למה ישראל היא לא יעד טוב לבוררות? - משפט - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

למה ישראל היא לא יעד טוב לבוררות?

היכולות המשפטיות של עורכי דין בישראל היו אמורות להפוך אותה ליעד אטרקטיבי לבוררות, במיוחד כשהצדדים מעוניינים לקיימה לפי הדין העברי ■ פסק דין חדש של בית המשפט העליון מגלה כי כל עוד השרה שקד ממסמסת את הרפורמה בתחום - בוררות בישראל היא סיכון

5תגובות
שרת המשפטים, איילת שקד
רמי שלוש

כשנכנסה שרת המשפטים, איילת שקד, לתפקידה, חיכתה על שולחנה רפורמה מקיפה בסדר הדין האזרחי, שהיתה אמורה לשנות לחלוטין את האופן שבו יתנהלו משפטים אזרחיים בישראל. שקד הודיעה כי תעביר את הרפורמה, שגובשה על ידי צוות בראשותו של מי שהיה מנהל בתי המשפט, השופט (בדימוס) משה גל. זה לא קרה.

הרפורמה המוצעת אז היתה מרחיקת לכת ובעייתית, אבל תחום סדר הדין האזרחי בהחלט זקוק לשינויים ולרפורמות. שרת המשפטים הזניחה אותו כדי להתמקד בסוגיות שעניינו אותה יותר.

השרה שקד עסוקה מאוד במינוי שופטים, אבל אלה נקברים במערכת ניהול משפטים הסובלת מפרוצדורות מיושנות. היה אפשר להפריד חלקים מהרפורמה ולקדם אותם בנפרד, אבל הטיפול בחלקים הטכניים והפחות סקסיים של מערכת המשפט אינו מעניין את הבוחרים שמצביעים לשקד, וגם לא את הבוחרים של יו"ר לשכת עורכי הדין, אפי נוה.

הנמנמת של שקד בכל הקשור לשיפור הפרוצדורות עלולה לפגוע ביוזמה אחרת שמקודמת באחרונה בממשלה, והיא היוזמה להרחיב את הסמכויות של בתי דין רבניים לפסוק בהסכמה גם בסכסוכים אזרחיים. מערכת המשפט הישראלית משוועת למוסדות שיציעו הכרעה אלטרנטיבית בסכסוכים. צריך למצוא דרכים לעודד מערכות כאלה.

יותר מכך, מערכות אלטרנטיביות להכרעה בסכסוכים המבוססות על דין רבני או על דין עברי הן מערכות שיכולות להיות אטרקטיביות למשיכת סכסוכים בין אנשי עסקים יהודים מרחבי העולם, שיוכלו לבוא להתדיין בישראל.

השופט דחה את הפרשנות היצירתית

בבית המשפט העליון הוכרעה בשבוע שעבר השאלה אם ניתן להביא לישראל נתבע זר שהסכים לנהל בוררות בפני ערכאות בוררות בישראל לצורך הליך שיוביל לאכיפת פסק הבורר.

סטיבן ביסק, תושב ארה"ב, העביר 400 אלף דולר לבני הזוג מיכאל ודבורה פלקס, אזרחים אנגלים המתגוררים בעצמם בפלורידה, כדי שישקיעו בעבורו בנדל"ן הממוקם בהמבורג, גרמניה. בין הצדדים נכרת הסכם שבו הסכימו להפנות כל סכסוך לבוררות בישראל.

הצדדים הסתכסכו, וב–2010 פנה ביסק לבית הדין לממונות שעל ידי הרבנות הראשית. לאחר התדיינות נוספת, הופנה ביסק לנהל את תביעתו בפני "בית דין צדק בני ברק". הזוג פלקס הצטייד בעורכי הדין ג'רמי בנימין ולימור קסלר־דוידור ממשרד גולדפרב זליגמן, וכפר בקיומו של הסכם בוררות.

בית הדין קבע אמנם בפסק הבוררות כי הזוג פלקס חייב לביסק סכום כולל של 417 אלף דולר, אך פסק בורר זה אינו מספיק לצורך אכיפה בישראל. ביסק פנה באמצעות עו"ד יוסף דסקל לבית המשפט המחוזי בבקשה לאשר את פסק הבוררות, כדי לאכוף אותו. מכיוון שהזוג פלקס מתגורר בארה"ב, נדרש ביסק לקבל מבית המשפט אישור למסור לנתבעים בחו"ל את פסק הבוררות.

הבעיה: תקנות סדר הדין האזרחי קובעות רשימה סגורה ומוגבלת של עילות המתירות לבית המשפט להמציא לחו"ל תביעה המוגשת בישראל. שני שופטים שדנו בבקשה להמציא את פסק הבוררות לחו"ל אישרו זאת מתוך הנחה שבוררות היא סוג של הסכם. לפי התקנות, תביעה שעניינה הסכם אפשר להמציא לנתבע בחו"ל.

בערעור לעליון נחת התיק על שולחנו של הרכב שופטים בראשות השופט יורם דנציגר, שהוא המומחה בה"א הידיעה בענייני בוררות. דנציגר הפך את כל ההחלטות שקיבלו השופטים בערכאות שמתחתיו. לדבריו, הליך של אישור פסק בורר אינו תביעה הקשורה לחוזה, אלא הליך המבוסס על חוק הבוררות. מתברר שאין בתקנות עילה המאפשרת להמציא לנתבע בחו"ל הליך לאישור פסק בוררות.

דנציגר מדגיש כי התוצאה הזאת גרועה. "אדם חתם על הסכם הכולל תניית בוררות שלפיה יהיה ניתן לקיים בוררות בישראל, וניתן נגדו פסק בוררות בישראל, אלא שמכיוון שאינו נמצא בישראל — לא ניתן להמציא לו בקשה לאישור פסק הבוררות", מתאר השופט. "פירוש הדבר הוא כי כל עוד לא תומצא לאותו אדם הבקשה לאישור פסק הבוררות, לא יוכל יריבו לנקוט הליכים לאכיפת הפסק, והדעת אינה נוחה מתוצאה זו". עם זאת, השופט מסרב לעשות את מה שהוא מכנה "פליק פלאק" פרשני ולאשר את הבקשה בדרך שאינה מתיישבת עם לשון החוק.

השופט יצחק עמית חלק על דנציגר. לדעת עמית, אכן קיים חסר בתקנות סדר הדין, ואין בהן סעיף ברור המאפשר להמציא לנתבע בחו"ל בקשה לאישור פסק בוררות, אך עמית מציע דרך פרשנית יצירתית למילוי החסר הזה. עמית מציע לפרש את החלופות להמצאת תביעות לחו"ל "בדרך ליברלית". הוא מציע לראות בבקשה לאישור פסק בוררות "נגזרת" של החוזה שעליו היא מבוססת. במקרה הזה, עמית נותר במיעוט. השופט השלישי, אורי שהם, כינה את גישת עמית "יצירתית" אבל העדיף להצטרף לעמדת דנציגר.

העיכוב ברפורמה מזיק גם לצרכנים ישראלים

ככל ששרת המשפטים מצפה מבתי המשפט לפחות יצירתיות על חשבון המחוקק, כך גדלה האחריות עליה. המחוקק ומתקין הפרוצדורות — שהם שקד במקרה הזה — חייב לעשות מעשה.

בית המשפט העליון מזכיר כי הרפורמה המוצעת בתקנות סדר הדין מציעה להרחיב את עילות ההמצאה לחו"ל, אבל הרפורמה הזאת עדיין לא עברה, והיא מתעכבת במשרדה של שקד.

בינתיים יש תביעות שלא ניתן להגיש אותן לנתבע בחו"ל. לא מדובר רק בתביעות בוררות מהסוג שתואר כאן. קחו, למשל, יצרן זר שגרם נזק רב לצרכנים בישראל עקב עוולה שבוצעה בחו"ל.

גם הוא יכול לחמוק מתביעה בישראל, ולהכריח את התובעים להוציא הוצאות רבות ולהיגרר לחו"ל כדי לתבוע אותו. בעידן שבו שיעור עצום של רכישות מוצרים נעשות באינטרנט, התוצאה הזאת כמעט בלתי־מתקבלת על הדעת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#