מי יבקר את חגיגת השכר במשרד המבקר?

כאשר אין פיקוח - החגיגה בעיצומה

שטרסלר נחמיה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שטרסלר נחמיה

>> אתמול היה צריך להתקיים בכנסת דיון בנושא תקציב משרד מבקר המדינה. הדיון היה אמור להיערך בוועדה לביקורת המדינה שבראשות ח"כ יואל חסון, אבל הוא נדחה בשבוע עקב המינוי הטרי של מנכ"ל חדש למשרד - מוטי בסר.

ראוי להציג לבסר כמה שאלות קשות, בעיקר בתחום מדיניות השכר במשרד, כי משרד מבקר המדינה הוא המשרד הממשלתי היחיד שקובע לעצמו את תקציבו, את מספר עובדיו ואת שכרם, בלי שיש לממונה על השכר באוצר שום סמכות להתערב או להגביל; וכאשר אין פיקוח - החגיגה בעיצומה. ולא רק שאין פיקוח, אלא שהוועדה לביקורת המדינה החליטה גם שלא להזמין לדיון את הממונה על השכר, אילן לוין - כי למה להסתבך עם נתונים אמיתיים?

ב-4 ביולי ענה לוין שהשכר במשרד המבקר צריך להיקבע ולהיות מפוקח על ידי הממונה על השכר ונציב שירות המדינה, בדיוק כמו שזה נעשה לגבי יתר משרדי הממשלה. עובדה שבסעיף 22 לחוק מבקר המדינה נקבע ש"עובדי משרד המבקר דינם כדין שאר עובדי המדינה".

לפי מכתב התשובה, כל הגופים הציבוריים, לרבות תאגידים בעלי סמכויות פיקוח ואכיפה כמו בנק ישראל או הרשות לניירות ערך, חייבים להיות מפוקחים על ידי הממונה על השכר, ואין מקום להחרגה. "המצב הנוכחי של מידור הממונה על השכר אינו תקין ולא צריך להימשך", כותב לוין.

יש לציין כי הנושא כבר הונח בעבר על שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מיכאל בן יאיר, שהכריע ביולי 94' שקביעת השכר, עדכונו והמעקב אחריו ייעשו בתיאום עם הממונה על השכר. אבל שום תיאום לא נעשה. המבקר קובע גם כיום באופן בלעדי את שכר עובדיו ואת מספרם.

המבקר אומר שאם האוצר יפקח, זה יפגע בעצמאות הביקורת. אבל זו טענה מגוחכת ולא נכונה, כי הממונה על השכר לא מקיים משא ומתן עם כל משרד בנפרד. הוא מקיים משא ומתן כללי, וקובע את תוספת השכר לעשרות אלפי עובדי המדינה כקבוצה אחת גדולה.

גם בן יאיר הגיע למסקנה זו, וב-94' הוא כתב ש"אין קשר בין עניין הבטחת עצמאותו של מבקר המדינה לבין זכותו הבלעדית לקבוע את עדכון שכרם של עובדי משרד המבקר... עדכון השכר אינו יכול להיקבע באופן בלעדי על ידי מבקר המדינה, ללא תיאום עם האוצר".

2. הפערים גדולים

העצמאות בעדכון תוספות השכר במשרד המבקר גרמו עם השנים לפתיחת פער משמעותי בינם לבין שאר עובדי המדינה, פער שמגיע (נכון לנתוני 2008) ל-54%.

לא רק עובדי הביקורת המקצועיים נהנים מהפער. גם המזכירות והמחסנאים נהנים. תשעה עובדים במשרד מקבלים שכר גבוה יותר מ-40 אלף שקל בחודש. 32 עובדים נוספים מקבלים שכר גבוה יותר מ-33 אלף שקל בחודש. כלומר, 41 איש במשרד המבקר משתכרים יותר משכרם של מנכ"ל משרד ממשלתי וחברי הכנסת, כולל חסון.

במשרד יש שתי קבוצות עובדים עיקריות: עובדים בדירוג מינהלי ועובדים בדירוג הביקורת (כלכלנים, רואי חשבון ומשפטנים), ששכרם הממוצע כפול משכר העובדים המינהליים. אז איך "מקדמים" את העובדים המינהליים המקופחים?

במשרד המציאו פטנט ייחודי: קפיצה מדרגית. כל מי שהוא בדרג מינהלי (פקידים, מזכירות, נהגים, עובדי לוגיסטיקה) ומשיג תואר ראשון בכל חוג שהוא, בכל מכללה שהיא, בכל רמה שהיא (וכיום זו לא בעיה גדולה) - קופץ אוטומטית מהדירוג המינהלי לדירוג הביקורת, ושכרו קופץ בהתאם.

אמנם עבודתו של אותו עובד לא השתנתה כלל. הוא ממשיך להיות איש מינהל, אבל סולם השכר שלו קופץ. אם המבקר, מיכה לינדנשטראוס, היה מגלה פטנט כזה בכל משרד ממשלתי אחר, הוא היה כותב על כך דו"ח ביקורת חמור וקורא להפסקת שוד הקופה הציבורית. אבל מי יבקר את המבקר? אולי חסון?

3. דור ב' מחכה

במאי 2006 התחייב מבקר המדינה לפעול להקטנת שכר הבכירים במשרדו, וזאת בעקבות עימות חריף שפרץ בינו לבין נציב שירות המדינה, שמואל הולנדר, בנושא הסדרי השכר החריגים במשרד המבקר.

המבקר אומר שהמשרד הקים לשם כך ועדה ציבורית בראשות השופט (בדימוס) אורי גורן לבדיקת "החלת דור ב' לעובדים שייקלטו במשרד".

ואולם ועדה לחוד ומציאות לחוד, כי אין עדיין שום מסקנות ושום תוצאות מהוועדה. ראוי להזכיר שאפילו בנק ישראל קבע באחרונה כללי שכר חדשים לעובדי דור ב', במטרה להוריד את עלויות השכר בבנק. אבל במשרד המבקר הוועדה עדיין "עובדת".

4. ומה עם חסון

שאלתי אתמול את ח"כ חסון על עמדתו בקשר לשאלות שהועלו כאן. חסון אומר שהוא לא גיבש עדיין דעה בעניין עצמאות המבקר מול הפיקוח על השכר, אבל ניתן להבין ממנו שהוא לא מתלהב לתת לאוצר דריסת רגל במשרד המבקר. לדעתו, התוצאה בטווח הארוך תהיה פגיעה בעבודת המבקר, כך שהדו"ח המקצועי של בן יאיר לא עושה עליו רושם. ואולם הוא כן שוקל הטלת מגבלה על עליית השכר במשרד המבקר בדרך של הגבלתו לפי מדד כללי מסוים.

בקשר לפטנט של הקפיצה מהדרג המינהלי לדירוג הביקורת, ובקשר לוועדה לדור ב' שלא הגישה מסקנות, חסון קצת הופתע מהנתונים והבטיח ללמוד את הנושא עד הדיון. הוא הוסיף ואמר שאין לו סמכות בנושא, אלא "סמכות ציבורית" של מתיחת ביקורת על מדיניות השכר של המבקר, ביקורת שהמבקר לא יוכל להתעלם ממנה.

אבל נראה לי, לצערי, שהמבקר לא צריך לדאוג. הוא כנראה הצליח לשכנע את חסון בעמדותיו. כך הציבור ניצב ללא הגנה. גם יו"ר וועדת הכספים, משה גפני, לא רוצה לריב עם המבקר ולכן הוא מאשר בלי ערעור כל תקציב שהמבקר מגיש.

וכך בדיוק נוצרת הסתאבות; כי כאשר אין פיקוח ואין בקרה הפערים ימשיכו לגדול, והנושא כולו יתפוצץ יום אחד. ואז נשאל כולנו: היכן היו גפני וחסון?

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker