רוצים להישאר בלי ביטוח למקרה של מחלה או נכות? רק תחתמו כאן וכאן

מעסיקים מחויבים להפריש כספים לפנסיה לעובדיהם, הכוללת גם כיסוי לאובדן כושר עבודה ■ אבל העובדים, שלהם זכות בחירה בנוגע לפוליסות, עשויים לבחור באחת שאינה כוללת כיסוי כזה — ולשלם על כך את המחיר ■ בקרוב יכריע בית הדין הארצי לעבודה בשאלת הכיסוי העקרונית

אפרת נוימן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אפרת נוימן

בית הדין הארצי לעבודה יכריע בקרוב בסוגיה בעלת השלכות משמעותיות על מעסיקים ועובדים במשק: האם יש למעסיקים בישראל חובה לבטח את עובדיהם בהסדר פנסיוני הכולל כיסויים למקרה מוות או נכות — גם במקרה שבו העובד בוחר במסלול אחר, שאינו כולל כיסוי למקרים כאלה.

התיק עוסק במקרה של אישה שהתחילה לעבוד ב–2005 בחברת גל־רוב יועצים, ובמארס 2008 חתמה על מסמכי הצטרפות לביטוח מנהלים של חברת מגדל. כשנתיים לאחר מכן היא אובחנה כחולה בסרטן ונגרם לה אובדן כושר עבודה מלא למשך כחצי שנה. היא פנתה למגדל במטרה לקבל כספים שחשבה שמגיעים לה במקרה של אובדן כושר עבודה. אז התברר לה כי היא מבוטחת בהסדר פנסיוני שאינו כולל רכיב למקרה של נכות או אובדן כושר עבודה.

העובדת הגישה תביעה בבית הדין האזורי לעבודה באר שבע באמצעות עו"ד איתי בן הרא"ש, וביקשה לחייב את המעסיק לשלם לה פיצוי על אובדן כושר עבודה.

הרקע לטענות הוא "פנסיה חובה" — צו הרחבה שנכנס לתוקף בתחילת 2008, שמחייב מעסיקים להפריש כספי פנסיה לטובת עובדיהם השכירים. בצו ההרחבה נכתב כי הביטוח הפנסיוני יהיה בקרן פנסיה מקיפה או ביטוח מנהלים — "ובלבד שתכלול גם כיסויים למקרה מוות ונכות באותה קופה או בקופה אחרת".

המעסיק טען, באמצעות עו"ד אבי מיכאלי, כי לאחר שהיתה בידה האפשרות לבחור בין פוליסת ביטוח מנהלים לבין קרן פנסיה מקיפה חדשה, בחרה העובדת להצטרף לפוליסת ביטוח מנהלים — וזאת בידיעה שאינה מבוטחת בפנסיית נכות.

השופט יוחנן כהן יחד עם נציגי הציבור מטעם העובדים והמעסיקים קיבלו באוגוסט 2015 את עמדת המעסיק. "במחלוקת בין הצדדים אנחנו מחזיקים בדעה כי יש לראות בפעולותיה של התובעת כמי שהביעה את רצונה להיות מבוטחת בביטוח מנהלים. מעדותה של התובעת עלה כי היתה מודעת לכך שהיא מבוטחת בביטוח מנהלים, ולכן לא מצאנו לקבל את טענתה כי לא מסרה הודעה על הביטוח הפנסיוני שבו היא מעוניינת".

השופט הוסיף כי מעיון בהעתק מסמכי ההצטרפות לביטוח עולה כי בפני התובעת היו מונחים תנאי הפוליסה ורכיבי ההסדר הביטוחי, ובמסמכי הפוליסה צוין גם אובדן כושר עבודה — והתובעת ויתרה עליו. "הצטרפות עובד לביטוח פנסיוני מסוים היא בעלת השלכות אינדיווידואליות חשובות שהמעסיק אינו מודע להן ואף אינו מתערב בהן", נכתב בפסק הדין. "אין זה מתקבל על הדעת שנטיל חובה על מעביד לבדוק את תנאי הביטוח הפנסיוני של עובדו, שכן חובה זו מרחיבה את יריעת חובותיו הרחבה בלתי־סבירה בעליל".

עוד נכתב בפסק הדין כי קיים צדק בטענות של התובעת כי לא קיבלה הסבר מפורט מסוכן הביטוח על משמעות הצטרפותה לביטוח מנהלים ועל תנאי הפוליסה — אך אין בהתנהלות של הסוכן כדי להשליך על האחריות של המעסיק. "במצב דברים זה, לא מתקבל על הדעת שנטיל חובה על מעביד לבחון את מערכת היחסים בין סוכן הביטוח לעובד ולבדוק את תנאי הביטוח הפנסיוני שאליו מצטרף העובד", נכתב בפסק הדין.

המחלוקת על הכיסוי הפנסיוני של העובדת

השופטת הציעה פשרה

העובדת עירערה לבית הדין הארצי לעבודה. בהחלטה שנתן הנשיא יגאל פליטמן בדצמבר 2016 הוא ביקש — לאור העובדה שמתעוררת כאן שאלה עקרונית בדבר אחריות המעסיק לפי צו הפנסיה המקיפה ואפשרות בחירת העובדת את מסלול הביטוח — את העמדה של המדינה באמצעות היועץ המשפטי לממשלה.

בעמדה שהגיש ביולי 2017 עו"ד דורון יפת מפרקליטות המדינה מטעם היועץ המשפטי לממשלה, נקבע כי לעובד יש אוטונומיה מוחלטת לבחור את הקופה שאליה יצטרף, וכל עוד הוא עומד בתנאים שנקבעו בחוק, אין המעסיק יכול להתערב בבחירת הקופה או המוצר הפנסיוני שאותו הוא מעדיף. יפת הסתמך על החוק העוסק בזכות הבחירה של העובד.

יפת הוסיף כי "הטלת חובה קטגורית על המעסיק לרכישת ביטוח אובדן כושר עבודה וביטוח שארים, על אפו וחמתו של העובד, עלולה דווקא לפגוע באינטרסים של העובדים, זאת בפרט במצב שבו, בהיעדר בחירה אקטיבית, העובד יבוטח בביטוחים אלה".

גם נשיאות הארגונים העסקיים צירפה את עמדתה בתיק, ובה היא הסכימה עם הפסיקה של בית הדין האזורי: "משעה שבחר עובד שלא להיות מבוטח בביטוח אובדן כושר עבודה אין חובה על מעסיק להתערב בבחירת העובד ולבטחו בביטוח פנסיוני הכולל אובדן כושר עבודה".

ההסתדרות, לעומת זאת, תמכה בעמדה של העובדת: "זכותו של העובד לבחור את האכסניה שבה יבוצע לו ביטוח פנסיוני מקיף, ואין הוא רשאי לבחור, בניגוד להוראות קוגנטיות של צו פנסיה מקיפה, בהסדר פנסיוני שאינו כולל כיסויים למוות ונכות". לעמדת ההסתדרות, שיוצגה על ידי עוה"ד חני חורש וגלי שטיינברג, עמדת המדינה שגויה, ומשמעותה מחיקת הוראות צו פנסיה מקיפה והתערבות ביחסי עבודה.

בדיון בערעור שנערך בדצמבר 2017, הציעה השופטת ורדה וירט־ליבנה כי בית המשפט יפסוק על דרך הפשרה וללא הנמקה סכום של 20–85 אלף שקל — אך החברה לא הסכימה לכך. ייתכן כי ההצעה הזאת נועדה כדי לפצות את התובעת במקרה הנקודתי הזה מבלי לקבוע הלכה רוחבית מחייבת. השופטת גם הציעה להסתדרות, נשיאת הארגונים העסקיים ורשות שוק ההון להידבר ביניהן כדי להגיע להנחיות ונהלים למעסיקים ולעובדים לגבי הנגשת המידע בכל הנודע לבחירת האפיק הפנסיוני המתאים לעובד.

"עמדת היועמ"ש נתמכת בעליון"

לדברי עו"ד שושנה גביש, ראש תחום דיני עבודה במשרד ש. הורוביץ ושות', העמדה של היועץ המשפטי לממשלה נתמכת גם בפסק דין של בית המשפט העליון שניתן בדצמבר 2017. לאור הפסיקה של העליון בדצמבר, באחרונה הגישו ההסתדרות והיועמ"ש השלמות טיעון.

גביש אומרת כי "כפי שהדגישו בית המשפט העליון, היועץ המשפטי לממשלה ונשיאות הארגונים העסקיים, לא כל עובד הוא במעמד שווה ובעל אינטרסים שווים למשנהו: יש כאלה שאין להם שארים ועל כן אינם מעוניינים לשלם עבור ביטוח שארים, ולאחרים יש ביטוח נכות ממקור אחר ואינם מעוניינים לשלם עבור ביטוח נכות. אין הצדקה, גם מבחינת העובד, לכפות עליו עלויות רכישת ביטוחים שאינו זקוק להם, במקום לנתב את ההפקדות לרכישת קצבת זקנה כדי שתהיה גבוהה יותר".

לדבריה, התוצאה הנכונה היא — כפי שהציע בית המשפט לצדדים — הנגשת המידע הנוגע לאפשרויות הבחירה הביטוחיות והשלכותיהן באמצעות סוכני ויועצי ביטוח, כך שהעובד יוכל לעשות בחירה מושכלת יותר. "הפיקוח על הביטוח אכן הוציא הנחיות מפורטות לסוכני ויועצי ביטוח לגבי המידע שהם חייבים להביא בפני העובד שעומד בפני בחירה", אומרת גביש.

בן הרא"ש מסר כי "בצו ההרחבה קיימים שישה אזכורים הנוגעים לזכותו של העובד ליהנות מהסדר פנסיוני הכולל כיסוי למקרה נכות או אובדן כושר עבודה. כל קביעה המטילה את האחריות לדאוג להסדר שכזה על כתפי העובד — משמעה פגיעה קשה בזכויות העובדים ובפרט בזכויות העובדים החלשים, והדבר סותר את הרציונל של צו ההרחבה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker