עו"ד רותי ליטבק: "אני סניגורית בנשמה אך יש לי עין בוחנת של תובעת"

לעו"ד רותי ליטבק, לשעבר תובעת בפרקליטות וכיום מהסניגוריות הבולטות בתחום הצווארון הלבן, יש ביקורת על רשות המסים ■ לטענתה, הרשות פותחת לעתים בחקירה פלילית כדי ללחוץ על נישום בהליכים אזרחיים - המשטרה והפרקליטות יכולות למשוך החלטה על העמדה לדין במשך שנים ■ הצעתה: להגביל בחוק את משך החקירה

עמית בן-ארויה
עמית בן-ארויה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עמית בן-ארויה
עמית בן-ארויה

>> חרף גילה הצעיר יחסית (44), עו"ד רותי ליטבק, מהסניגוריות הבולטות בתחום הצווארון הלבן, דומה בתפישותיה לעורכי דין ותיקים שכמו לא הסכינו עם הכניסה האגרסיווית של כלי התקשורת לעולם המשפט. היא סבורה שאל לו לסניגור לדבר על תיק תלוי ועומד. המאבק, היא אומרת, מתנהל בבית המשפט, והשופט הוא שקובע לפי הראיות המונחות בפניו. "צריך להחזיר במעט את הסוביודיצה", היא מזכירה אות מתה בחקיקה הישראלית שאסרה על התקשורת לפרסם פרסומים הקשורים להליכים פליליים הנדונים בבית משפט.

מדוע הסכמת להתראיין?

"אחרי שווגמן הסכים להתראיין, אז גם אני יכולה", היא מחייכת. עו"ד אורי וגמן, מבכירי הסניגורים בתחום הצווארון הלבן, היה מאמנה של ליטבק בהתמחות. הוא ייצג בין השאר את נעמי בלומנטל בפרשת סיטי טאואר ושמחה דיניץ בפרשת כרטיסי האשראי, והתראיין לפני כמה חודשים ל-TheMarker - בראשונה אחרי עשרות שנים במקצוע. ביתר רצינות מוסיפה ליטבק: "אני לא אוהבת את העבודה תחת הרדאר התקשורתי. זה לא עוזר ללקוחות ולא צריך להתנהל כך. אני ערה לשינויים ולשימוש שעושים בתקשורת, אך אני לא אוהבת את זה".

מה עם זכות הציבור לדעת?

"הזכות לדעת אינה נפגעת אם הדיווחים יהיו יבשים ועובדתיים. צריך לזכור שיש עדיין אנשים חפים מפשע". בהתאם לכך, היא מסרבת בתקיפות לדבר על הפרשיות הפליליות המסעירות מהשנים האחרונות, כמו פרשיית הנשיקה של ח"כ חיים רמון, או החשדות נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. במקום זאת היא מצטטת את גישת המנטור, וגמן: אם אינך יודע את העובדות - שתוק.

צריך לדלל הליכים פליליים

הרזומה של ליטבק עמוס תיקים תקשורתיים: היא ייצגה את עופר רייכמן, מנהל מודיעין עסקי לשעבר בסלקום בפרשת הסוס הטרויאני (התיק נסגר בחוסר אשמה). היא ייצגה את יאיר הורוביץ, חתנו של ראובן גרוס המנוח בפרשת החניונים, שנגדו לא הוגש בסופו של דבר כתב אישום. בקרטל הירקות הקפואים, היא ייצגה לקוח שבעקבות שימוע לא הועמד לדין. זהו הישג מכובד בהתחשב בעובדה שברוב המקרים הפרקליטות אינה סוגרת תיק בעקבות טיעוני סניגור שלא להעמיד לדין.

בפרשת החברה הציבורית דורות, שעוסקת בנדל"ן, ייצגה ליטבק בחקירה את גדעון ישפה, חתנו של בעל השליטה, צבי דינשטיין. השניים חשודים כי שיעבדו נכסים של החברה לשם קבלת הלוואה פרטית. טרם התקבלה החלטה בתיק. בפרשת קרטל המעטפות שהוכרעה באחרונה ייצגה את גברעם, אחת החברות שהורשעו בביצוע הסדר כובל. היא ייצגה בכירים באתר החרמון בתיק של גרימת מוות ברשלנות בנוגע לתאונה סקי. הם יצאו במאסר על תנאי במסגרת הסדר טיעון.

בימים אלה היא מייצגת בפרשת המינויים ברשות המסים את שמואל בוברוב, לשעבר סמנכ"ל משאבי אנוש ברשות, הנאשם בנטילת שוחד והפרת אמונים. באופן יוצא דופן היא מסכימה לחוות דעה על תיק שעוד לא הסתיים. "קרתה פה תופעה מדהימה. שיתקו את המערכת. אנשים ברשות מפחדים לקחת אחריות בהחלטות, פן ייחקרו. צריך לתת להם גיבוי". בנוגע לעבירות המיוחסות לבוברוב היא אומרת: "יש חידושים משפטיים בעבירת השוחד בניסיון ליצור תקדים, וזאת גם במחיר של פגיעה באנשים וברשות. לצערי, הפרקליטות לא קיבלה את עמדתנו בשימוע וחפותו של בוברוב תוכח בבית המשפט. עם זאת, המחיר של הזיכוי יהיה כבד מאוד. איש לא יוכל לפצותו על עוגמת הנפש, שלו ושל משפחתו".

הרעה החולה של המשפט הפלילי ושל המשפט ככלל היא התמשכות ההליכים. ליטבק קובלת על כך שהנחיות אינן מיושמות. "אנשים נחקרים ולוקח שנים עד שמתקבלת החלטה", היא אומרת. "צריך לדלל הליכים פליליים, אם ניתן למצות את הדברים בהליך משמעתי". לדבריה, לעתים ברשות המסים פותחים בחקירה פלילית כדי ללחוץ על נישום בהליכים אזרחיים. "לא צריך לגמור חשבון עם כל העולם", היא קובלת.

לשיטתה, כפי שמקובל מוסד הכופר בעבירות מס כתחליף להליך פלילי, צריך לתמוך בהצעות רשות ניירות ערך להמיר חלק מעבירות פליליות באכיפה במישור המינהלי. "אפשר להסתפק בנאשמים מרכזיים בתיק", היא ממליצה.

מרשות המסים נמסר בתגובה כי "ההליך האזרחי והפלילי כרוכים זה בזה ולעתים, כשמתחילה ביקורת בפקיד השומה האזרחי ועולה חשש שנעברה עבירה פלילית, מועבר התיק לפקיד שומה חקירות שיבחן אם יש מקום לפתוח בהליך פלילי. לא ידוע לנו על מקרים של הפעלת לחץ כמתואר, שכמובן פסול מעיקרו. למיטב ידיעתנו החקירות נפתחות לאחר שפקיד השומה חשד כי מדובר בעבירה פלילית ולא לשם כל מטרה אחרת".

ליטבק מתנגדת לתפישה הרווחת כי הודאה באשמה היא מלכת הראיות, שעל פיה יקום ויפול האישום הפלילי. "כתובעת, אחד הנאשמים עלה במשפט עם גרסה שונה מההודאה שלו בחקירה. החזרה מהודאה בחקירה בבית המשפט נראתה סבירה ולא ערערתי על הזיכוי. הוא הראה שכל מה שכתוב בהודאה שלו אינו נכון. הוא תיאר כי נלחץ בחקירה ולכן הודה".

כיצד משפיע ההליך הפלילי על החשוד?

"הוא משפיע על כל אורחות חייו של אדם שנתקל בראשונה בחייו בגופי האכיפה. אנשים משלמים מחיר יקר ולעתים מיותר עוד לפני שמוגש כתב אישום, אם בכלל. היה מקרה שתיק גניבה נסגר אחרי שבע שנים בלי שימוע. המחירים הם מטורפים: פרסומים בעיתונים, השפעה על חיי המשפחה, הבנקים חותכים אשראי ונוצרת סטיגמה שאינה מוצדקת. קשה למצוא עבודה. צריך להבין כי ביחס למרבית האנשים שנחקרים, עוברת תקופה ארוכה עד שמתקבלת החלטה בעניינם. והם לא יכולים לישון בשקט".

מה את מציעה?

"להגביל בחקיקה את משך החקירה, אם כי ברור לי שחלק מהתיקים סבוכים ודורשים זמן".

ליטבק מספרת כי שנתה לעתים נודדת בגלל חשש לגורל לקוח. בלילה שלפני ההכרעה בקרטל המעטפות לא הצליחה לעצום עין. בסופו של דבר, הוחמרו הקנסות של הנאשמים, אך החשש למאסר בפועל, כפי שדרשה רשות ההגבלים העסקיים, נמוג. הרשות התעלמה מנסיבות ביצוע העבירה, שבהן דובר על קרטל קטן שבחלקו כלל לא יצא לפועל. "לא הצלחתי להבין את עמדתה", היא טוענת.

בחלק גדול מתיקי צווארון לבן אין ויכוח אמיתי על העובדות. הייחודיות בתיקים אלה, לשיטת ליטבק, היא איתור הכוונה הפלילית החמקמקה והקשה להוכחה של הנאשם. "לעתים הגבולות בין האסור למותר עמומים. לעתים הכוונה נלמדת מנסיבות ששופט אחד יכול לקבוע כי הן מצביעות על פליליות ושופט אחר לא יראה בהן אלמנטים פליליים. לכן צריך יסודיות ושליטה בחומר. צריך עבודה של 150%".

על רקע הדברים, היא אומרת כי בתיק צווארון לבן כמעט בלתי אפשרי לנהל הגנה ראויה במשפט שמתנהל יום אחר יום, כפי שדורש שר המשפטים.

מה דעתך על שרשרת הזיכויים בעבירות ניירות ערך נגד פרקליטות מיסוי וכלכלה? (לדוגמה בפרשיות קרדן, כבירי, אורסיס, הנפקת באומל)

זיכויים אינם נגד פרקליטות מיסוי וכלכלה. זה סוד גלוי שבמיסוי וכלכלה אחוז ההרשעות היה כמעט מוחלט. אני כמעט לא זוכרת זיכויים מתקופתי שם. לכן, כשקיימים זיכויים, הדבר מעורר הד. עם זאת, אני לא חושבת שאפשר להעביר קו בין כל מקרי הזיכויים וכל מקרה עומד בפני עצמו. אבוי לנו אם כל התיקים היו מסתיימים בהרשעות. מהיכרותי, המערכת בודקת היטב את עצמה. אלה רובינק (העומדת בראש פרקליטות מיסוי וכלכלה, עב"א) בודקת כל דבר לגופו, אם כי לעתים אינני תמימת דעים עם המסקנות שהוסקו".

"לא ראיתי את מקומי במערכת הציבורית"

ליטבק ידעה כבר בלימודיה שמה שמעניין אותה במשפטים הוא תחום הצווארון הלבן. שנים קודם לכן היתה מכורה לסדרות טלוויזיה כמו פרקליטי אל.איי וראמפול. בתקופת הלימודים פקדה את בתי המשפט והאזינה לדיונים. האקשן הפלילי משך אותה יותר מהמשפט האזרחי. כיום היא מחליפה את ההתבוננות מהצד בהשתתפות פעילה ובקריאה של פסקי דין. במחזור שסיים עמה באוניברסיטת תל אביב נמנו העיתונאית אילנה דיין, הפליליסטים אבי חימי ואבי אודיז ופרופ' עמרי ידלין.

ההחלטה לפצוח בקריירה במגזר הציבורי דווקא, בפרקליטות מיסוי וכלכלה, נפלה תוך התייעצות עם המאמן וגמן, שבתחילת דרכו גם היה תובע. "הוא חשב שטוב להיות בתביעה כדי להכיר את דרך המחשבה שלהם", היא משחזרת. "התיקים של פרקליטות מיסוי וכלכלה הם תיקים מורכבים הכוללים גם נושאים אזרחיים שדורשים התמחות וידע בתחומים ספציפיים (ביטוח, חשבונאות ובנקאות). כך עורך דין צעיר יכול לנהל תיקים מורכבים".

כתובעת בפרקליטות טיפלה ליטבק בתיקים גדולים, כגון זה של מיכאל מילר, מנכ"ל הסנה לשעבר. הוא הורשע, בין השאר, בעבירות ניירות ערך ונגזרו עליו 18 חודשי מאסר בפועל. היא ניהלה עד פרישתה תיק מרמה גדול נגד עודד גולד ושלמה וחניש, שלפי האישום הוציאו במרמה 18 מיליון שקל ממרכז ההשקעות באמצע שנות ה-90.

עזיבת הפרקליטות ב-2001, באמצע העשור הרביעי לחייה, היא צעד יוצא דופן. בתחילת שנות האלפיים פרשו באופן דומה פרקליטים בכירים אחרים, עורכי הדין מיכה פטמן וז'ק חן. עמיתיה מציינים את היסודיות שלה, אם כי טוענים שהיא לעתים לוקה ביסודיות יתר.

"אני סניגורית בנשמתי. חשוב לעשות שינויים", מסבירה ליטבק. "ידעתי מלכתחילה שאצא החוצה. לא ראיתי את מקומי כל החיים במערכת הציבורית".

מה ההבדל בין תובע לסניגור?

"היתרון כתובע הוא שאתה מקבל תיק שנחקר על ידי הרשויות. כסניגור זה יותר קשה. אתה צריך לבד לפרק אותו ולהחליט עצמאית על קו ההגנה, שיתופי פעולה עם עורכי דין אזרחיים והשגת מומחים.

"לרוב האנשים קשה לעשות את המעבר המחשבתי מתביעה לסניגוריה. אני סניגורית בנשמה, אך יש לי עין בוחנת של תובעת, ואני משתדלת לראות את התיק משני הכיוונים ולנצל זאת לטובת הלקוח", היא אומרת.

במשך שנה, אולי קצת פחות, התחבטה והתייעצה. לשיפוט לא רצתה ללכת. לדבריה, מעולם לא נמשכה לכך. "קשה לי לשפוט אנשים", היא אומרת.

דיינית בבית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל

>> הסניגורית שנרתעת משיפוט היא דיינית מוערכת בבית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל. רותי ליטבק גדלה בבית של חובבי כדורגל בצפון תל אביב. היא אוהדת מושבעת של מנצ'סטר יונייטד ומעריצה אישית של שחקן העבר של הקבוצה, אריק קנטונה בגלל הכריזמה ושל המנג'ר הנצחי, אלכס פרגוסון, בגלל סגנון המשחק שהנחיל לקבוצה. חוץ מזה, היא מחבבת את יוהאן קרויף האגדי של הולנד.

ליטבק צופה בדבקות בשידורי ספורט בטלוויזיה ואף נסעה כמה פעמים לאירופה לראות משחקים. חרף רתיעתה מהרעיון להיות שופטת בבית משפט רגיל, היא שופטת בשלוש השנים האחרונות בבית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל. בשל התפקיד היא מסרבת להסגיר את הקבוצה המקומית שהיא אוהדת.

העבודה בהתאחדות היא בהתנדבות וליטבק מצהירה שהיא נהנית מכל רגע. יומה מתחיל בקריאת עיתוני הספורט, כך שהיא מעורה היטב בבואה להכריע בגורל כדורגלן או קבוצה שעברו עבירת משמעת. "היא קואופרטיווית, חיובית ונעימה, ובעיקר יודעת", מדגיש עו"ד עמי פזטל, חבר ותיק בבית הדין.

בית הדין העליון הוא למעשה ערכאת ערעור על בתי הדין המשמעתיים של ההתאחדות. שם נשפטים שחקנים, קבוצות או בעלי תפקיד בקבוצות. "היא מסייעת באותה מקרים שיש בהם אלמנטים של המשפט הפלילי", מעיד פזטל. הוא מתאר מקרה שבו הורשע סוכן השחקנים רונן קצב בנוגע לניגוד עניינים בהעברת שחקן נבחרת ישראל יואב זיו מקבוצה ישראלית לקבוצה בלגית. "רותי תרמה מהידע שלה בנוגע לכך שהוא הורשע בבית הדין המשמעתי בעבירה שלא הואשם בה מלכתחילה".

לפזטל קשה לומר אם ליטבק מקלה או מחמירה כשופטת, אך לדבריו, היא תמיד מגיעה מוכנה לדיונים. "היא רואה את הדברים לא רק מההיבט של הכדורגל אלא מהיבט משפטי כוללני", הוא אומר.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום