איך לפרש חוקי מס

פסק דין: לשון החוק אינה קובעת סופית את חבות המס

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

>> כללי הפרשנות החשובים ביותר נקבעו דווקא בערעורי מס הכנסה. המקרה הבא, שפרטיו אינם חשובים, שכן בינתיים תוקנה פעמיים הוראת החוק שנדונה בו, יבהיר במה דברים אמורים.

כלומר, בעל המניות זכה בשתי הטבות: בניכוי של מס החברות ששילמה החברה ובזיכוי של מלוא אותו מס, כנגד החיוב במס שהוטל על דיווידנד הפירוק. עד 1994 סברו הכל כי אין מנוס ממתן ההקלה הכפולה. ב-1994 שינו שלטונות המס את טעמם ובחרו בפרשנות שתמנע את ההטבה הכפולה.

התעוררה השאלה האם יש לפרש את סעיף 93 (ב) לפקודה על פי תכליתו ולא על פי לשונו - כך שתושג התוצאה שלשמה תוקן הסעיף, גם לגבי שנות מס מלפני תיקון הפקודה.

בית המשפט קבע: "המסגרת הלשונית אינה מחייבת, כשלעצמה, פרשנות מילולית כזו או אחרת בסוגיה הנדונה". במקום זאת, נקט בית המשפט בפרשנות תכליתית "החותרת לגביית מס אמת"; פרשנות זו "אינה מתיישבת עם מתן הטבת כפל בגביית המס, אלא אם כן קיים יעד חברתי מוגדר ומובהק, העומד ברקע הטבה זו".

ההסדר שמעוגן בסעיף 93 אינו אמור לסטות מהתכלית המרכזית של דין המס: גביית מס אמת. כפל הטבת המס מהווה חריגה מגביית מס אמת ובהיעדר רציונאל חברתי או כלכלי מיוחד שבגינו ראוי להעניקו, אין לו קיום.

עוד נקבע, כי הגישה הפרשנית שהציעה הנישומה יוצרת אי-שוויון בין בעלי מניות בפירוק חברה שמימוש נכסיה נעשה בידי המפרק - לעומת חברה בפירוק מרצון, שבעלי מניותיה מממשים את הנכסים בעצמם (נדמה, כי אי-שוויון כזה לא נוצר, שכן על פי אותו סעיף 93, רואים את החברה כאילו מכרה את הנכסים ועל כן היא חייבת במס רווחי הון ואת בעל המניות, שוב, כאילו קיבל את התמורה נטו - וכך מצבו זהה לזה של בעל מניות בפירוק שלא מרצון).

מסקנת בית המשפט היתה כי ההפליה הזו פוגעת ביעילות המערכת הפיסקלית בהעניקה לציבור מסוים הטבת מס חריגה שלא בוטאה במפורש בחוק. בכך היתה נפגמת דרישת השקיפות בחקיקה הפיסקלית.

מדוע היה צריך לתקן את הפקודה, אם היא התפרשה ממילא בדרך שהוצע לתקנה? על כך ענה בית המשפט, כי התיקון נועד להבהיר את המצב - ולא לשנותו.

חשיבותו של פסק הדין אינה מסתכמת בהלכה הספציפית שנקבעה בו, אלא גם במגמות העולות ממנו. ראשית, שהאות הכתובה ולשון החוק אינן קובעות באופן סופי את חבות המס ובמקרים מסוימים אין להסתמך עליהן גם כשהן ברורות לחלוטין.

שנית, מתכנני חבות המס חופשיים להיות יצירתיים ביותר ולתור אחר "תכלית החקיקה" באופן דומה לדרך בה הלך בית המשפט בפרשה זו. כך, עשויים להימצא פתרונות מס אגרסיביים שבסיסם לאו דווקא בלשון החוק - אלא ב"תכלית" המיוחסת לו.

-

ד"ר רפאל (מימין בתצלום) ולזר הם שותפים במשרד א.רפאל ושות', עורכי דין

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker