עורכי הדין וסוכני הביטוח חוששים לאבד פרנסה – והורגים את המהפכה הצרכנית הבאה

הגילדה של עורכי הדין ושל סוכני הביטוח, יחד עם חברות הביטוח שמושכות בחוטים מאחור, צריכות לדאוג מאוד מהקמת מוסד לבוררות תביעות ביטוח

מירב ארלוזורוב
 ראש לשכת עורכי הדין, אפי נוה; ושרת המשפטים, איילת שקד בטקס ההסמכה של עורכי הדין, בבנייני האומה בירושלים
ראש לשכת עורכי הדין, אפי נוה; ושרת המשפטים, איילת שקד בטקס ההסמכה של עורכי הדין, בבנייני האומה בירושליםצילום: דוברות לשכת עורכי הדין
מירב ארלוזורוב

כנסת ישראל מנפנפת בגאווה בוועדת החקירה בנוגע לאשראי לטייקונים, הידועה כוועדת החקירה על האשראי שניתן לאליעזר פישמן, כעדות לאומץ הלב הציבורי של הפרלמנט הישראלי, שמעז להגן על הציבור בפני הכוחות החזקים ביותר במשק.

הרשו לנו לגחך בעצב. מאז חקיקת רפורמת בכר ב-2005, ברור לכל כי תש כוחו של הלובי של הבנקים בכנסת. למעשה, מאז 2005 התהפכו היוצרות, והבנקאים, ועמם גם הטייקונים, נהפכו למוקצים מחמת מיאוס בכנסת. כיום הח"כים מתחרים זה בזה מי יהיה יותר אלים ויותר חסר סובלנות כלפי מוקדי העושר הישראליים, בהבינם כי הדבר קונה להם נקודות בדעת הקהל. יתרה מזאת, במסדרונות הכנסת יש כיום אפליה לרעה של בנקאים, טייקונים ויתר חברי מועדון ההון־שלטון - ולא אפליה לטובתם.

זה לא אומר שזהו סוף הסיפור של הלוביסטים בכנסת. את מקום הבנקאים ושועי הארץ, שפעם הצליחו להרקיד את הח"כים לצלילי החליל שלהם, תופסים חלילנים אחרים, מוצלחים הרבה יותר. אלה אינם שולטים בכנסת בכוח הכסף שלהם - לשמחתנו, החוק הישראלי מגביל את התרומות המותרות לפוליטיקאים, דבר שמגביל את כוח ההשפעה של מועדון ההון על השלטון - כי אם בכוח השליטה שלהם על מוקדי כוח קריטיים עבור הח"כים. אלה בעיקר קבוצות בעלות השפעה על התקשורת, על הבחירות בפריימריס, או על מוקדי כוח ציבורי שאינם ניתנים לקנייה בכסף, כמו מערכת הבריאות ומערכת המשפט.

ועדת הכנסת דיון פישמן
היועץ המשפטי של הכנסת, עו"ד אייל ינוןצילום: אמיל סלמן

לפיתת החנק של קבוצות הלחץ

על הכוח האימתני של קבוצות הלחץ האלה ניתן ללמוד מהכניעה ללא קרב של הכנסת בנוגע להצעה הכלולה בטיוטת חוק ההסדרים להקמת מוסד לבוררות בתביעות ביטוח. עוד לפני שההצעה הועלתה על שולחנה של הכנסת, היא כבר נדחתה - בלחצן של שתי קבוצות לובי האוחזות את הכנסת בלפיתת חנק: לשכת עורכי הדין ולשכת סוכני הביטוח. לפיתתן של שתי אלה היא כה עזה, עד שאפילו היועץ המשפטי המוערך של הכנסת, עו"ד אייל ינון, ירד על ברכיו, והודיע על התנגדותו להכללת המוסד לבוררות במסגרת חוק ההסדרים לתקציב 2019.

ינון שיגר בסוף השבוע מכתב לשרת המשפטים, איילת שקד, ובו נימק מדוע יש להוציא את ההצעה להקמת מוסד לבוררות תביעות ביטוח מחוק ההסדרים. זהו נימוק מוזר משהו: "אני סבור", כתב ינון,"כי לא ניתן לכלול רפורמה מסוג כזה בהצעת חוק ההסדרים, שכן מדובר בהסדר שיש לו השפעה רב־מערכתית על ענף הביטוח ומערכת המשפט. בנוסף, יש בו גם כדי לפגוע פגיעה ממשית ביכולתם של מבוטחים הפונים למסלול הבוררות למצות את זכויותיהם מול חברות הביטוח בבתי המשפט".

מספר התביעות שהוגשו לחברות הביטוח, ותוצאותיהן

הנימוק של ינון מסתמך על כך שלא ניתן לערער על החלטת המוסד לבוררות, אלא במקרים חריגים מאוד - כלומר, החלטת המוסד לבוררות היא החלטה סופית. מבחינתו של ינון, יש בכך סיכון רב לציבור המבוטחים, שעלולים למצוא עצמם מקופחים בהחלטה של המוסד לבוררות מבלי יכולת לערער על ההחלטה הזו.

ברקע מועלות טענות אישיות נגד ינון, שזקוק לתמיכת לשכת עורכי הדין בשאיפתו להתמנות לבית המשפט העליון. ינון, שהמוניטין שלו במשך השנים היה ללא רבב, נפגע, ובצדק, מהטענות הלא מבוססות האלה. עם זאת, קשה להתרשם מהנימוקים שלו. הצגת ההצעה להקמת מוסד לבוררות כמסוכנת עבור ציבור המבוטחים היא מוזרה, מאחר שההמלצה להקים את המוסד לבוררות נועדה כדי לאזן את חלוקת הסיכון הנוטה באופן בוטה לרעת המבוטחים בפניה לערכאות משפטיות.

למעשה, רשות שוק ההון, בראשותה של דורית סלינגר, המליצה על הקמת המוסד לבוררות לאחר שלמדה מהנתונים שחברות הביטוח משתמשות בבתי המשפט כנשק נגד המבוטחים, ומאיימות בשימוש בערכאות כדי להפחיד את המבוטחים ולאלץ אותם לוותר על זכויות שמגיעות להם.

אם יש צד שמאזן הסיכון נוטה לרעתו בהקמת המוסד לבוררות, זהו דווקא הצד של חברות הביטוח - מאחר שהפנייה למוסד לבוררות היא זכות של המבוטח, ולחברת הביטוח אין ברירה אלא להיגרר לשם אחריו. אז איך הגענו לכך שמוסד שנועד להסיט את הסיכון מהמבוטחים אל חברות הביטוח, הופך לפתע למסוכן עבור המבוטחים?

הציבור מנצח את חברות הביטוח בבית המשפט' תביעות שהוגשו לבית המשפט בנושאי ביטוח ופנסיה

נזכיר כי המוסד לבוררות תביעות ביטוח נועד לשמש חלופה להגשת תביעה משפטית בכל מקרה שבו מבוטח חש שחברת הביטוח פגעה בו, וסירבה לשלם לו את דמי הביטוח המגיעים לו. במקרה כזה, שבו חברת הביטוח סירבה להכיר בתביעת הביטוח, המבוטח יכול להרים ידיים, להתפשר או להגיש תביעה לבית המשפט נגד חברת הביטוח. אלא שהחלופה השלישית היא חלופה יקרה מאוד ודורשת שימוש יקר בעורכי דין, והתמשכות הליכים בבתי המשפט שאורכים בממוצע 14–24 חודשים.

עבור מבוטח, שהתרגש עליו אסון והוא זקוק נואשות לכספי הביטוח, האופציה של פנייה לערכאות משפטיות היא לעתים קרובות יקרה וארוכה מדי. לכן, בצר להם, המבוטחים נאלצים לוותר ולהתפשר, גם כשמגיע להם לקבל את דמי הביטוח. כך משמשים בתי המשפט ככלי ב"שיטת מצליח" של חברות הביטוח: חברות הביטוח דוחות תביעות, גם כאשר הן מוצדקות, תוך שהן מניחות כי מרבית המבוטחים לא יעמדו בעול של הגשת תביעה לבית המשפט, וייאלצו להתפשר. למעשה, זו תספורת למבוטחים בחסות התארכות ההליכים המשפטיים בישראל.

המהפכה הצרכנית עומדת להתמסמס

ברשות שוק ההון הבחינו בעשור האחרון בהתפשטותה של שיטה זאת. מספר התביעות הנדחות בידי חברות הביטוח גדל מ–60 אלף ב–2012 ל–75 אלף ב–2016. במקביל, מספר התביעות שנסגרו בפשרה - במה שמהווה ככל הנראה תספורת כוחנית שחברות הביטוח עושות למבוטחיהן תחת האיום של דחיית התביעה ושליחת המבוטח לחפש אותן במסדרונות בית המשפט - זינק מ–19 אלף ל–48 אלף. יש לציין כי הרוב הגדול של תביעות הביטוח, 650 אלף מתוך 800 אלף תביעות, משולמות, ועדיין - לא ניתן להתעלם בגידול החד של התביעות שאינן משולמות.

יתר על כן, אלה תביעות שבעליל נדחות ברובן לשווא, כפי שמלמדת הסטטסיטיקה של תביעות ביטוח שהגיעו לבתי המשפט. מתי המעט של המבוטחים שמתעקשים ומגיעים לבית המשפט, לרוב מבוטחים עשירים וחזקים יותר שמסוגלים להתמודד עם חברות הביטוח, רואים ברכה בעמלם: מתוך 45 אלף תביעות ביטוח שהוגשו לבית המשפט ב–2016, 10,000 הסתיימו בנצחונות למבוטחים ו–5,600 בניצחון לחברות הביטוח.

אבל היחס הזה, של כשני שליש ניצחונות לציבור, מטעה - מאחר שצריך להוסיף לו את המספר העצום של תביעות שהסתיימו בפשרות - עוד 28 אלף. הערכה רווחת היא שתביעת ביטוח, שכבר הגיעה לבית המשפט והסתיימה בפשרה, היא ניצחון למבוטח בפועל - לחברות הביטוח, עם המחלקות המשפטיות העצומות שלהן וכל הזמן והכסף שבעולם, אין סיבה להתפשר בתביעות נגדן, אלא אם הן חוששות מהפסד כמעט ודאי.

כלומר, הפשרות הן דרך אלגנטית של חברות הביטוח להימנע מפסקי דין תקדימיים נגדן, ולכן ככל הנראה הן צריכות להיספר ביחד עם ניצחונות הציבור. אם כך, הרי שהציבור ניצח בפועל בכ–85% מהתביעות שהוא הגיש לבית המשפט.

הסטטיסטיקה החד־משמעית הזאת פקחה את עיני רשות שוק ההון, שהבינה שחברות הביטוח דורסות את זכויות המבוטחים באמצעות השימוש בנשק ההליכים המשפטיים: "תתפשר אתנו או שתיאלץ להיאבק בנו במשך שנים ארוכות, ובעלות עצומה, בבתי המשפט".

המסקנה של רשות שוק ההון היתה שיש לגזול את הנשק הזה מידי חברות הביטוח, באמצעות מתן האפשרות למבוטחים לבחור לפנות למוסד לבוררות, במקום לבית המשפט. זהו מוסד שהפנייה אליו היא זכות של המבוטח, ניתן לגשת אליו לבד או בליווי עורך דין, שינהל את דיוניו חינם. המוסד יהיה חייב לפסוק בתוך 45 יום, ובמרבית המקרים הפסיקה תתבסס על קריאת מסמכים בלבד, בלי הופעה בפני הבורר (שוב, כדי שחברות הביטוח, שנהנות מסוללות של עורכי דין מומחים שעובדים עבורן, לא ייהנו מיתרון על המבוטחים החלשים). מוסד דומה קיים כבר במדינות כמו בריטניה, קנדה ואוסטרליה - וזוכה שם להצלחה רבה.

זהו מוסד שנועד לאזן את יחסי הכוחות הלא־מאוזנים בין חברות הביטוח ובין המבוטחים, והוא נוטה בעליל לטובת המבוטחים: זכות הפנייה היא של המבוטח (עבור חברת הביטוח זו חובה), ההליך קצר וללא עלות, ואין יתרון לידענות ולכוח העודף של חברת הביטוח. אם כבר, הרי שמשרד המשפטים התלבט באישור ההצעה בשל חשש מפגיעה בלתי־מידתית בזכויות חברות הביטוח. אף אחד בממשלה לא מצא בהצעה הזו אפשרות להגדלת הסיכון עבור המבוטחים. הסיכון גדל רק עבור חברות הביטוח, עבור סוכני הביטוח המשמשים שלוחים של חברות הביטוח, וכמובן שהוא גדל מאוד עבור עורכי הדין שראו לפתע את הפרנסה שלהם מתביעות ביטוח בבתי המשפט מתאיידת לה. אין ספק שהגילדה של עורכי הדין ושל סוכני הביטוח, יחד עם חברות הביטוח שמושכות בחוטים מאחור, צריכות לדאוג מאוד מההצעה הזאת, והמשמעות היא שעבור הציבור הרחב, זו הצעה שהיא מהפכה צרכנית היסטורית.

רק שהמהפכה הזאת עומדת להתמסמס. העמדה של ינון, שנדרס תחת הלחץ של לשכת עורכי הדין, שומטת את האפשרות כי ההצעה תעבור בחוק ההסדרים - ואם ההצעה תפוצל מחוק ההסדרים ותעבור לדיון ישיר בכנסת - סיכוייה יהיו אפסיים. חברי הכנסת הם גיבורים על בנקאים, אבל פחדנים מול סוכני הביטוח ועורכי הדין. הציבור, שוב, יצא ניזוק.

הבהרה: לשכת סוכני הביטוח ביקשה להבהיר כי טרם גיבשה עמדה בנוגע למוסד לבוררות, אך היא אינה פועלת בכנסת לטירפודו.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ