הבעיה הכרונית בתביעות נגזרות - משפט - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הבעיה הכרונית בתביעות נגזרות

בעלי השליטה ונושאי המשרה באי.די.בי יחזירו אמנם לקופת החברה סכום משמעותי של 175 מיליון שקל, אבל כמעט שאין תביעה נגזרת שמסתיימת בהכרעה ■ הבעיה: הפשרות נחתמות בחדרי חדרים, ללא בירור פומבי וציבורי של העובדות - וללא פסק דין המתווה נורמות

9תגובות
לב לבייב
מוטי קמחי

קבלו את המחלצת הרשמית החדשה של בעלי המניות ונושאי המשרה בישראל: חברת הביטוח.

בהסדר הפשרה בתביעה הנגזרת שהוגשה נגד בעלי מניות ודירקטורים באי.די.בי, ובראשם בעל השליטה לשעבר נוחי דנקנר, הסכימו חברות הביטוח לשלם 145 מיליון שקל, לצד השתתפות עצמית של 30 מיליון שקל של הנתבעים - כדי לסגור את התביעה.

מדובר בתביעה נגזרת שהוגשה בעקבות חלוקת דיווידנדים בסך 650 מיליון שקל ב-2010–2013 בחברה שקרסה. בתביעה הנגזרת נטען כי אי.די.בי לא היתה רשאית לחלק דיווידנדים במצבה, ולכן נדרשו נושאי המשרה הנתבעים להשיב את הכספים שחולקו.

הסכום שהסכימו חברות הביטוח להוציא מכיסן לצורך הפשרה הוא בתחום תקרת הכיסוי הבסיסי של ביטוח הדירקטורים ונושאי המשרה באי.די.בי. בהנחה שחברות הביטוח גבו במשך השנים פרמיות נאות על הכיסוי הביטוחי, אין צורך לרחם עליהן.

אז מה הבעיה? ראשית, עוד תביעה נגזרת משמעותית וחשובה, שהיתה יכולה לסייע בהתוויית נורמות התנהגות ראויות, ולשפוך אור על תהליכי הממשל תאגידי ועל קבלת ההחלטות בחברות ציבוריות - נסגרת בפשרה בחדרי חדרים, ללא בירור פומבי וציבורי של העובדות וללא פסק דין המתווה נורמות. פשרות בתביעות אזרחיות יכולות להיות תוצאה רצויה, אבל בתביעות נגזרות מסתמנת הצטננות כרונית.

שאול אלוביץ
אייל טואג

ההשקעה הכושלת של דיסקונט השקעות (דסק"ש) ב"מעריב" הסתיימה בפשרה כספית מכובדת, אבל הציבור לא יידע מה באמת התרחש בתהליך קבלת ההחלטות של דסק"ש.

הפשרה באי.די.בי מטילה אמנם סכומים מכובדים של השתתפות עצמית על מקבלי ההחלטות, אך אין לדעת אם סכומים אלה ירתיעו גם דירקטורים בעתיד. במקביל, נצפתה באחרונה גם תופעה של העלמת תביעות נגזרות באמצעות הסדרי חוב. לב לבייב, שנגדו הוגשה תביעה נגזרת בעילה של תרמית, קיבל בסוף השבוע שעבר אישור באסיפות נושים לפטור מהתביעה הנגזרת, במסגרת הסדר החוב שבו תימכר אפריקה ישראל למוטי בן משה.

תרגיל דומה מופיע בהסדר החוב, שבו אמורים האחים סיידוף לרכוש את השליטה בבזק. בהסדר החוב הזה נכלל פטור לשאול אלוביץ' ונושאי המשרה מכל תביעה נגזרת שהוגשה נגדם.

למה מוותר בן משה על תביעה שהוגשה נגד לבייב? למה מוותר סיידוף על תביעה שהוגשה נגד אלוביץ'? אין לדעת. אין גם היגיון בוויתור. מה שבטוח הוא שליד אלוביץ' ולבייב - דנקנר, שמשלם עתה מכיסו כדי לסגור את התביעה הנגזרת נגדו ויכול היה למכור את אי.די.בי לאלשטיין בשעתו, וכך לסדר לעצמו פטור מתביעות - יצא פראייר.

הגשת תביעה נגזרת אינה משימה פשוטה כלל ועיקר. למשל, נושה המעוניין להגיש תביעה נגזרת נגד חברה מוגבל לתביעה בגין חלוקת דיווידנד אסורה. כזאת היתה התביעה נגד אי.די.בי. תביעה על חלוקה אסורה הוגשה בידי בעל מניות בעקבות חלוקת דיווידנדים בחברת א.דורי. מכיוון שהחברה נמחקה מהמסחר בבורסה, מחקה באחרונה השופטת הכלכלית רות רונן את תביעתו של בעל המניות. עורכי הדין ביקשו להחליפו בחברה שטענה כי היא נושה עתידית פוטנציאלית של א.דורי.

בימים האחרונים קבע בית המשפט העליון, כי כדי להגיש תביעה נגזרת צריך להיות יותר מנושה פוטנציאלי תיאורטי. בגלל מחיקת התביעה, קבעה השופטת רונן כי עורכי הדין יקבלו גמול על מאמציהם, אבל בעל המניות, שהיה התובע הנגזר, לא יקבל דבר.

מוטי בן משה
אייל טואג

למה מוכנות חברות הביטוח לשלם?

למה מוכנות חברות הביטוח לשלם? כי השופטים הכלכליים בישראל מעיזים להתערב ולמתוח ביקורת על החלטות עסקיות. הביקורת הזאת נמתחת במשורה, אבל היא קיימת. השופטים הכלכליים מכירים בכך שבמציאות הישראלית קו ההפרדה בין בעלי השליטה, המעוניינים בהחלטות עסקיות שיטיבו עמם, לבין דירקטורים, שאמורים לפעול לטובת החברה בכללותה, הוא קו מטושטש - ובעלי שליטה מצליחים להטות את הדירקטוריון לכיוון הרצוי להם שוב ושוב.

בכל פעם שחברות הביטוח מתפשרות הן חוסכות למקבלי ההחלטות התערבות בלתי נעימה כזאת. אפשר למנוע את המצב שנוצר שבו חברות הביטוח ממסמסות את האכיפה של כללי הממשל התאגידי. הדרך לעשות זאת היא, למשל, באמצעות התערבות והגבלה של התשלומים שיוכלו החברות הללו לשלם, ובהקטנת היחס בין התשלום שיוטל על מקבלי ההחלטות לבין הסכום שבו תישא חברת הביטוח.

המחיר של התערבות כזאת יהיה למעשה הגדלת הסיכון האישי שיהיו חשופים לו נושאי המשרה. מי ירצה להיות דירקטור במצב שבו הכיסוי הביטוי שלו יוגבל? רק מי שבאמת מסוגל לשאת בחום שבמטבח.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#