בלי להזכיר פוליטיקה - דין וחשבון - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בלי להזכיר פוליטיקה

הפתרון האמיתי לעומס בבתי המשפט: פחות הליכים

4תגובות

<<רק רפורמה מתוחכמת תוכל לפתור את בעיית העומס של מערכת המשפט. היוזמה להקים ערכאת ערעור בין בית המשפט המחוזי לעליון תקל על בית המשפט העליון העמוס בעולם, אבל היא רק חלק מהרפורמה הנחוצה.

מה סיכויי היוזמה? גורמים פוליטיים מעריכים כי אם תקודם יוזמת חקיקה להקמת בית משפט לערעורים, היא עלולה לשמש כלי בידי כוחות המעוניינים להקים בית משפט לחוקה, שיהיה מוסד בעל צביון פוליטי. להערכת גורמים אלה, כל יוזמת חוק שיש בה פתח לתוצאה כזו לא תקודם בעתיד הקרוב על ידי שר המשפטים, יעקב נאמן, שמעדיף את הסטטוס קוו. תומכי בית משפט לערעורים מנסים לחמוק מהטענה כי מרגע שיוסרו ממנו רוב הערעורים הפליליים והאזרחיים יהפוך העליון לבית משפט חוקתי-מינהלי.

במכון הישראלי לדמוקרטיה, שהתגייס לקידום ערכאת בית משפט לערעורים, השתדלו לנתק את הדיון מהיבטיו הפוליטיים. בפאנל שנערך בנושא עומעמה הזוית הפוליטית, עד שעו"ד אפרת ברזילי, נציגת פרקליטות המדינה בדיון, שאלה בתמיהה: "האם אני האדם היחיד ששואל את עצמו אם בית משפט עליון שיעסוק בחקיקה שיפוטית ואולי גם בבג"צים לא יעורר מחדש את השאלה מיהם השופטים שממנים לעליון והאם צריכה או לא צריכה להיות להם זהות פוליטית"?.

נשיאת העליון, דורית ביניש, הדגישה במכתב ששלחה למכון כי אם יוקם בית משפט לערעורים, "אין הכוונה שהעליון ידון בעניינים חוקתיים בלבד, אלא הוא יתפנה מהעומס יוצא הדופן ויוכל לדון בתיקים עקרוניים בהרכב מורחב של שופטים, באופן שיאפשר לו לקבוע הלכות משפטיות שיתרמו לוודאות והיציבות המשפטית". ביניש מציינת כי "זהו המודל הקיים בכל השיטות המשפטיות הקרובות לנו, במדינות המשפט המקובל. זהו אף המודל שהתקבל במדינות שאוכלוסייתן קטנה מאוכלוסיית ישראל".

בלי קשר להקמת בית משפט לערעורים, נדרשת חשיבה יצירתית על דרכים להתמודד עם העומס. הרפורמות המוכרות שחוקות: עוד שופטים, יותר פתרון סכסוכים בדרכים אלטרנטיביות, יותר לחץ לפשרות, הכשרת השופטים לנהל תיקים ביעילות, מינוי מומחה אובייקטיבי מטעם בית המשפט במקום מומחים מטעם הצדדים והטלת הוצאות מרתיעות לפותחי הליכי סרק. כל הרפורמות נוסו כבר, לא אצלנו, אלא במסגרת הצעות של צוות מומחים שהוקם ב-1959 כדי לפתור את העומס בבתי המשפט של ניו יורק. בחלוף 30 שנה התברר שהרפורמות לא עזרו.

הפתרון האמיתי לעומס פשוט: פחות הליכים. במשפט הפלילי העוסק בדיני נפשות, למשל, אין אפשרות להגיש ערעור על החלטות ביניים, אלא יש להמתין עד סוף המשפט. דווקא בהליכים אזרחיים שרובם עוסקים בדיני ממונות אפשר לערער על כל החלטת ביניים שולית ולסחוב את המשפט עד אין קץ. המשנה לנשיא העליון בדימוס, שלמה לוין, מומחה לפרוצדורה אזרחית, כתב פעם כי אין פגיעה בבעל דין אם ייאלץ להמתין עד סוף ההליך כדי לערער. מי שבטוח ייפגע מהפחתת ההליכים הם עורכי הדין, שהפחתת כמות ההליכים תקצץ בפרנסתם. רק כאשר תימצא דרך לפצות את עורכי הדין במקביל להפחתת כמות ההליכים, יהיה פתרון לבעיית העומס.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#