בראון-חברון-גרסטל: אם החשדות נכונים זו פרשת השחיתות השלטונית החמורה בתולדות המדינה

היבט מזעזע אחד בפרשה הזו הוא עצם המחשבה שחלפה במוחו של אדם כאילו ניתן לשחד שופטת כה בכירה ומנוסה בהצעה לקידום לתפקיד בכיר - ולהטות בדרך הזו החלטות שיפוטיות ■ פרשנות

עידו באום
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
השופטת (בדימוס) הילה גרסטל ב-2015, בעת שהיתה נציבת הביקורת על הפרקליטות
השופטת (בדימוס) הילה גרסטל ב-2015, בעת שהיתה נציבת הביקורת על הפרקליטותצילום: תומר אפלבאום

בכל יום שחולף, עולה חומרת החשדות לשחיתות שלטונית שראש הממשלה בנימין נתניהו, משפחתו ומקורביו קשורים בה - מדרגה נוספת.

הניסיון הידוע הראשון להשתלט על מערכת אכיפת החוק בישראל בקשר פלילי מושחת התרחש בפרשת בראון-חברון בשלהי 1996. ראש הממשלה בנימין נתניהו היה אחד הנחקרים המרכזיים בפרשה ההיא אבל ניסיון ההשתלטות לא נועד להיטיב עמו אלא עם הנאשם אז, אריה דרעי, שביקש לפי החשד למנות "יועץ בראש שלנו" כדי לקדם הסדר טיעון בתיקי השוחד שלו.

חלפו 22 שנים. החשד אותו חשד: ניסיון להשתלט על תפקיד היועץ המשפטי לממשלה ולמנות יועצת "בראש שלנו". לפי החשד, היועץ האסטרטגי ניר חפץ ניסה להציע לשופטת בדימוס הילה גרסטל את כס היועץ המשפטי לממשלה שהיא היתה מהמתמודדות  עליו - בתמורה לכך שתסגור את תיק המעונות נגד שרה נתניהו. לפי החשד, מקורבה של גרסטל, אלי קמיר, גם הוא יועץ אסטרטגי, העביר אליה את ההצעה אך היא דחתה אותה בתוקף. אם הדברים יתבררו כנכונים, הרי שמדובר בפרשת השחיתות השלטונית החמורה בתולדות המדינה.

היבט מזעזע אחד בפרשה הזו הוא עצם המחשבה שחלפה במוחו של אדם כאילו ניתן לשחד שופטת כה בכירה ומנוסה בהצעה לקידום לתפקיד בכיר ולהטות בדרך הזו החלטות שיפוטיות. בכך שונה פרשה זו ממקרה בראון-חברון שבו לא נטען כי מישהו פנה לרוני בראון והתנה את מינויו בקבלת החלטה מסוימת. העסקה שנחקרה בפרשת בראון-חברון התבססה על הרצון למנות את מי שדעותיו ידועות, שהיה "בראש שלנו". החשד לפיו חפץ ניסה לשחד את גרסטל הופך את ההתפתחות החדשה בתיק 4000 לפרשת בראון-חברון בריבוע.

מימין: יועצו של נתניהו ניר חפץ, בנימין נתניהו והשופטת הילה גרסטלצילום: מוטי מילרוד ואוליבייה פיטוסי

היבט חמור יותר של החשדות הוא שההצעה שבה חשוד חפץ משמעה שניתן להנדס את עבודת הוועדה לאיתור היועץ המשפטי לממשלה באופן הרצוי לראש הממשלה - זה מה שחשב לפחות חפץ. הוועדה היתה בעיניו חסרת חשיבות לכאורה משום שניתן היה להבטיח מראש את המינוי למועמד או המועמדת הרצויים. המציאות הזו מטילה על היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדבליט, ועל כל מוסד היועץ המשפטי לממשלה צללים כבדים.

המשטרה תהיה חייבת לחקור גם את השופטת בדימוס גרסטל ואת מי שגרסטל שיתפה אותו במידע. מהעובדה שגרסטל שיתפה אחרים במידע אודות ההצעה שקיבלה, ניכר שהבינה את חומרת העניין. קרוב לוודאי שהבינה גם את המשמעות הפלילית שלו. השאלה מדוע גרסטל לא התלוננה בזמן אמת בפני אוכפי החוק על ההצעה המושחתת חייבת להתברר.

האחריות המוטלת עכשיו על כתפי היועץ מנדלבליט היא מהכבדות ביותר שהונחו בתולדות מדינת ישראל על שומר סף בתחום השחיתות הציבורית. עליו למצות את החקירה כדי לחשוף באופן מלא את מידת המעורבות של ראש הממשלה ומקורביו בתהליך מינוי היועץ. אור חייב להישפך על התהליך במלואו אם אנו רוצים שיישמר אמון הציבור במערכת אכיפת החוק.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker