נאמן לעצמו

ומה הקשר בין שר המשפטים לחומה שבין ההון לפוליטיקה

שטרסלר נחמיה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שטרסלר נחמיה

אם נאמר זאת בעדינות, הרי שוודאי נסכים שהשרים שלנו אינם ממוקמים במקום הראשון בעולם בתחום האתיקה. המספר הגבוה של פרשיות שחיתות, משפטים ומאסרים מוכיחים זאת כאלף עדים.

ואולם נראה שהמציאות העגומה הזו לא עושה רושם על ועדת השרים לענייני אתיקה, בראשות שר המשפטים, יעקב נאמן. הוועדה עומדת להמליץ על קוד אתי לשרים, שעושה צחוק מההמלצות המקוריות של ועדת שמגר, שישבה על המדוכה והמליצה לפני שנתיים על קוד אתי מחמיר.

אחד הנושאים שוועדת נאמן - שבה חברים אהוד ברק, גדעון סער, סטס מיסז'ניקוב, דניאל הרשקוביץ ודן מרידור - כלל לא דנה בהם הוא תקופת צינון לשרים.

כיום אין שום חומת הפרדה בין הפוליטיקה לבין ההון. השר הנכבד יכול לסיים את תפקידו ביום ראשון, וביום שני כבר להתייצב כאיש עסקים פרטי מול השלטונות, כדי לייצג בעל הון או את עצמו. הוא יכול גם לקבל תפקיד בכיר בחברות עסקיות, כאשר רק 24 שעות קודם לכן הוא קבע את גורלן העסקי, בכך שאישר להן הלוואת פיתוח, מענק או מס מופחת.

אם תחשבו שאני מפריז, נזכיר כאן שיומיים לאחר שנאמן סיים את תפקידו כשר האוצר (בדצמבר 98'), הוא החל לייצג את משפחת אייזנברג בעסקת המכירה של החברה לישראל, וגרף סכום עצום כשכר טרחה.

אז הפוליטיקאים שלנו יודעים להטיל על הרמטכ"ל תקופת צינון ארוכה במיוחד של שלוש שנים בין תפקידו לבין אפשרות בחירתו לכנסת. הם גם יודעים להטיל על פקידי ממשלה בכירים תקופת צינון של שנה תמימה לאחר פרישתם מהמשרה הממשלתית. אבל על מי הם שוכחים להטיל צינון וכך פוגעים באתיקה? על עצמם.

עובדים ועניים (1)

נושא העוני לא יורד מסדר היום הציבורי, וטוב שכך. השבוע אמר נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, שבעיית העוני מרוכזת בשני מגזרים - החרדי והערבי. גם דו"ח העוני שפורסם באחרונה קבע שעיקר בעיית העוני טמונה בשתי אוכלוסיות אלה. ואמנם, לפי הנתונים האחרונים, 53% מהמשפחות הערביות הן עניות; ו-57% מהמשפחות החרדיות אף הן עניות.

הבעיה היא שנתונים אלה נראים לי מעט מופרזים. הרי כולנו מכירים את תנאי החיים בבני ברק, בירושלים ובערים ובכפרים הערביים. האם הגיוני שיותר ממחצית האוכלוסייה הזו מצויה מתחת לקו העוני?

לשם בירור השאלה פניתי ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה. שם התברר לי שהלשכה בונה מדגם שלדעתה מייצג את כל המשפחות בישראל, ומכיל 12 אלף משפחות מתוך 2.3 מיליון. כלומר, מדובר במדגם שגודלו כ-0.5% בלבד מסך האוכלוסייה שנבדקת.

למשפחות אלה נשלח עובד של הלשכה, שדופק על הדלת. אם פותחים לו - הוא נכנס ומבצע את הסקר. הוא שואל את בני המשפחה כמה הם מרוויחים, והם עונים. הוא מבקש מבני המשפחה תלושי שכר; שליש מביאים לו תלושים, ושני שלישים לא. שאלתי את מנהל הלשכה המרכזית לסטטסיטיקה, פרופ' שלמה יצחקי, איך הוא יודע שהתשובות אמיתיות. יצחקי ענה שנעשות בדיקות מול נתוני מס הכנסה וביטוח לאומי, ומתברר שהתשובות אמינות.

אבל המשכתי לשאול: ומה עם אלה שעובדים ב"שחור"? הרי ידוע שבקרב הערבים והחרדים יש כלכלה שחורה בעלת ממדים גדולים, ועליה ודאי שהם שלא יספרו לסוקר, ועל כך ודאי שאין גם נתונים במס ההכנסה ובביטוח לאומי.

על כך ענה יצחקי: "אם מדובר באנשים שנמלטים מהמערכת, אז אתה צודק. יכול להיות שאנחנו חיים בכלכלה הרשמית, כאשר לידה יש כלכלה לא רשמית, אך אין לנו דרך להתמודד עם זה".

בנקודה זו פניתי לדניאל גוטליב, סמנכ"ל הביטוח הלאומי ומי שערך את דו"ח העוני. גוטליב אמר שהוא מודע לבעיה, ושהוא מתכוון לערוך מחקר עצמאי משלו כדי לבדוק את אמינות הנתונים.

אז אולי בשנה הבאה נזכה לקבל מדדי עוני שמתחשבים בשני סוגי ההכנסה - גם הרשמית וגם השחורה.

עובדים ועניים (2)

אחד הנתונים שמקפיצים את כולנו הוא הנתון על המשפחות שעובדות - אך בכל זאת שרויות מתחת לקו העוני. גם לעבוד וגם להיות עני, זה באמת יותר מדי. אתמול כתב כאן בעניין פרופ' יוסף קטן, כאשר הוא הלין על כך שגם יציאה לעבודה אינה ערובה ליציאה מהעוני.

ואמנם, לפי דו"ח העוני האחרון, 39% מהמשפחות שיש להן מפרנס אחד הן עניות. יותר מכך: 5.2% מהמשפחות שיש להן שני מפרנסים - גם נמצאות מתחת לקו העוני. אך גם במקרה זה, יש בעיה בהבנת הנתונים.

זאת, משום שכאשר כתוב "מפרנס", אנחנו חושבים על אדם שקם כל בוקר לעבודה, חמישה-שישה ימים בשבוע, חודש בחודשו. אבל זה לא מה שמוגדר על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

באותו סקר הכנסות מוגדר מפרנס כמי שבשלושת החודשים שלפני בוא הסוקר עבד לפחות יום אחד. זהו, לא יותר. לכן, יכול להיות שה"מפרנס" עבד רק שבוע מתוך שלושת החודשים האחרונים. יכול להיות שהוא עובד רק בחצי משרה או אפילו ברבע. הכל ייתכן. הכל נכנס למסגרת ההגדרה של "מפרנס". ואם אותו "מפרנס" עובד במשרה חלקית ויש לו ילדים רבים כמו שמקובל במגזר החרדי והערבי, אין למשפחתו סיכוי לצאת ממעגל העוני.

לכן צריך לדייק בהגדרות. בלתי אפשרי שהביטוח הלאומי, שבראשות אסתר דומיניסיני, ישתמש במלה "מפרנס" גם לעובדים במשרה חלקית מאוד, וכך יגרום לאי הבנה גדולה.

מה כדאי במשכנתא

הריבית על המשכנתא נמצאת בימים אלה בשפל היסטורי. אפשר לקבל משכנתא בריבית של פריים פחות 1%, כלומר 2.5%. ואולם יש החוששים מעליית הפריים, שזה בעצם תהליך בלתי נמנע.

לכן הם מעדיפים משכנתא בריבית קבועה, וכאן יש שתי אפשרויות: בריבית של 2.85% צמודה למדד ל-20 שנה, או בריבית נומינלית קבועה של 5.3%. אם נשווה בין שתי האלטרנטיבות האלה, יתברר שהריבית הנומינלית כוללת בתוכה הנחת אינפלציה של 2.4% לשנה ב-20 השנה הקרובות.

משום שאנו מעריכים שב-20 השנה הבאות יהיו גם שנים רעות, של אינפלציה גבוהה הרבה יותר מ-2.4%, הרי שדי ברור שהמשכנתא בריבית הנומינלית הקבועה - כדאית יותר.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker