25 דירות זה כן עסק: העליון חייב את שרגא בירן לשלם מס מלא - משפט - TheMarker

 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

25 דירות זה כן עסק: העליון חייב את שרגא בירן לשלם מס מלא

הרכב של שלושה שופטים קיבל את הערעור של רשות המסים בשני תיקים, שבהם נקבע מס מופחת על הכנסות משכירות ■ הדירות של בירן, לשעבר בעלי מגה, מניבות 900 אלף שקל בשנה בממוצע ■ השופטת ברק־ארז: "השכרת דירות רבות היא פעילות שאין דרך לתארה אלא כעסק"

148תגובות
שרגא בירן
עופר וקנין

בית המשפט העליון הפך היום (ג'), בהרכב של שלושה שופטים, את ההחלטה שנתן לפני שנה וחצי השופט אביגדור דורות מבית המשפט המחוזי בירושלים, שבה קבע כי עו"ד שרגא בירן ישלם מס מופחת על השכרת 25 דירות שבבעלותו. בכך התקבל הערעור של רשות המסים על פסק הדין של דורות.

מדובר בהחלטה של העליון שניתנה בשני תיקים שעסקו באותו נושא: מה הדין של הכנסות של אנשים שהשכירו מספר רב של נכסים (בשני התיקים מדובר ביותר מ–20 נכסים), שכולם או מרביתם מיועדים להשכרה למגורים. האם ההכנסות יסווגו כהכנסות פסיביות, כך שישולם על ההשכרה מס מופחת, או שמדובר בהכנסות אקטיביות־עסקיות, ולכן ימוסו בשיעור מס שולי?

האם השכרת 20 דירות היא "הכנסה פסיבית"?

במקרה הראשון (פס"ד לשם) נקבע ביולי 2015 על ידי השופט יונה אטדגי מבית המשפט המחוזי בתל אביב כי אף ששני אחים ירשו נכסים רבים מאביהם, והשכירו 27 נכסים — 24 דירות, שתי חנויות ומשרד — ההכנסה בגין הנכסים לא תיחשב הכנסה מעסק, אלא הכנסה פסיבית שעליה חל שיעור מס של 10% בלבד (לגבי הדירות שהושכרו למגורים).

במקרה השני, באוגוסט 2016 קיבל השופט דורות את הערעור שהגיש בירן, לשעבר בעל השליטה ברשת מגה, נגד החלטת רשויות המס למסות את הכנסותיו משכר דירה עבור יותר מ–20 דירות מגורים שבבעלותו, כאילו היו עסק להשכרת דירות מגורים. בכך קיבל בית המשפט את טענתו של בירן כי מדובר בהכנסה פסיבית, והוא זכאי לשלם מס מופחת של 10% בלבד מכלל ההכנסות.

 השופט דוד מינץ מבית המשפט העליון ציין כי בחינת אופייה ומהותה של הכנסה כלשהי וסיווגה כהכנסה עסקית־אקטיבית או פסיבית תיעשה בעיקרה במשקפיים אובייקטיביים. "כל מסקנה אחרת, יהיה בה כדי לשים לאל את עיקרון התוכן הכלכלי, ואף לפעור פתח למניפולציות מצד נישומים המבקשים להימנע מתשלום מס — ועל כן אינה רצויה מבחינת שיקולי המדיניות של גביית מס אמת".

מינץ קבע כי "השכרתן של דירות בודדות יכול שתיעשה 'אגב אורחא', ומבלי שייפגע זרם ההכנסות הצפוי מהן. אך לא כך הם פני הדברים בהשכרת ריבוי של דירות ברמה המערכתית". לדבריו, קשה לדמיין השכרה של 20–30 דירות והפקת הכנסה שוטפת מהשכרתן במשך שנים, מבלי שיתקיים לשם כך מנגנון הכולל מרכיב משמעותי של מאמץ ועיסוק אישי. השופט הוסיף כי החל במספר מסוים של דירות, יידרש הטוען נגד סיווג ההכנסה כעסקית להרים נטל שאינו פשוט כלל ועיקר ולשכנע כי מתקיימות בעניינו נסיבות מיוחדות החורגות מן הכלל.

בעניין האחים לשם, קבע השופט מינץ כי המבחן הכמותי מתקיים במלוא עוזו, וגם חלק נכבד ממבחני העזר האחרים מצביעים על כך שפעילות השכרת הדירות על ידי האחים היתה בבחינת עסק — וכך קבע גם לגבי בירן. בשנות המס הנדונות, השכיר בירן 21–25 דירות למגורים, שהניבו לו הכנסות מדמי שכירות בסך 900 אלף שקל בשנה בממוצע.

"המסקנה תואמת את ניסיון החיים"

"עיון בפסק דינו של המחוזי מלמד כי היקף ההכנסה לא הוערך כגדול ביחס להיקף הכנסותיו של בירן ממקורות אחרים. זאת, לנוכח העובדה כי בשנות המס החזיק בירן במניות בכמה תאגידים גדולים ושימש בעליו של משרד עורכי דין בעל מוניטין רב. ואולם איני סבור כי יש בהיקף נכסיו האחרים של בירן כדי להחליש ממובהקות התקיימותו של המבחן הכמותי במקרה זה", קבע השופט מינץ. הוא הוסיף כי אין זה משנה אם בירן היה מעורב בעצמו בפעילות ההשכרה בזמן שהעסיק שלושה אנשים שתפעלו עבורו את השכרת הנכסים.

השופטת דפנה ברק־ארז, שהסכימה עם מינץ, הוסיפה כי פעילות ההשכרה שתוארה בשני הערעורים מצדיקה ואף מחייבת התייחסות אליה כאל עסק להשכרת דירות. "השכרת דירות מגורים שבהן מתגוררים דיירים רבים על פי חוזים מחייבת תחזוקה (ולו בסיסית), הצורכת השקעה של זמן ותשומת לב, וכן ניהול של מערכות היחסים המשפטיות עם הדיירים, לרבות טיפול בגבייה של דמי השכירות. כל אלה, בהצטברותם יחד, יוצרים 'מסה קריטית' של פעילות שאין דרך אחרת לתארה אלא כפי שהיא: עסק". היא ציינה כי זהו אחד מאותם מקרים שבהם המסקנה המשפטית הנכונה תואמת את ניסיון החיים וההבנה הפשוטה של הדברים. גם השופט עוזי פוגלמן הצטרף לעמדה זו.

המקרה של בירן הציב את השופט דורות במצב מביך. באוגוסט 2016 קבע נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אליעזר ריבלין, כי דורות, שפסק לטובת בירן במחוזי, שגה כשלא חשף כי היה בעבר שותף במשרד עורכי דין שייצג כמה מהחברות שהיו בבעלותו של בירן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם