השיפוצניק סירב להחזיר 150 אלף שקל – והגיע לבית המשפט העליון - משפט - TheMarker

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

השיפוצניק סירב להחזיר 150 אלף שקל – והגיע לבית המשפט העליון

אישה התיידדה עם השיפוצניק שלה ונתנה לו 150 אלף שקל ■ לאחר שהוא טען שזו היתה מתנה ולא הלוואה, היא הגישה תביעה להשבת הכספים ■ התיק הגיע עד בית המשפט העליון, שקבע באחרונה כי זוהי הלוואה - והגדיר מתי העברת כסף תיחשב מתנה

14תגובות
אשה נותנת כסף לשיפוצניק
Getty Images IL

כשהורה נותן לילדו סכום כסף, יש הנחה, מעין כלל אצבע (חזקה) — שאומץ בפסיקה הישראלית מהדין האנגלי — שלפיו מדובר במתנה. אבל מה קורה כשלא מדובר בהורים וילדים או סבים ונכדיהם? האם ישנם מצבים נוספים שגם בהם תתקיים חזקת המתנה?

המשמעות של זה היא בנטל ההוכחה, המשפיע על סיכויי התביעה. כאשר הורה נותן סכום כסף לילדו והוא טוען כי זאת לא מתנה אלא מדובר בהלוואה, הנטל יהיה עליו להוכיח ולהביא ראיות לכך. לעומת זאת, במקרה שבו חזקת המתנה אינה מתקיימת, ההנחה היא כי זוהי הלוואה — והנטל להוכיח אחרת מוטל על מי שקיבל את הכסף.

נעם סולברג
שירן גרנות

באחרונה דן בית משפט העליון בגבולות של "חזקת המתנה" במקרה שבו התקבלו הכרעות הפוכות בבית משפט שלום ובמחוזי. השופטים בעליון אמנם הגיעו שלושתם לאותה מסקנה, אך במקרים שבהם לא מדובר בדוגמה המובהקת של הורים וילדים הם נחלקו בשאלה הכללית מתי תתבסס החזקה.

במקרה שבו דן בית המשפט, אדם ביצע תיקונים שונים בביתה של אישה. השניים, שגילם מבוגר, התיידדו — והקשר ביניהם התחזק. בשלב מסוים האישה העבירה לו צ'ק בסך 150 אלף שקל לצורך פירעון חוב משכנתא. לטענתה, הוא התחייב להחזיר לה את הסכום בהמשך אותה שנה — בעוד לטענתו בשום שלב האישה לא אמרה לו שמדובר בהלוואה, והכספים היו בגדר מתנה.

מני מזוז
אתר בתי המשפט

לאחר שהאישה הגישה תביעה לבית משפט השלום בתל אביב באמצעות עורכי הדין אביב הראל ואודליה אלטמן, קבעה השופטת רחל ערקובי כי חזקת המתנה אינה קיימת, כך שהנטל להוכיח שמדובר במתנה מוטל על המקבל, והוא לא הרים נטל זה — ולכן מדובר בהלוואה שעליו להחזיר. השופט גדעון גינת מבית המשפט המחוזי הגיע בערעור על פסק הדין למסקנה הפוכה, וקבע כי הנטל מוטל על האישה שנתנה את ההלוואה — בין היתר מכיוון שהיא עבדה במשך שנים במוסד בנקאי והיתה בקיאה בעניינים מסוג זה. בהיעדר תיעוד כלשהו של הסכם הלוואה, קבע השופט כי האישה לא עמדה בנטל ההוכחה, ומדובר במתנה.

"למקרה יש חשיבות משפטית כללית"

ניל הנדל
אוליבייה פיטוסי

האישה עירערה על הפסיקה, והסוגיה הגיעה לבית המשפט העליון, שהפך את התוצאה של המחוזי וקבע כי הגבר שקיבל את הכסף, וטוען למתנה, הוא זה שצריך להוכיח זאת. כלומר, חזקת המתנה אינה מתקיימת כאן.

השופט ניל הנדל ציין בתחילת הדיון כי כשתובע טוען שהלווה כספים לנתבע, נטל ההוכחה יהיה על התובע — שכן הטלת חובת ההוכחה על התובע היא אבן יסוד בהליך המשפטי האזרחי. עם זאת, הוסיף, כשהנתבע מודה שקיבל כספים מהתובע, אך טוען שקיבל את הכסף במתנה — נטל ההוכחה עובר אליו. כאן נכנס לתמונה אותו חריג לדיני נטל הראיה — "חזקת המתנה". לפי החריג הזה, במקרה של הורה שנתן כסף לבנו ולאחר מכן ההורה טוען כי מדובר בהלוואה — נטל ההוכחה מוטל על כתפי ההורה, שעליו להציג ראיות כי הכסף הועבר לבנו כהלוואה. במקרה של אח ואחות לעומת זאת, הפסיקה דחתה את ההנחה של "חזקת המתנה".

הנדל הוסיף כי הרציונל מאחורי חזקת המתנה הוא כי ביחסי קרבה המתאפיינים בדאגת הנותן לצרכיו של המקבל, מטבע הדברים עשויות להיעשות העברות של כסף או נכסים בין הנותן לבין בן חסותו. הנסיבות וטיב היחסים בין הצדדים מצביעים לרוב על כך שהעברות אלה נועדו להיות מתנה, אלא אם תיסתר החזקה. לעומת זאת, במצב הרגיל, בין צדדים שאין ביניהם מערכת יחסים של דאגה לצרכיו של המקבל — ההנחה היא שכאשר אדם נותן נכס לזולתו הוא מצפה לתמורה, או להשבה של הנכס.

לפי הנדל, כדי שהחזקה תתקיים נדרש מצב מובנה של דאגה לצורכי המקבל. "מתיחת הכלל מעבר לגבולותיו הנוכחיים אינה ראויה, ועשויה ליצור מעין בלבול, או ליתר דיוק שבירת המחיצה בין המקרה המתאים לחזקה, לבין בדיקת המקרה על פי נסיבותיו וכללי ההוכחה הרגילים", אמר.

לדבריו, ייתכנו מקרים שבהם אפשר להחיל את החריג ולומר שמדובר במתנה גם ביחסים שאינם בין הורה לבנו או בין קרובי משפחה — אך המאפיין של הקשר חייב להיות מצב מובנה של דאגה לרווחתו הכלכלית של המקבל. למשל מקרה שבו אחות גידלה בפועל את אחיה הקטן, סיפקה את צרכיו ובהמשך העבירה לו כסף.

במקרה הזה, קבע הנדל כי היחסים בין האישה לשיפוצניק אפילו אינם מתקרבים ליחסי הקרבה המיוחדים המקיימים את חזקת המתנה. לכן, הנטל להוכיח את טענת המגן בדבר קיומה של מתנה מוטל על המקבל. "האחרון לא הוכיח באופן פוזיטיבי שאכן מדובר במתנה, ועל כן בהתאם לפסיקת בית משפט השלום — יוצא שמדובר בהלוואה ועליו להשיב את הכסף", קבע הנדל.

הוא סיכם עניין זה בכך ש"המקרה קונקרטי, אך חשיבותו המשפטית היא כללית. נכון להעמיד את חזקת המתנה ועוצמתה על המסלול הראוי. מסלול זה צר, ומיועד למקרים מיוחדים של יחסי דאגה כגון הורה ובנו. אז, ורק אז, יש מקום לחריג להעברת הנטל מהנתבע אל התובע, ביחס להוכחת טענת המגן בדבר מתנה".

הנדל גם קיבל את הקביעה של בית משפט השלום שלפיה הטענה כי האישה עבדה כל חייה בבנקים (ולכן ידעה שעליה לערוך מסמך מחייב במקרה של הלוואה) אינה סותרת את הטענה שמדובר בהלוואה, שכן היא מתיישבת עם הגרסה שלה, שלפיה היא רצתה למנוע מהמקבל את הריביות הגבוהות וההצמדה הכרוכים בלקיחת הלוואה מהבנק. עוד נקבע בבית משפט השלום כי האישה היתה זהירה ולא העבירה את הצ'ק ישירות לשיפוצניק, אלא לפקודת בנק הפועלים, במטרה לוודא שהכסף יועבר לכיסוי חוב המשכנתא.

"מכלול הנסיבות אינו מצביע על מתנה"

השופט מני מזוז הסכים עם התוצאה של הנדל וההתייחסות במקרה זה, אך הביע גישה שונה לעניין הסוגיה הכללית של חזקת המתנה. בשונה מהנדל, הוא סבור שאין לשלול את ההחלה של החזקה גם במצבים אחרים, שבהם לא קיימת מחויבות — משפטית או חברתית — לדאוג לרווחתו ולמחסורו של המקבל.

לדעת מזוז, ייתכן שחזקת המתנה תוחל גם במצב שקיימת היסטוריה של מתנות, למשל במקרה שבו קרוב משפחה נוהג להעניק מתנות ותמיכה כלכלית דרך קבע לקרובו, ולא מתוך מחויבות כללית לדאוג לצורכי המקבל; ואף כשלא מדובר בקרובי משפחה.

לדוגמה, מזוז נתן מקרים של דוד או דודה עריריים שמעניקים מתנות וסיוע לאחיינים שלהם, ידידי משפחה שאינם קרובים שתומכים כלכלית מסיבות שונות, או קשישים שהעניקו מתנות ואף הורישו רכוש למי שאינו קרוב משפחה אך סייע ותמך בהם בשעותיהם הקשות.

לדבריו, במקרה הנוכחי היה אמנם קשר קרוב אך לא הוכחה מערכת יחסים שכללה הענקת מתנות ותמיכה כספית, ומכלול הנסיבות אינו מצביע על מתנה, ולכן חזקת המתנה אינה קיימת. גם מזוז מצא כי התוצאה היא שלא היה מקום להתערב בפסיקה של בית משפט השלום.

השופט נעם סולברג התייחס למחלוקת בין הנדל ומזוז וציין כי הוא נוטה לדעתו של הנדל. לדבריו, "האחריות ותחושת החובה של הנותן הן שיוצרות את החזקה שלפיה הנתינה הנדונה היא מתנה, וברגיל אין די בהיסטוריה של מתנות כשלעצמה כדי לבסס חזקה שכזו".

עם זאת, סולברג אינו שולל מצב שבו עצם קיומו של נוהג קבוע להעניק מתנות ישפוך אור גם על הנתינה הספציפית. "מצב דברים נדיר מעין זה תלוי כמובן בטיבה ובמִשכה של מערכת היחסים הזאת אל מול מאפייני הנתינה הנדונה", כתב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם