נסים ישעיה: "תמיד ממנים ספרדי תורן לבית המשפט העליון"

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,נסים ישעיה, פרש ביום חמישי האחרון ■ השופט, ייזכר יותר מכל בזכות אישור הגשת התביעה הייצוגית בסך 7 מיליארד שקל נגד הבנקים ■ ישעיה מספר על השיטות שלו לסיים תיקים במהירות, מגלה מה הוא חושב על עורכי הדין של ימינו ולא מהסס לדבר על השד העדתי במערכת בתי המשפט

עמית בן-ארויה
עמית בן-ארויה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עמית בן-ארויה
עמית בן-ארויה

>> "מיציתי את עצמי. הציעו לי להיות ראש הרכב פלילי או אזרחי וזה לא איתגר אותי. הדברים התחילו לחזור על עצמם. יש לי גם עיסוקים אחרים כמו הנכדים, בצעירותי שיחקתי שח ואני מעוניין לחדש את התחביב" - אומר שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, נסים ישעיה, שהסיר את גלימת השופט סופית ביום חמישי האחרון בגיל 65, חמש שנים לפני המועד שבו בדרך כלל פורשים שופטים.

השופט קדמי אמר בתגובה: "ההתרשמות שלי אינה כזו. הגיל יכול להיות שיקול אך זה תלוי בכלל השיקולים, ואיני רואה אותו כשיקול בעל משקל מיוחד". זמיר מסר בתגובה כי מדיניות המינוי לעליון השתנתה לאחר המינוי שלו ושל קדמי. "הגיל הפך חשוב, ואין ממנים אנשים לעליון שיש להם תקופה קצרה לכהן. זה לא שיקול מכריע, אך זה חשוב". לדבריו, כדי לקבל תועלת מלאה משופט הוא צריך לפעול בין 12-10 שנים.

מגן האזרח הקטן מול הבנקים

ישעיה אינו מכחיש כי הוא מרוצה מדימויו כמגן האזרח הקטן מול הבנקים. למרות שנתן החלטות רבות שחיזקו את עמדת הלקוח מול התאגיד, ישעיה ייזכר יותר מכל בזכות אישור הבקשה לתביעה הייצוגית חסרת התקדים נגד שלושת הבנקים הגדולים בסך 7 מיליארד שקל.

זה קרה כשחברת שרנוע מכונות ממוחשבות הגישה, באמצעות עורכי הדין איציק אבירם ונעם שכנר, תביעה בגין שיעורי הריביות בחשבונות עסקיים ופרטיים שגבו הבנקים ב-1998-2005. בינואר 2008 קבע ישעיה כי שלושת הבנקים הגדולים תיאמו לכאורה את הריביות שהם גובים מהלקוחות. אישור ייצוגית בסכום כזה נחשבת לקו פרשת המים הן בתחום התחרות הבנקאית והן בתחום התביעות הייצוגיות.

"הדעת נותנת כי שיעורי הריבית הזהים והאחידים באו לאוויר העולם של עסקי הבנקאות כתוצאה מתיאום מחירים בין הבנקים, שתכליתו 'למנוע' או 'להפחית', ככל האפשר, תחרות אמיתית ביניהם בתחום הענקת אשראי", קבע ישעיה באומץ את מה שחשו הלקוחות זה שנים. "רווחי העתק של הבנקים הנובעים, בין השאר, משיעורי ריבית גבוהים ומופרזים, מאששים הנחה זו לכאורה".

האחידות המרשימה בתנאי הריבית של הבנקים השונים הקפיצה את ישעיה. הוא כתב כי "לא יעלה על הדעת להניח כי שיעורי הריבית האחידים והשינויים הזהים, או הכמעט זהים, שהונהגו בידי שלושת הבנקים במשך השנים בכל מרכיבי הריבית על האשראי, אינם תולדה של 'תיאום מחירים' או הסדרים כובלים, בין אם מפורשים ובין אם משתמעים".

זמן קצר לאחר ההחלטה סגרה הממונה על ההגבלים העסקיים, רונית קן, את החקירה הפלילית בעניין הבנקים אך קבעה כי חמשת הבנקים תיאמו עמלות ביניהם. ישעיה נזהר בראיון בדבריו, שכן החלטתו עדיין נמצאת בערעור שהגישו הבנקים לבית המשפט העליון. "אני יכול לומר שההחלטה היוותה טריגר לממונה על ההגבלים להוציא את ההחלטה על תיאום העמלות. שלוש שנים היתה חקירה פלילית ופתאום היא קיבלה החלטה. אני לקחתי חופשה מיוחדת כדי לכתוב את ההחלטה. זו אחת ההחלטות הארוכות שלי, כ-30 עמודים. אני לא כותב פסקי דין ארוכים. הבנתי שזו החלטה משמעותית. כל אחד מהבנקים הביא את עורך הדין הקליבר הכי גדול. הייתי צריך להתמודד ולשקול טענות כבדות משקל שהביאו הבנקים מול ספרות מקצועית ומול חוק ההגבלים העסקיים. על סמך הנתונים שהציגו לי ראיתי שבכל פעם שזה מעלה ריבית אז השני גם מעלה. זה מוריד וזה מוריד".

הנטייה של ישעיה היא להקשות על הבנקים במשפטים. הדרישות שלו מהם גבוהות גם מבחינת הצורך להסביר לערב על מה הוא חותם. "בעיקר חוש הצדק פועל אצלי. זו אחת הנגזרות של הגישה שלי כלפי הבנקים למשכנתאות. 'זו דרכו של עולם', הודה מנהל סניף באחד המשפטים בפני, כשניסה לנמק מדוע לא הסביר ללקוחה מה שהיה צריך להסביר. אני ציטטתי אותו בפסק הדין ואמרתי 'זו לא דרכו של עולם'. על הבנקים לשנות התנהגות זו".

לפני כשלושה חודשים חזר ישעיה על משנתו בנוגע לאופן בו בנק צריך להסביר דברים, בפסק דין לטובת אישה שחתמה על תצהיר לוויתור על זכויותיה בבית שמושכן. בנק הפועלים ניסה לממש משכנתה שהיתה רשומה על נכס שבו גרה אלמנה בהרצליה. הסיבה היא חתימתה, בתקופה בה בעלה היה חי, על תצהיר בפני עורכת דין שבו היא מצהירה על ויתור זכויותיה בנכס. "מוטלת היתה על הבנק החובה ליידע או להסביר לאישה שבחותמה על תצהיר הוויתור על זכויותיה בדירה, הסכימה, למעשה, לשעבד את חלקה בה לטובת הבנק, ואת הסיכונים שהיא נוטלת על עצמה בחותמה על תצהיר הוויתור", קבע ישעיה ופסק כי התצהיר עליו חתמה חסר תוקף משפטי.

"הפסיקה שלו היא לא על פי הדין. הוא עושה טוויסט כדי לבטל משכנתאות", מבקר עורך דין שמייצג בנקים. "יש לו סדרה של פסקי דין שבהם הוא מבטל שטרי משכנתאות, לא משנה מה הנסיבות, מה ההסברים ללווים, מה הם הבינו ומה לא הבינו".

הולך ופוחת הדור

רב-גוניותו של ישעיה יוצאת דופן. לצד ניסיון רב כעורך דין אזרחי, צבר קילומטראז' בתיקים פליליים ואזרחיים "קטנים" בערכאת השלום ולאחר מכן עסק הן בפשיעה חמורה והן בתיקים אזרחיים במחוזי.

"איילה חסון רצתה לנשק אותי במשפט הדיבה של דודי אפל בפרשת בר-און חברון", הוא משחזר את משפט הדיבה של אפל נגד הכתבת מ-2004. לפי הידיעה של חסון מסוף שנות ה-90', אפל תיווך בעסקה סיבובית לפיה יתמוך אריה דרעי במינוי רוני בר-און לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, ואז בר-און יסגור את התיק נגד דרעי. כמו כן טענה חסון כי דרעי איים על ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, כי אם לא ימונה בר-און ליועץ לא תתמוך סיעתו בהעברת חברון לרשות הפלסטינית. "דן אבי-יצחק היה הגרון העמוק של חסון. זה היה ברור לי, אם כי חסון לא חשפה את המקור. זה היה תיק של מהימנות. היו סתירות של אפל עצמו, שטען שאינו מעורב בעסקת בר-און חברון". ישעיה דחה את תביעת אפל וזה ויתר על זכות הערעור. אבי-יצחק מסר בתגובה: "חבל ששופט מדבר דברים חסרי שחר כאשר לא הובאה בפניו שום ראיה. הוא בעצמו קבע שהנושא של מקורות הוא חסוי".

התיק הפלילי המוכר ביותר של ישעיה הוא רצח נהג המונית דרק רוט. המניע לרצח שביצעו שני הנערים, ארבל אלוני ומשה בן אבגי ב-94', עדיין לא ברור. ישעיה ישב בהרכב עם השופטים דבורה ברלינר (כיום נשיאת המחוזי) ואדמונד לוי. "אני חושב שלגזור 16 שנה היה רעיון שלי. זה היה תקדים בענישת ילדים".

מה קשה בלהיות שופט? "בפלילי הקושי הוא להחליט האם האיש אשם או לא אשם ואיזה עונש להטיל. בתחום האזרחי ההתלבטות היא יותר כיצד לפרש חוזה. בתחילת הדרך לא הייתי ישן בלילות. נפלו עלי אז תיקים פליליים קטנים וזו היתה הפעם הראשונה שנתקלתי בעולם הזה".

ישעיה הוא סמן קיצוני בין השופטים שלוחצים לפשרה. "צריך לדעת לא להרפות מהצדדים אפילו בשלב הסיכומים. בהתחלה, באמצע ובהמשך. אחוז די ניכר מהתיקים אצלי מסתיים בפשרות ואם לא, אני יודע איך לנהל את זה. לפעמים כועסים עלי כי אני לא מאפשר לחקור עד במשך יומיים. צריך לדעת איך לעבוד. עורכי הדין יודעים שאני קובע מהר את הדיונים. צריך לדעת מה לשמוע ומה לא לשמוע ולצמצם דברים".

חלק מעורכי הדין אומרים שאתה מהיר חימה.

"יש מקרים שאני מאבד את העשתונות ומרים קול צעקה. כשהייתי עורך דין הייתי נכנס לאולם בדחילו ורחימו, בכבוד. היום יש עורכי דין חצופים, קופצים האחד לדברי השני, באמצע עדות מתערבים. המלה 'סליחה' הפכה למ לת מפתח של עורכי הדין. הולך ופוחת הדור".

מה דעתך בסוגיית פיצול משרת היועץ המשפטי לממשלה?

"הנטייה שלי היא לטובת מזוז. לא מקובלת עלי טענת ניגוד העניינים בין תפקידי היועץ. זו דמגוגיה. כשיש דיון בנוגע לשרים, אז תצא החוצה. יש פתרונות לכך ואין סיבה לפיצול. נאמן לא נתן נימוק משכנע מדוע לשנות סדרי עולם. על יועץ קצוץ כנפיים ישימו קצוץ".

מלך הפשרות

ישעיה משדר חום ונועם הליכות. הוא מגיש עוגות לשולחן ומפעם לפעם מברר אם יש צורך בתוספת. "אם היו מגיעים לישראל חצי מיליון בולגרים ולא 50 אלף אז היה פה יותר טוב", הוא אומר בחיוך.

ישעיה נשאר נאמן לחולון כל חייו. הוא עבר בין דירות עד שבשנים האחרונות התמקם בדירת גג נאה הצופה על גוש דן. הוא סיים תואר במשפטים בלימודי ערב בתל אביב בשלוחה של האוניברסיטה העברית. אביו אמנם הציע לו ללמוד משפטים בלונדון אך ישעיה הצעיר לא רצה להיות לנטל על המשפחה. במקביל ללימודים עבד כמזכיר שופטים בבית המשפט המחוזי שהיה אז בדרך יפו. הוא היה מזכיר של הרשם שלמה לוין, לימים המשנה לנשיא בית המשפט העליון. לאחר שעבד כעורך דין פרטי, הוא מספר, החלו אנשים לומר לו שהוא מתאים לשיפוט. ב-81' מונה לשופט שלום. באותה תקופה היה נהוג ששופט צעיר מתנייד בין בתי משפט עד שהוא מקבל "קביעות" בבית משפט מסוים. ישעיה נחת לבסוף בבית משפט השלום ברחובות שם עסק בפלילי ואזרחי. ב-19 השנים האחרונות הוא במחוזי של תל אביב. כמנהג חלק מהשופטים בגילו, הוא כותב פסקי דין ללא מחשב. יתכן שכתיבתו התכליתית והקצרה היתה בין הגורמים לאי הכללתו ברשימת המועמדים לעליון. שם מחבבים שופטים שמנתחים סוגיות באריכות. כמו שופטים רבים הוא מעוניין לפנות לתחום הבוררות. "כשהייתי שופט שלום ברחובות, קראו לי מלך הפשרות", הוא נזכר.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker