שינו את הכללים, אך שכחו להודיע לעותרים נגד ששינסקי

בג"ץ קבע כי שמו של אדם איננו הפקר, גם בדיון משפטי

איתמר כהן
איתמר כהן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

"לא היה זה מן הראוי לעשות שימוש בלשון בוטה כלפי פרופ' איתן ששינסקי עד כדי השחרת שמו. על בית המשפט העליון להגן על שמו הטוב של אדם מפני ביטויים פוגעניים המוטחים כלפיו ללא הצדקה בכתב בית דין". בקביעה זו, שניתנה בפסק דין תמציתי ועוקצני, עקף באלגנטיות שופט בית המשפט העליון, אשר גרוניס, הלכה מנומקת שנתנו חבריו לבית המשפט בתום התחבטות ארוכת שנים של הערכאות השונות בנושא.

באוגוסט 2009 נקבע ברוב דעות על ידי השופטים אליעזר ריבלין ויורם דנצינגר, כנגד דעתו החולקת של השופט אליקים רובינשטיין, כי כל ביטוי הנאמר על ידי עורכי דין ובעלי דין בבתי המשפט או במסגרת כתבי הטענות, מוגן מפני תביעות לשון הרע (רע"א 1104/07 עו"ד פואד חיר נ' עו"ד עודד גיל). בקשה לדיון נוסף בנושא אף היא נדחתה על ידי הנשיאה דורית בינייש בנובמבר 2009 (דנ"א 7025/09).

ואולם במסגרת בג"ץ ששינסקי סטה בית המשפט העליון מההלכה הקיימת וקבע כי על העותרים לפצות את ששינסקי בסך של 15 אלף שקל, וזאת בשל השחרת שמו במסגרת כתב טענות שהוגש לבג"ץ. בכך למעשה רוקן בג"ץ ששינסקי מתוכן את ההלכה הקיימת - תוך כדי אמרת אגב ומבלי שינוהל דיון רציני בסוגיה או שיינתנו כללים ברורים.

מדובר בעתירה שהוגשה על ידי העמותה לקידום דרך אחרת בטענה כי ששינסקי נגוע בניגוד עניינים ועל כן יש לבטל את מינויו כיו"ר הועדה לבחינת המדיניות בנושא מיסוי משאבי הגז והנפט. העותרים ציינו כי ששינסקי הוא חבר בוועדת ההשקעות של פסגות, המשקיעה בחברת אמפל, השותפה בהפקת הגז המצרי - ועל כן יש לו אינטרס אישי להעלות את המיסוי על גז שיופק בישראל. בית המשפט העליון דחה את העתירה באופן גורף ונחרץ במיוחד תוך שילוב אמירות ציניות כגון "עתירה שמשקלה כמשקל נוצה ראוי לה שתחויב בהוצאות שמשקלן כבד". אלא שנדמה כי בשל האמוציות הרבות שהיו מעורבות בתיק, לא ניתנה על ידי השופטים תשומת לב ראויה לכך שמדובר בהחלטה שמבטלת למעשה תקדים חשוב שניתן רק לפני כשנה - על ידי אותו בית משפט.

במשך השנים ניתנו החלטות סותרות על ידי הערכאות השונות בשאלה האם חוק לשון הרע מעניק חסינות מוחלטת לכל ביטוי, קשה ככל שיהיה, הנאמר במסגרת הדיון המשפטי. לפני כשנה בית המשפט העליון שם קץ לחוסר הבהירות וקבע ברוב של שניים מול אחד כי סעיף 15 (3) לחוק לשון הרע מעניק הגנה מוחלטת לכל ביטוי שנאמר תוך כדי ההליך המשפטי, זאת לרבות בכתבי הטענות שמגישים בעלי הדין לבית המשפט. השופטים בחנו את הסוגיה לפני ולפנים והמשנה לנשיאה, השופט אליעזר ריבלין נימק את החלטתו בכך שמדובר בסעיף מפורש בחוק שלא ניתן לפרשנות אחרת. "הצורך להתבטא באורח תרבותי ותוך שמירה על כבוד המקצוע לא ייכפה באמצעות הסנקציה הפלילית או האזרחית דווקא, כי אם בדרך של התוויית אמות מידה חינוכיות שראשיתה בבתי הספר למשפטים וסופה בדיון המשמעתי", קבע ריבלין. השופט אליקים רובינשטיין קבע בדעת מיעוט כי יש לפרש את החוק ברוח חוק יסוד כבוד האדם - כך שביטוי שקרי שנאמר על ידי עורך דין בבית המשפט ברשעות וזדון לא יזכה להגנה מפני תביעות לשון הרע.

רובינשטיין נזקק לפראפראזה על האמירה המפורסמת של שופט בית המשפט העליון האמריקאי פוטר סטיוארט ולפיה "קשה להגדיר פורנוגרפיה, אבל אני אדע לזהות אותה כשאתקל בה", על מנת להסביר כיצד קבע כי חלה התדרדרות בתרבות הדיון באולמות בתי המשפט בארץ.

מפסק הדין שכתב השופט גרוניס בהסכמתם של השופטים ניל הנדל וסלים ג'ובראן במסגרת העתירה שהוגשה נגד מינוי ששינסקי, נראה כי כאשר עורכי הדין מעלים את חמתם של השופטים, העצה הנינוחה בדבר לימוד הלכות נימוסים נזנחת במהרה. אלא שכעת עורכי הדין נותרו כסומים באפילה, שכן בית המשפט לא פירט מהם הקריטריונים לפיהם קבע כי הביטויים שהופיעו בעתירה לבג"ץ הם "פוגעניים" ומחייבים בפיצוי.

סבורתני כי הפעם אפילו מבחן מתוחכם כגון זה לא יועיל. טוב היו עושים שופטי העליון באם היו צועדים בדרך המלך וקובעים כי התקדים שנקבע מבוטל, במקום לרוקן אותו מתוכן בדרך עוקפת הגורמת לאי וודאות.

יחד עם זאת, בפס"ד ששינסקי מעביר בית משפט העליון מסר חשוב לציבור המתיידנים בישראל. ידע כל אחד כי שמו של אדם איננו הפקר - וזאת גם אם מדובר באמירות שנאמרו "במסגרת הליך משפטי".

-

הכותב הינו מייסד משרד עו"ד איתמר כהן ושות' המתמחה בתחום הליטיגציה המסחרית ונדל"ן.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker