התובע קיבל את המלצת השופט לסגת ללא הוצאות - וחטף 125 אלף שקל - משפט - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

התובע קיבל את המלצת השופט לסגת ללא הוצאות - וחטף 125 אלף שקל

מה קורה כשתובע מגיש בקשה לתביעה ייצוגית, המבוססת על חוות דעת של מומחה - אך בכל זאת התביעה נדחית? ■ מצד אחד, יש אינטרס ציבורי בהגשה של תביעות ייצוגיות כלכליות, אך מצד שני, החברות הנתבעות נושאות בהוצאות כבדות, גם אם מתברר שלא נפל פגם בהתנהלותן

37תגובות
בית משפט בתל אביב
מוטי מילרוד

הסיכון המשמעותי שאליו חשוף מי שמגיש בקשה לתביעה ייצוגית — בנוסף לתשלומי אגרה של עד 16 אלף שקל שנקבעו באחרונה וייכנסו בקרוב לתוקף — הוא תשלום של הוצאות גבוהות במקרה שהתביעה לא תצלח.

מקרה שהגיע באחרונה למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב ממחיש את גודל הסיכון: תובע חויב בהשתתפות בהוצאות של הנתבעים בהיקף לא מבוטל של 125 אלף שקל, בנוסף להוצאות שלו, בסך יותר מ–100 אלף שקל.

גם בעבר היו מקרים שבהם מגישי תביעות ייצוגיות חויבו בהוצאות גבוהות, אבל המקרה הזה חריג. מעבר למחלוקת המהותית בשאלה אם ראוי היה בהליך זה להטיל הוצאות גבוהות יחסית, מתייחד המקרה זה בסוגיה נוספת.

לפני שהתובע הודיע על הסתלקות — כלומר שאינו מעוניין להמשיך את ההליך המשפטי — קבע השופט מגן אלטוביה כי אם המבקש יסתלק מבקשתו, תידחה הבקשה לייצוגית, וכל צד יישא בהוצאותיו — כלומר, המבקש לא יישא בהוצאות הצד השני. למרות זאת, לאחר שהשופט שמע את הצד השני, הוא פסק לתובע השתתפות משמעותית גם בהוצאות של הצד השני.

שכר הטרחה התנפח

הבקשה לתביעה ייצוגית הוגשה במאי 2016 על ידי יצחק טקל נגד החברות ר.ה. נכסים אלקטרוניקה ור.ה. טכנולוגיות. טקל, שהיה בעל מניות בר.ה. טכנולוגיות, טען באמצעות עורכי הדין יונתן רפפורט ואדם לוין (הם התחילו לייצגו לאחר שעורך הדין שהגיש את בקשת האישור מונה לכהונת שופט בבית משפט שלום) כי הצעת רכש מלאה שפירסמה החברה בסוף 2015 לרכישת המניות שבידי הציבור, שיקפה שווי נמוך מהשווי ההוגן של החברה במועד הצעת הרכש. טקל ביקש לייצג את בעלי המניות מהציבור שלא נענו להצעת הרכש ונאלצו למכור את המניות בכפייה. לבקשה הוא צירף חוות דעת מומחה של רו"ח אוריאל וקסלר.

במקביל להגשת הבקשה הזאת הוגשה בקשת אישור נוספת בגין אותה מסכת עובדתית, אך בהמשך נקבע כי הבקשה של טקל היא זאת שראויה להתברר, כך שהבקשה המקבילה נמחקה.

החברות מצדן הציגו חוות דעת של חברת פרומתאוס ייעוץ כלכלי. במסגרת דיון שנערך ביוני 2017, הציע השופט אלטוביה כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט שיבחן את חוות הדעת מטעם הצדדים. ההצעה מלמדת על כך שכבר בשלב הזה השופט חשב כי המחלוקת מצדיקה בירור. בהתאם לכך, הסכימו הצדדים על המינוי של מומחה כלכלי, רו"ח דני בר־און מדלויט שירותי ייעוץ כלכלי.

עובדת במפעל
תומר אפלבאום

לפני כחודש דחה בר־און את חוות הדעת של שני הצדדים בשל כשלים שלדעתו נפלו בהן, והגיש חוות דעת עצמאית מטעמו. לפי עמדתו, המחיר שהוצע במסגרת הצעת הרכש עלה על השווי ההוגן של המניות — כלומר הוא עיקר את לב הטענות בבקשה לייצוגית.

בעקבות זאת, הציע אלטוביה למבקש בדצמבר להסתלק מבקשת האישור, תוך שכל צד נושא בהוצאותיו. בלי הרבה ברירה, ולאור העובדה שגם כך כבר היו לתובע כבר הוצאות של כ–100 אלף שקל, הכוללות נשיאה במחצית משכר הטרחה של בר־און — שהסתכם ב–135 אלף שקל — הוא נעתר להצעה.

ואולם זה לא נגמר בכך. בשלב הזה, החברות, המיוצגות על ידי עורכי הדין איתמר ענבי ויונתן פרידמן ממשרד ש. פרידמן, ביקשו לטעון לעניין ההוצאות. הן הגישו רשימה של ההוצאות שהיו להן בתיק עד כה, בסך כ–300 אלף שקל, וביקשו לחייב את המבקש לשלם להן אותן. "תיק זה הוא דוגמה מובהקת למקרים אשר על בית המשפט להרתיע מפני הישנותם, ואין דרך להרתיע אלא בחיוב בהוצאות ריאליות — למען יראו אחרים וישקלו צעדיהם בעתיד לפני שהם מגישים תביעות סרק מתוך מחשבה שאולי הנתבע ייבהל ויעדיף להגיע אתם להסדר פשרה", נכתב בבקשה.

ההוצאות כללו 77 אלף שקל, לפני מע"מ, בעבור חוות הדעת שלקחה החברה, מחברת פרומתאוס (את חוות הדעת חיבר צוות בראשות המנכ"ל, רו"ח יובל זילברשטיין); ו–120 אלף שקל, לפני מע"מ, שכר טרחה לעורכי הדין — כשסכום זה צפוי לגדול. במקור הוסכם על רף עליון של 120 אלף שקל, לפי שכר של 600 שקל לשעת שותף, 500 שקל לשעת עורך דין שכיר ו–200 שקל לשעת מתמחה, אך כפי שהם הסבירו, "שעות העבודה חרגו משמעותית מהגבול עליו שסוכם, בין היתר לאור מינוי המומחה המוסכם, עניין שמקומו בדרך כלל רק בשלב שלאחר אישור הבקשה לתביעה הייצוגית. משכך, שכר טרחת עורכי הדין צפוי לגדול לאור בקשתם לקבל תשלום נוסף בגין העבודה החריגה שנדרשה".

כמו כן, המומחה המשותף שעליו הוסכם, בר־און, הגיש במקור הצעת שכר טרחה שלפיה התשלום יהיה 650 שקל לשעת עבודה (בתוספת מע"מ). היקף העבודה הוערך על ידו על 150 שעות. עבור הופעה בבית המשפט (אם היתה נדרשת) הוא היה מקבל 1,000 שקל לשעה.

גם במקרה שלו היתה חריגה, והוא דיווח על 60 שעות מעבר להערכה הראשונה שלו, כלומר נדרשו לו 210 שעות. שכר הטרחה המלא שלו היה כ–135 אלף שקל (לפני מע"מ), והנתבעות נדרשו לשלם מחצית מכך. בנוסף, הן שילמו 25 אלף שקל לחוות דעת שמאית.

בפסק הדין שנתן אלטוביה החודש הוא קבע כי התובע ישתתף בהוצאות, אך לא באופן מלא. "זכייה בהליך משפטי אינה מעמידה לזכות בעל הדין הזוכה חשבון הוצאות פתוח. היקף ההוצאות צריך שיהיה גזור מהיקף הסיכון שבפניו עמדו המשיבות", קבע.

השופט ציין כי הוא מתחשב גם בנכונות של החברות הנתבעות לפנות אל אותם מומחים ועורכי דין ולשלם את שכר טרחתם, את החיסכון בהליכים משפטיים ואת מינוי המומחה מטעם בית המשפט בשלב מוקדם. "בנוסף, יש להתחשב במהות הליך התביעה הייצוגית והצורך לאזן בין זכותו של בעל דין שקניינו לא ייפגע מקום שתובענה שהוגשה נגדו נדחתה לבין האינטרס הציבורי שלא לרפות את ידיהם של תובעים ייצוגיים פוטנציאליים מלהגיש תביעות ייצוגיות מבוססות", כתב אלטוביה. בסיכום, הוא חייב את התובע בתשלום של 125 אלף שקל.

"לא הליך סרק"

רפפורט ולוין מתכוונים לערער לבית המשפט העליון על פסק הדין שחייב את טקל בהוצאות אלה. לטענתם, בין השאר, נפלה בהחלטה טעות, שכן ההלכה קובעת כי בבקשה לייצוגית שאינה הליך סרק, אין מקום להשית הוצאות על המבקש, כדי שלא להרתיע תובעים ייצוגיים פוטנציאליים. גם אם יוטלו הוצאות, הם סבורים כי הן צריכות להיות מתונות במיוחד, גם לאור מגמת הפסיקה וגם לאור נסיבות ההליך.

המבקש גם טוען כי אין מקום להעניש מגיש בקשה שהוא תם לב, אשר ביסס את בקשתו על חוות דעת של מומחה שהתבררה (לכאורה) כלא מספקת. בנוסף, לגישתו, ראוי גם להתחשב בסיכון שהוא לקח על עצמו במימון מחצית ההוצאות של המומחה מטעם בית המשפט. לטענתו, החברה היא זו שהתעקשה על גיוס מומחה מהמשרדים הגדולים ביותר, בעוד הוא הציע מומחה מכובד ובעל שם שתעריפיו יתאמו יותר את היקף ההליך.

המקרה הזה מחדד את הבעיה שקיימת בתביעות ייצוגיות. מצד אחד, גם תובעים, שעל פניו לפחות מצביעים על עילה רצינית ומחזיקים בחוות דעת של מומחה, חשופים להוצאות גבוהות נוספות אם לא יצליחו להוכיח את התביעה. מצד שני, גם החברה הנתבעת סופגת עלויות כבדות, גם אם התביעה נגדה נדחית.

ביניהם יש תעשייה שלמה של מרוויחים, ובראשם נותני חוות דעת שמקבלים שכר נאה. גם אם הם יחרגו מהשעות שקבעו מראש, למי שהזמין את חוות הדעת (או לשני הצדדים במקרה של חוות דעת מטעם בית המשפט) אין ברירה אלא להמשיך ולשלם גם על החריגות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#