לאחר 39 שנה: עיריית חיפה הפקיעה שטח לצרכים עסקיים - ותפצה את בעליו

העירייה ייעדה את השטח לפארק ציבורי, אך לבסוף הפעילה בו אולם למופעי בידור

נורית רוט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

>> עיריית חיפה תפצה בעלי קרקע לאחר שהפקיעה חלקה שלהם לצורכי ציבור אך לבסוף עשתה בה שימוש לצרכים עסקיים - כך קבע באחרונה בית משפט המחוזי בחיפה.

באוקטובר 1981 פירסמה הוועדה המקומית תוכנית חדשה שחילקה את הקרקע לאזורים שונים. אחד האזורים יועד "להקמת מבנים לירידים ותערוכות, לונה פארק, גן שעשועים ושירותי תיירות". בעקבות אישור התוכנית החדשה החל פיתוח מואץ של הקרקע באמצעות יזמים פרטיים. ב-1991 נחתם הסכם לפיו עיריית חיפה החכירה לחברה פרטית שטח של מאות דונמים שיועד להקמת מרכז לירידים, תערוכות וקונגרסים.

בתוך שטח זה נכללה חלקה של ארבעה תובעים, שמשמשת כמגרש חנייה פתוח המשרת את הבאים לקומפלקס הידוע בשם "מרכז הקונגרסים" והכולל אולמות לכנסים ולמופעים, אולם שמחות, בתי קולנוע ושטחי מסחר.

הארבעה תבעו את העירייה בטענה שהתוכנית הישנה הוחלפה לטובת ייעוד מסחרי-כלכלי. לפי הנטען, אתר לירידים ותערוכות כדוגמת זה הנמצא בקומפלקס של מרכז הקונגרסים, אינו עונה על המונח "צורך ציבורי" כמשמעותו בחוק התכנון והבנייה.

לכן, נטען, היה על העירייה להציע להם לרכוש חזרה את החלקה, לפי סעיף 195 לחוק שקובע שמקרקעין שהופקעו תמורת תשלום פיצויים ושונה ייעודם, מותר למוכרם או להשכירם, "ובלבד שניתנה למי שרכשו ממנו את המקרקעין הודעה שהוא רשאי, תוך שלושים יום, לקנותם במחיר שלא יעלה על הסכום שבו נרכשו ממנו, בצירוף שוויה של כל השבחה בהם הנובעת מהתוכנית".

העירייה טענה מצידה כי התוכנית החדשה לא שינתה את הייעוד. בנוסף, טענה, יש לראות את השימוש בפועל כרע הכרחי, לאור המצב שאליו נקלע הפרויקט וכדי שהמקום לא יעמוד שומם. השופט (בדימוס) אריה רזי קבע כי ברמה העקרונית אתר ירידים ותערוכות יכול לקיים את המטרה התיירותית שהוגדרה בתוכנית ויש בו כדי לענות על צורך ציבורי.

ואולם כשבוחנים את המצב במציאות, מתקבלת מסקנה אחרת. "מצטיירת תמונה ברורה לפיה בהיעדר פעילות תיירותית, הפרויקט בכללותו שינה פניו. כך הדבר לגבי כל מתחם אתר הירידים והתערוכות. בשל אותו טעם, גם בחלקים האחרים של הקומפלקס נעשה שימוש מסחרי לצורך ניהול אולם שמחות. האולם למופעי בידור, ככל שניתן לראותו בגדר צורך ציבורי, תופס את מרבית שטחו של בנין הקונגרסים. כפי שנפסק בפרשת קרסיק, הרשות המפקיעה כפופה למשטר של שימושים המותרים בקרקע. תנאי זה לא מתקיים בענייננו וההסברים למסחור השטח אינם מועילים", קבע רזי.

עם זאת, השופט קבע כי הסעד שמבקשים התובעים אינו בר ביצוע ולכן הסתפק בהצהרה לפיה על העירייה לפצות את התובעים בגין הפרת הזכות שהיתה מוקנית להם בהתאם לסעיף 195. הוא חייב אותה לשלם לתובעים הוצאות ושכר טרחה בסך 15 אלף שקל. (א 06-362)

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker