קוזניצקי: נתבע מהמדינה 350 מיליון ששקל; היו צריכים לחפש את טובת האסיר ולא טובת יחימוביץ' - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

קוזניצקי: נתבע מהמדינה 350 מיליון ששקל; היו צריכים לחפש את טובת האסיר ולא טובת יחימוביץ'

אברהם קוזניצקי, בעלי מנרב, לקח קשה את פסיקת בג"צ - שביטל היום את הפרטת בתי הסוהר - ומצחצח חרבות לקראת המאבק על הפיצויים ■ "המדינה תנסה להתחכם - אבל זה יעזור לה כמו כוסות רוח למת" ■ בייניש: ניתן להשיג את החיסכון הכלכלי בדרכים פוגעניות פחות

תגובות

"אני לא יכול להגיד שזה לא היה צפוי, אבל כשזה באמת קורה - אז זה נראה לא צפוי. כל המערכת מזועזעת: אנחנו, השב"ס, משרד האוצר. אף אחד לא מצליח להבין למה החליטו מה שהחליטו" - כך אמר היום ל-TheMarker אברהם קוזניצקי, מבעלי חברת מנרב הנדסה, דקות לאחר שהתבשר על פסיקת בג"צ.

קוזניצקי, השותף (50%) בזכיינית הפרויקט לצד אפריקה ישראל, ומי שנחשב לרוח החיה מאחורי ביצועו, התקשה לשמור על איפוק נוכח ביטול הפרויקט, אותו ליווה בארבע השנים האחרונות. זאת, יממה בלבד לאחר שהתבשר כי זכה במכרז מקורות להקמת מתקן ההתפלה באשדוד בהיקף 1.6 מיליארד שקל.

"אני מרגיש כאילו אני במקווה - וקופץ בין הבריכה החמה לקרה", אמר. "אנחנו מקבלים את פסק הדין - אבל מאוד מצטערים על ההחלטה, ומקווים שלא תהיה בבחינת בכייה לדורות עבור כל מי שאתרע מזלו והגיע לבית הסוהר. גם שב"ס לא ששו בתחילה נוכח הפרויקט הזה, אבל השתכנעו עם הזמן שהוא יתרום להם. הפרויקט צריך היה ליצור טריגר לתחרות, וזו הייתה מעודדת את השב"ס - וגורמת לכך שרף בתי הסוהר הקיימים היה עולה. לא הייתה שום סיבה שבעולם שלא לתת לפרויקט הזה צ'אנס - כאשר הוא ממילא נבחן 24 שעות ביממה תחת זכוכית מגדלת, בידי 13 מפקחי שב"ס, אשר יש ביכולתם לקחת את בית הסוהר לידיהם בכל רגע נתון.

"אם מחפשים את טובת האסיר - ולא את טובת שלי יחימוביץ' (אשר פעלה ציבורית נגד הפרויקט - א.ב.), אז היו צריכים להפעיל את בית הסוהר. השירות הציבורי עושה כמיטב יכולתו - אבל הדרך להשתפר היא בדיוק זו שנהוגה בכל העולם. כפי ששם ראו את התועלת בהפרטה - כך יכלו לתת כאן תקופת ניסיון. הרי בנינו עבורם אולם לפעילויות פנאי - במקום מקום פורקן לשימוש בסמים".

לאחר ביטול הסכם הזיכיון - צפויה המדינה לפתוח במשא ומתן מול הזכייניות סביב פיצויין הכספי. זאת, כאשר בהסכם הזיכיון מחויבת המדינה לשפות אותן בגין השקעותיהן עד כה בהקמת הפרויקט (כ-220 מיליון שקל) - אך סוגיית הפיצוי בגין אובדן הרווחים העתידי וכיסוי עלויות נוספות, עשויה להגיע לכדי בוררות - ואולי אך לערכאות משפטיות.

"לפחות מבחינה כלכלית - מצבנו עכשיו טוב יותר מזה שהיינו בו לולא ההחלטה", מפתיע קוזניצקי בשלילת ההשלכות הפיננסיות על פעילות מנרב, אך לא מותיר ספקות באשר לדרישותיו העתידיות מן המדינה: "נדרוש את 200 המיליון שהשקענו - ונניח על שולחן המדינה תביעה של 150 מיליון שקל נוספים לפחות", מצהיר קוזניצקי. "הם יצטרכו לפצות אותנו בגין כל הנזקים שנגרמו לנו בשמונת החודשים מאז שסיימנו את הפרויקט. ההכשרות, האסטרטגיה, קריסת המודל הפיננסי בגין ההקמה וההפעלה - כל הכסף שנמנע מאיתנו. יש לנו 120 עובדים שהכשרנו אותם במיוחד לפרויקט. זו טרגדיה. האנשים האלה עזבו מקומות עבודה כי חשבו שהם עוברים למקום עבודה בטוח ומסודר יותר - ועכשיו, 8 חודשים לאחר שפרשו, רובם לא יוכלו למצוא עבודה, ויושלכו לרחוב על לא עוול בכפם. 120 איש - זה 120 משפחות, וזה לא עניין של מה בכך בעיר כמו באר שבע, אשר אינה משופעת במקומות עבודה. הם גם עשויים לתבוע אותנו - וזה לא צודק שאנשים מוצאים את עצמם מול שוקת שבורה".

באשר לחשיפות המלווים (בנק לאומי) והמדינה לביטול הפרויקט, אמר קוזניקי: "הבנקים יקבלו את הכסף שלהם הכי מהר. מאיפה המדינה תביא צ'ק של 200 מיליון שקל? אני לא יודע. רק קיצצו עכשיו רוחבית כדי להביא סכום שכזה. יכול להיות שיעלו שוב את המסים. המדינה תנסה להתחכם - אבל זה יעזור לה כמו כוסות רוח למת, כי לנו יש עורכי דין טובים יותר".

בג"צ החליט היום לבטל את הפרויקט להקמת בית הסוהר הפרטי בדרום ולקבל את העתירה שהוגשה נגד חוקיות הקמתו, זאת על אף שהוקם מתוקף חוק בידי זכיין פרטי. את הפרויקט הקימו בשלוש השנים האחרונות קבוצת אפריקה ישראל ומנרב הנדסה.

ממשרד האוצר נמסר בתגובה כי ילמד יחד עם הגורמים הרלבנטים הנוספים בממשלה את פרטי החלטת בג"צ.

מאפריקה ישראל נמסר כי הם לומדים את ההחלטה. גורמים קבוצה טענו כי הוצאות הזכיינית משופות בידי המדינה, ולכן לא יפגעו כלכלית מן הביטול.

בייניש: ניתן להשיג את החיסכון הכלכלי בדרכים פוגעניות פחות

הרכב של תשעה שופטי בית המשפט העליון - בראשות נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש - ביטל היום את תיקון 28 לפקודת בתי הסוהר ומנע את הפעלתו וניהולו של בית סוהר בידי חברה פרטית. השופטים קבעו כי העברת הסמכויות לניהול בית סוהר מידי המדינה, הפועלת בשם הציבור, לידיו של זכיין פרטי, הפועל למטרת רווח, גורמת לפגיעה קשה וחמורה בזכויות האדם הבסיסיות של האסירים לחירות אישית ולכבוד האדם.

פסק הדין העיקרי ניתן על ידי הנשיאה בייניש, ואליה הצטרפו השופטים אליעזר ריבלין, אילה פרוקצ'יה, אשר גרוניס, מרים נאור, עדנה ארבל, סלים ג'ובראן ואסתר חיות. השופט אדמונד לוי בדעת מיעוט סבר כי בשלב זה אין לבטל את החוק. העתירה שבה ניתן פסק הדין הוגשה על ידי המרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן ובאמצעות עורך דין אפי מיכאלי.

בפסק הדין עמדה הנשיאה בייניש על כך שתיקון 28 לפקודת בתי הסוהר מקנה לזכיין - שהוא תאגיד פרטי הפועל למטרות רווח - סמכויות פוגעניות ביותר כלפי האסירים בבית סוהר בניהול פרטי. כך למשל, רשאי מנהל בית הסוהר בניהול פרטי להורות על החזקת אסיר בהפרדה מינהלית למשך פרק זמן של עד 48 שעות, להורות על ביצוע בחינה חזותית של גופו העירום של אסיר ולאשר שימוש בכוח סביר לשם עריכת חיפוש באסיר.

סמכויות פוגעניות נוספות נתונות לעובדי הזכיין הפרטי הכפופים למנהל בית הסוהר. סמכויות אלה אמנם מצומצמות יותר מהסמכויות הנתונות לסוהרי ולקציני השב"ס, אך עדיין מדובר בסמכויות פוגעניות ביותר כלפי האסירים. בפסק דינה הדגישה הנשיאה בייניש כי תיקון 28 נחקק אמנם מתוך רצון להביא לשיפור בתנאי הכליאה של אסירים בישראל, אולם תכליתו העיקרית היא כלכלית - להביא לחיסכון כספי רב ככל הניתן למדינה.

בהקשר זה הדגישה הנשיאה בייניש כי על אף שבית המשפט העליון אינו נוהג להתערב במדיניות הכלכלית של הממשלה והכנסת, הרי כשמדובר בחקיקה הפוגעת בזכויות החוקתיות הבסיסיות ביותר, אז הפן הכלכלי באותה חקיקה אינו הפן המכריע בעריכת הביקורת החוקתית על ידי בית המשפט.

בכל הנוגע לזכות החוקתית לחירות אישית, קבעה הנשיאה בייניש כי בהתאם לעקרונות היסוד המשטריים בישראל, הסמכות להשתמש בכוח מאורגן בכלל ולאכוף את החוק הפלילי על ידי כליאת בני אדם מאחורי סורג ובריח בפרט, היא אחת מהסמכויות הבסיסיות והפוגעניות ביותר הנתונות למדינה כלפי הנתונים למרותה.

בייניש הוסיפה שתיקון 28 אינו עומד בתנאי פסקת ההגבלה הקבועה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. זאת מאחר שהפגיעה אינה מידתית והתועלת הכלכלית שהתיקון אמור להביא למדינה אינה שקולה כנגד הפגיעה בזכויות האדם של האסירים בבית הסוהר בניהול פרטי, שתיגרם על ידי התיקון.

השופט אדמונד לוי, שנותר בדעת מיעוט, ציין כי הוא שותף מלא לעמדת יתר חברי ההרכב בדבר הצורך להבטיח את זכויות היסוד של הכלואים וחווה דעתו על תנאי הכליאה הקשים השוררים בחלק מבתי הסוהר בישראל. השופט לוי ציין כי הוא מוכן להסכים לכך שהפרטת שירותי כליאה מעמיקה את הפגיעה בכבוד האסיר, ואף להניח כי הכליאה בידי זכיין פרטי מעמיקה את הפגיעה בזכות לחירות.

עם זאת, לשיטתו אין מקום לקבוע בשלב זה, שבו תיקון 28 טרם יושם בפועל, כי התיקון אינו חוקתי. לדברי לוי, מן הראוי היה להמתין ולראות את תוצאות יישום התיקון והאם הוא מביא לשיפור במצבם העגום של תנאי הכליאה בישראל.

בית הסוהר הפרטי הוקם כפרויקט B.O.T שבמסגרתו יזם פרטי בונה, מתפעל ומתחזק את בית הסוהר עבור המדינה לתקופה מוגדרת תמורת תשלום, ומוסר את הפרויקט לידיה בתום התקופה בלא תמורה. במסגרת המכרז אותו פירסמה המדינה ב-2003 הובטח לזכיין מענק הקמה בגובה 55 מיליון שקל - כאשר המתמודדים התחרו על גובה התשלום היומי השוטף שיקבלו מן המדינה עבור כל אסיר שישכנו ("מיטה זמינה").

מדובר במכרז בהיקף כולל של 1.5 מיליארד שקל לבנייה בתוך 32 חודש של בית סוהר על שטח של 55 דונם, מרחק 3 ק"מ דרומית לבאר שבע. השטח הבנוי עומד על 23,500 מ"ר ובו יאוכלסו כ-800 אסירים בשטח ממוצע של 5.2 מ"ר לכל אסיר.

בתחילת 2003 החל שלב המיון המוקדם של המכרז, ובסוף 2005 נבחרה קבוצת מנרב ואפריקה ישראל (שותפות א.ל.א), שגברה על קבוצה בהובלת סולל-בונה (מקבוצת שיכון ובינוי). זאת, לאחר שהציעה תשלום שוטף בגובה 218.9 שקל בלבד, לעומת כ-240 שקל שהציעה הקבוצה המפסידה. הסכום עומד כיום בשקלול הצמדות על כ-250 שקל.

בתחילת 2006 נחתם עם חברת א.ל.א הסכם הזיכיון, וב-15 לאוקטובר נכנס ההסכם לתוקף. מועד ההפעלה נקבע ל-2 באוגוסט 2009, ואולם הסכם הזיכיון מאפשר את הקדמת פתיחת הכלא תמורת בונוס בגובה כמיליון שקל בחודש. כ-240 עובדים בבית הסוהר - 160 סוהרים והיתר הם מנהלי אגפים, עובדים סוציאליים ואנשי חינוך.

ב-24 במרץ 2004 אישרה הכנסת - ברוב של 52 תומכים מול 33 מתנגדים ונמנע אחד - את תיקון 28 לפקודת בתי הסוהר המתיר הקמת הכלא, שלא באמצעות שירות בתי-הסוהר. ב-16 במרץ 2005 הוגשה לבג"צ עתירה נגד התיקון לחוק בטענה כי הוא עומד בסתירה לחוק יסוד הממשלה, ולחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. העתירה מלווה בידי עוה"ד גלעד ברנע, אביב וסרמן ואפי מיכאלי שגובו בידי המרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת-גן וגונדר (בדימוס) שלמה טוויזר.

וידאו שצולם במרץ השנה

ב-12 ביולי 2006 החליט בג"צ שאין מקום למתן צו ביניים בעתירה, שכן ההכרעה תינתן בטרם יושלמו הליכי ההקמה של המתקן. ואולם, הדיון באחרון בעתירה התקיים ב-8 ביולי 2007 ומאז, משך תקופה של שנתיים וחצי, לא התקיים כל דיון בעתירה ומועד הפעלת בית הסוהר הלך והתקרב.

בעקבות הפניית תשומת לבו של בג"צ ללוח הזמנים הדוחק, הפתיע הרכב השופטים ב-18 במרץ 2009 כשהחליט על הוצאת צו ביניים המונע את הפעלת בית הסוהר עד פרסום פסק הדין, ודן את העותרים והמשיבים לתקופת אי-ודאות מתמשכת, בסיומה החליט על ביטול הפרויקט.

יחימוביץ’: בג"צ מהווה סמן חברתי ומוסרי

מאת צבי זרחיה

ח"כ שלי יחימוביץ' (עבודה) הגיבה על החלטת בג"צ בעניין הכלא ואמרה כי "יש שופטים בירושלים. בית המשפט העליון הוכיח כי הוא מהווה סמן חברתי ומוסרי ועוצר את המדינה מהידרדרות להפרטה מוחלטת של כוחות הביטחון. בניית הכלא הפרטי בבעלות לב לבייב היתה מעשה שגוי ומסוכן המפקיד בידי אנשי עסקים כוח שעליו להיות שמור בידי המדינה בלבד. טוב שהושם לכך קץ בפסיקת בג"צ".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#