדים האחרים — הישמרו לנפשותיכם".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ