מה הסיכוי לזכות בתביעת דיבה? בתי המשפט פסקו ב-2009 פיצויים רק ב-50% מהתיקים - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה הסיכוי לזכות בתביעת דיבה? בתי המשפט פסקו ב-2009 פיצויים רק ב-50% מהתיקים

הפיצוי הגבוה ביותר שנפסק בשנה שעברה בתביעת דיבה היה 300 אלף שקל בתביעה שהגיש סרן ר' נגד אילנה דיין וטלעד ■ הפיצוי הממוצע בתביעות לשון הרע היה עשירית מכך ■ עו"ד צבי גלמן ממשרד אריאל שמר: "הפסיקה מעודדת את חופש הביזוי"

8תגובות

<< סכום הפיצויים הגבוה ביותר שפסקו בתי המשפט בתביעות לשון הרע ב-2009 היה 300 אלף שקל. הוא נקבע בפסק דינו מעורר המחלוקת מלפני כחודש של השופט נועם סולברג מבית המשפט המחוזי בירושלים, בו חויבו העיתונאית אילנה דיין וחברת טלעד לפצות את סרן ר', שתבע אותם בשל פגיעה בשמו הטוב.

סולברג חייב את דיין וטלעד לשלם גם הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דינו של סרן ר' בסך 80 אלף שקל, וכן לפרסם תיקון טעות. הכתבה על סרן ר' עסקה במותה של הילדה אימאן אל-האמס, במוצב גירית שברצועת עזה. בכתבה ששודרה בתוכנית "עובדה" נשמעו תיאורים שמהם ניתן היה להבין כי סרן ר' ביצע בילדה "וידוא הריגה". בחודש שבו שודרה הכתבה הועמד סרן ר' לדין בבית דין צבאי בשל הוראות פתיחה באש בלתי חוקיות וזוכה לאחר כשנה מכל אשמה. סולברג קבע כי הכתבה ששידרה דיין לא שיקפה את האמת ומהווה הוצאת לשון הרע. 85 פסקי דין ניתנו בשנה שעברה על לשון הרע בשלוש ערכאות המשפט השונות: בתי משפט השלום, המחוזי והעליון - כך עולה מבדיקה שנערכה על ידי מחלקת לשון הרע במשרד אריאל שמר ושות' לסיכום 2009.

50% סיכויים לקבלת התביעה בבימ"ש שלום

בבדיקה נמצא כי בבתי משפט השלום ברחבי הארץ ניתנו 70 פסקי דין בעניין. מהניתוח עולה כי סיכויי התביעה בבתי משפט השלום, שבהם נדונות רוב תביעות הדיבה, עומדים על 50%. ב-35 תיקים התביעה התקבלה על ידי בית המשפט. במספר זהה של המקרים התביעה נדחתה. סכום הפיצויים הממוצע בבית משפט השלום היה כ-29 אלף שקל.

בבתי המשפט המחוזיים ניתנו חמישה פסקי דין בתביעות לשון הרע שבהן פסק הדין ניתן כערכאה ראשונה ולא כערכאת ערעור - כלומר שסכום התביעה בהן עלה על 2.5 מיליון שקל. מבין חמש התביעות רק שתיים התקבלו: תביעתו של סרן ר' האמורה, ותביעתה של בלה וינשטוק, שלזכותה נפסקו 190 אלף שקל בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

וינשטוק הגישה תביעת לשון הרע נגד כמה כלי תקשורת, בשל סדרת ידיעות שפורסמו בעניינה, אשר סיקרו את פרשת מעצרה ומשפטה בלונדון ב-1997. ביוני 2009 קיבלה השופטת ציפורה ברון את התביעה אך לא פסקה לוינשטוק הוצאות משפט, משום שסכום הפיצוי שנפסק לה עמד על פחות מ-10% מסכום תביעתה. ערעור על פסק הדין נדון כעת בבית המשפט העליון.

בנוסף, דן המחוזי גם בשבע תביעות לשון הרע שבהן הוגשו ערעורים על פסקי דין שניתנו בביהמ"ש השלום. מבין הערעורים חמישה נדחו ושניים התקבלו.

בבית המשפט העליון ניתנו ב-2009 שלושה פסקי דין שעסקו בתביעות לשון הרע. פסק הדין התקדימי והעקרוני ביותר בתחום פורסם באוגוסט. העליון קבע בדעת רוב של השופטים אליעזר ריבלין ויורם דנציגר כי קיימת חסינות מוחלטת על אמירות פוגעניות שנאמרו על ידי עורכי דין במהלך דיון משפטי.

למרות שקיימת בציבור תחושה כי תביעות דיבה מוגשות בעיקר כנגד כלי תקשורת, מתברר מהסיכום השנתי כי רק 14 מתוך 75 פסקי דין שפורסמו בבתי המשפט המחוזי והשלום נגעו לתביעות נגד גוף תקשורתי. מביניהן, עשר התקבלו. כל היתר היו נגד אנשים או גופים שהוציאו את לשון הרע, למשל שכן, מעסיק או בן זוג לשעבר.

מבזים את השם הציבורי

עו"ד צבי גלמן, ראש תחום לשון הרע במשרד אריאל שמר, מייצג בין השאר את עידן עופר בתביעת הדיבה שהגיש נגד העיתונאי מיקי רוזנטל בעקבות הסרט "שיטת השקשוקה" ואת רפי גינת בתביעות הדיבה ההדדיות המנוהלות מול אורן פרנק. "הבדיקה ממחישה את הנורמה שנוצרה בפסיקה, המשקפת 'מחיר נמוך' לפגיעה בשמו הטוב של אדם", אומר גלמן. "נורמה זו מעודדת את חופש הביזוי ותורמת לאווירת ההפקרות ולפרסומים שמבזים את שמו של האדם".

לדעה זו מצטרף ד"ר בועז שנור, מומחה לדיני לשון הרע מהמרכז האקדמי למשפט ולעסקים רמת גן. שנור מזכיר מחקר שערכה ד"ר תמר גידרון מבית הספר למשפטים במכללה למינהל, בו השוותה בין גובה הפיצויים שפוסקים בתי המשפט בתביעות לשון הרע לפיצויים שנפסקים בפגיעה בפרטיות.

לדברי שנור, ממצאים ראשוניים שפורסמו מתוך המחקר מצביעים על כך שהפיצויים על פגיעה לפרטיות גבוהים יותר מפיצויים בשל פגיעה בשם הטוב. "שופטים מעריכים יותר את הפרטיות מאשר את הכבוד של האדם", מסביר שנור. "ייתכן שבתי המשפט מניחים שהכבוד של בני אדם הוא משמעותי פחות, כי אנשים מושמצים כל הזמן ביחס למה שקורה במרחב הציבורי שלהם, כלומר לגבי הפעילות המקצועית והציבורית שלהם. זאת להבדיל מכל הקשור לצנעת ביתם. אנשים כל הזמן חשופים לאמירות פוגעניות, לאו דווקא בתקשורת. אנחנו כבר לא מתרגשים מכך. הדבר הקדוש היחיד שנותר הוא החיים הפרטיים. ייתכן שכאשר אנשים נפגעים בפרטיות שלהם, זה יוצר אנטגוניזם אצל השופטים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#