"ביושבנו על כס השיפוט - אל לנו לשכוח שאנו עדיין יושבים על העכוז שלנו"

בכנס של עורכי דין צעירים סיפר שופט בית המשפט העליון יורם דנציגר על הלבטים שלפני הצגת מועמדותו לשיפוט, על שעות העבודה הארוכות ועל העומס הנפשי, אך הוא אינו מתחרט: "קיבלתי החלטה נכונה ומתאימה לי ואני שמח על הדרך שבה בחרתי"

נורית רוט
נורית רוט

שלוש שנים לאחר שמונה לבית המשפט העליון, חזר בסוף השבוע שופט העליון ד"ר יורם דנציגר למגרש הביתי - קהל עורכי הדין, שעם שורותיהם נמנה במשך יותר מ-20 שנה. מול אולם מלא מפה לפה ובאווירה בלתי מכופתרת שהתאפשרה תודות לשמש האילתית ולשעות הבוקר הנינוחות של יום שבת, הרגיש דנציגר נוח מספיק לדבר בגילוי לב על עבודתו כשופט, ועל המעבר החד שעשה מעורך דין מצליח לכס השיפוט המורם מעם.

בשיחה פתוחה עם ראש לשכת עורכי הדין עו"ד יורי גיא-רון, הסביר דנציגר לעורכי הדין על המהפכה בחייו בעקבות המינוי לשיפוט. השיחה התקיימה בכנס עורכי דין צעירים של הלשכה שנערך בסוף השבוע האחרון באילת, שאותו ליווה יו"ר פורום הצעירים, עו"ד ינון היימן. את הפאנל הנחתה עו"ד גלית רוטנברג, יו"ר ועדת סטודנטים ומתמחים בפורום עורכי דין צעירים בלשכה.

"להפוך להיות שופט היתה מהפכה של ממש בחיי. הייתי מוכן נפשית לכך, ידעתי מה מחכה לי מבחינת שעות העבודה, ולא רק. זהו עולם קשה. המגבלות הן עצומות. מדובר בעבודה שלא נגמרת, המלווה בלחץ נפשי יומיומי, אך מצד שני העבודה מרתקת ומגוונת; (יושבים) שעות ארוכות של הקשבה בדיונים ואחריהן יושבים שעות רבות נוספות, איש איש בלשכתו, כותבים חוות דעת ומתכוננים לתיקים של ההרכב הבא", סיפר דנציגר. למרות זאת, הוסיף, "קיבלתי החלטה נכונה ומתאימה לי ביותר ואני שמח על הדרך שבה בחרתי".

פנו אליו להצגת מועמדתו בפעם הראשונה ב-2006

דנציגר סיפר לעורכי הדין כי הפנייה הראשונה אליו בשאלה אם יסכים להציג את מועמדותו לבית המשפט העליון נעשתה בספטמבר 2006, אך מאחר שהיה טרוד בענייני ניהול משרדו (שאותו נותר לנהל באותה עת לבדו, לאחר ששותפו למשרד עו"ד דורי קלגסבלד היה טרוד בכתב האישום נגדו בעקבות מעורבותו בתאונת דרכים שבה נהרגו אם ובנה חודשים ספורים קודם לכן) - דחה את ההצעה.

כעבור כמה חודשים, סיפר, במסגרת השתלמות של המכון להשתלמות עורכי דין של הלשכה בטבריה, פנה אליו גיא-רון, שכיהן אז כנציג הלשכה בוועדה לבחירת שופטים, ושאל אותו אם יסכים להציג מועמדותו.

דנציגר החליט לשקול את ההצעה, ולאחר שקיים פגישות עם נשיאת בית המשפט העליון השופטת דורית ביניש, ועם שר המשפטים דאז פרופ' דניאל פרידמן, הציג את מועמדותו במאי 2007. כעבור כחודשיים כבר אושר מינויו בוועדה למינוי שופטים.

עו"ד יורי גיא-רון, יורם דנציגר ועו"ד גלית רוטנברג; צילום: שלום ענסי

דנציגר סיפר, כי לפני הגשת מועמדותו התייעץ עם שופט בדימוס של בית המשפט העליון (שבשמו לא נקב) וזה ציטט בפניו את הפילוסוף הצרפתי מונטיין שאמר: "ביושבנו על כס השיפוט, הכס הרם בעולם, אל לנו לשכוח שאנו עדיין יושבים על העכוז שלנו". השופט הזכיר לו כי: "יופקד בידיך כוח רב מאוד להכריע בגורלם של אנשים ועליך להתנהג בענווה ובמתינות".

למרות שהוא כאמור אינו מצטער על הליכתו לשיפוט, דנציגר אינו מסתיר את תנאי העבודה הקשים של השופטים כיום. הוא התייחס בדבריו גם להחלטתו של שופט השלום ישגב נקדימון, לפרוש מהשיפוט כחצי שנה לאחר שמונה לשופט.

נקדימון התבטא ביוני בראיון ל"הארץ", בו אמר כי החליט לפרוש מהשיפוט ללא דיחוי שכן "העומס והלחץ המוטלים עלי כשופט אינם מאפשרים לי לעשות את מלאכתי נאמנה". דנציגר הביע דעתו (מבלי לומר את שמו של השופט) כי "מגיעות לו הרבה תשבחות על אומץ הלב. צעדו מלמד על העומס השיפוטי הכבד, בפרט בערכאות הנמוכות, כמו גם על תנאי העבודה הקשים".

עם זאת העיר דנציגר, שלדעתו היה עליו לבדוק ולברר לפני שהגיש את מועמדותו מהם התנאים שבהם יהיה עליו לפעול כשופט בית משפט השלום. אילו עשה כן, הוסיף, היה יכול להחליט מבעוד מועד להסיר את מועמדותו.

"עורך דין שהתעייף לא ימונה להיות שופט"

מאחר שהכנס עסק בעורכי דין צעירים, נשאל דנציגר האם כדאי לעורך דין צעיר לפתוח משרד עצמאי או שמא לצבור תחילה ותק במשרד ותיק כשכיר. בתשובה סיפר דנציגר כי הוא ושותפו בעבר קלגסבלד הקימו את משרדם כעורכי דין צעירים, ב-1984, שכן "החלטנו שלא מתאים לנו להיות שכירים".

לדעת דנציגר, אין לכך כללים מנחים ומדובר בהחלטה התלויה באופיו ובכישוריו של האדם. עם זאת הוא סבור גם כיום כי "אנשים נחושים, מוכשרים ובעלי תושייה שבאפשרותם להתבסס תקופה מסוימת על משאבים אישיים, יכולים לפתוח משרד עצמאי - ולהצליח".

מיהו מועמד ראוי לשיפוט? על כך השיב גיא-רון, שמונה לוועדה לבחירת שופטים בגיל 37, כי "מדובר באדם שהמינוי לא מעביר אותו על דעתו, הוא בעל אישיות סובלנית, אנושית ולא מתהדרת, מקצועי בלא פשרות, ולא עורך דין שהתעייף מהמקצוע ורוצה לבוא לנוח".

לשאלה מהו מרכיב המזג השיפוטי בסך התכונות של שופט, אמר גיא-רון: "שופט שאין לו מזג שיפוטי, גם אם הוא מוכשר ומקצוען, שלא יהיה שופט". לדברי גיא-רון, יש בעיה עם חלק מהשופטים בהיבט זה, אך יש להיות זהירים בביקורת המושמעת.

גיא-רון הציע לעורכי הדין הסבורים ששופט התנהג שלא כראוי במקרה מסוים, לנצל את מסלולי הביקורת הקיימים כיום, כמו פנייה לנשיא בית המשפט הרלוונטי, לוועד המחוז בלשכה ואף אליו.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ