פרופ' ארנה בן נפתלי: "כשקראו לתלמידי המכללות אספסוף - אני נעלבתי בשבילם" - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

פרופ' ארנה בן נפתלי: "כשקראו לתלמידי המכללות אספסוף - אני נעלבתי בשבילם"

בשנה שבה המלחמה בין בתי הספר למשפטים הגיעה לשיאה, ובזמן שפרופ' עלי זלצברגר מאוניברסיטת חיפה כינה את תלמידי המכללות "אספסוף", נטלה פרופ' בן נפתלי על עצמה את תפקיד דיקן בית הספר למשפטים במכללה למינהל ■ כיום היא משוכנעת כי לסטודנטים יש את כל הסיבות לבחור במוסד שבראשו היא עומדת, ולא במתחרה העיקרי שלה - המרכז הבינתחומי

תגובות

<< "אני אוהבת את הרוח", אומרת פרופ' ארנה בן נפתלי, דיקן בית הספר למשפטים של המסלול האקדמי המכללה למינהל, ולוחצת על דוושת הגז. בן נפתלי מסיעה אותי בתום הראיון במכונית מאזדה דו-מושבית אדומה בעלת גג נפתח ברחובות יפו, עיר מגוריה. אי אפשר לומר עליה שהיא אשה שגרתית - בן נפתלי היא אשה עצמאית וחזקה, לוחמת זכויות ומורדת במוסכמות.

בן נפתלי זנחה קריירה מבטיחה באו"ם כדי ללמד משפטים במכללה למינהל. לצד רקורד מרשים בתחומי המשפט הבינלאומי והפילוסופיה, בולטות עמדותיה הפמיניסטיות. אבל היא גם אשת ניהול. וזו כנראה הסיבה שדחפה אותה לפני כשנה ליטול על עצמה את תפקיד דיקן בית הספר למשפטים, בתקופה שבה התחרות בין האוניברסיטאות והמכללות למשפטים מגיעה לשיא, והמקצוע המשפטי נמצא בשפל. המתחרה העיקרי כיום של המכללה למינהל בתחום המשפטים הוא המרכז הבינתחומי בהרצליה. שתי המכללות גובות שכר לימוד דומה, כ-30 אלף שקל לשנת לימוד אקדמית, והן מציעות מסלולי לימוד המשלבים משפטים עם תחומים נוספים. מבחינה אקדמית זוכות שתי המכללות להערכה הרבה ביותר מבין שאר המכללות, ובוגריהן מנסים להתחרות בבוגרי האוניברסיטאות.

סקר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), שפורסם לפני כחודשיים, מצא כי בוגרי המשפטים של המרכז הבינתחומי מרוויחים בשנתיים הראשונות לעבודתם את השכר הגבוה ביותר, כ-124 אלף שקל בשנה (שכר חודשי ממוצע של כ-10,400 שקל), בעוד בוגרי המסלול האקדמי המכללה למינהל משתרכים בסוף הרשימה עם שכר ממוצע של כ-94,500 אלף שקל בשנה (שכר חודשי ממוצע של כ-7,900 שקל).

מה דעתך על סקר הלמ"ס?

"אני בעד מדדים וסקרים. זה מונע מהמכללה מלקפוא על השמרים. אבל הסקר של הלמ"ס לא בוצע כהלכה ויש בו בעיות מתודולוגיות רבות. למשל, לא ברור אם ההכנסה היא ממקצוע עריכת הדין או ממקצוע אחר. אנחנו יודעים כמה מרוויחים במשרדי עורכי דין מובילים בשנתיים הראשונות. סקר שבו מכללת נתניה מדורגת גבוה יותר מהאוניברסיטה העברית בהכרח משקף טעויות".

לטענת בן נפתלי, נוצר עיוות בתוצאות מפני שעורכי הסקר לא הציבו רף עליון של רמת השכר, ולכן, במקרים שבהם אחד מעורכי הדין הרוויח 30 אלף שקל בחודש, הוא לא היה צריך להיכלל בסקר - מפני שלא ייתכן שהוא הרוויח את הסכומים האלה מעריכת דין. "בנוסף, הבחינה של השכר לאחר שנתיים בעריכת דין מגוחכת. זה מקצוע של ריצה למרחקים ארוכים ובינוניים. אפשר היה לבדוק מה טיב התמהיל של חברי הסגל, אם למוסד יש השפעה על השיח בישראל בעולם וכמה מחקרים פורסמו. אלה המדדים שנבדקים בארה"ב".

לא מתרגשת משמות זוהרים

איך אתם משכנעים סטודנטים שמתלבטים בין המכללה למינהל לבין המרכז הבינתחומי לבוא אליכם?

"קודם כל, הנתונים שלנו עושים את עבודת השכנוע. בדקנו באחרונה היכן נמצאים כיום הבוגרים שלנו, ומצאנו שרובם המכריע השתלבו בעריכת דין - יותר מ-70%. כלומר, מי שרוצה להיות עורך דין ימצא כאן את הכלים, ובמשרדי עורכי הדין יודעים את זה.

"מבחינתי, חשוב לומר שסטודנטים מוצאים כאן הרבה יותר מזה. אנחנו מוסד פלורליסטי מבחינת הדעות. זה מתבטא בטיב ובתמהיל חברי הסגל. אנחנו מקפידים שחברי הסגל יסיימו את התואר בישראל, אירופה וארה"ב. כל אחד מביא תפישת עולם משפטית אחרת".

איזה יתרון זה נותן לסטודנטים?

"יש פלורליזם בתוכנית הלימודים. יש התמחויות, תוכניות משולבות של משפטים וראיית חשבון ותוכנית משולבת יחידה מסוגה בישראל של משפטים וכלכלה. בשנה הבאה אנחנו פותחים התמחות של משפט והיי-טק, וגם תואר ראשון משולב במשפטים ותקשורת בתוכנית שגם היא ייחודית בישראל. יש לנו מרכז לקליניקות משפטיות עם ההיצע הרחב ביותר בישראל. זה חושף את הסטודנטים לחוויה פרקטית, להבנה של הכוח הטמון במקצוע וגם לתובנה שאפשר לעשות שימוש ראוי בכוח הזה מבחינת אחריות חברתית לקבוצות מוחלשות".

זה עדיין לא כל כך משכנע לעומת הזוהר של המרכז הבינתחומי, שמציג שמות כמו הפרופסורים אוריאל פרוקצ'יה ואהרון ברק שמלמדים שם.

"יש מכללות שמתהדרות במספר מרצים ששמם הולך לפניהם, ויש כאלה שמתהדרות במרצים שעתידם מזהיר לפניהם. אני חושבת שהפרסום הטוב ביותר שלנו הוא מפה לאוזן. צעירים שואלים את בני גילם איפה הכי טוב ללמוד, ואני רגועה מאוד בכך שהבוגרים שלנו יספרו למתלבטים מה הם חושבים. אני יודעת שהבוגרים שלנו אוהבים את המקום ומוקירים אותו.

"בנוסף, אנחנו לא מכללה שמתבססת על תורמים. לא תמצאי על אף אחד מהבניינים שלנו שם של תורם. הייתי שמחה אם היו כאלה - אבל כרגע אין. יש לנו סטודנטים ממקומות מבוססים כלכלית ואנחנו גאים בהם, אבל יש לנו סטודנטים לא פחות מוכשרים שבאים מערי הפריפריה וממשפחות קשות יום, ואנחנו גאים בהם מאוד. מכלול הסטודנטים שלנו הטרוגני, בניגוד למקומות אחרים".

לדברי בן נפתלי, בוגרי המכללה מתמודדים היטב בשוק העבודה של משרדי עורכי הדין היוקרתיים. "הנתונים שלנו מראים שהסטודנטים שלנו משתלבים בהצלחה במשרדי עורכי הדין הגדולים. בדקנו ב-20 המשרדים הגדולים בישראל ומצאנו שיותר מ-7% מעורכי הדין שם הם בוגרים שלנו, ויש גם לא מעט בוגרים שהם כבר שותפים. בנתונים האלה אנחנו עוקפים, למשל, את אוניברסיטת חיפה ומשתווים לבר אילן, שהיא אוניברסיטה מבוססת. אני רוצה להדגיש שהבוגרים שלנו מגיעים להישגים האלה בגלל שהם מוכשרים, טובים ומשקיעים".

קשה להתעלם מהחצים שמפנה בן נפתלי לעבר המתחרה מהרצליה. ויש לה גם קבלות. "בתחרות חידון המשפט שנערכה השנה במרכז הבינתחומי, בהשתתפות סטודנטים מהאוניברסיטאות ומהמכללות, הסטודנטים שלנו הגיעו למקום הראשון וניצחו את הנבחרת של הבינתחומי במגרש הביתי שלה. אני חושבת שזה אומר משהו", היא מספרת.

פרופ' עלי זלצברגר, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, עורר את הוויכוח על רמת עורכי הדין ועל חלקן של המכללות בירידת הרמה. מה עמדתך בעניין?

"זלצברגר התקשר אלי לאחר שכתבתי ביקורת על הדברים שאמר, והסביר שהוא לא התכוון למכללה למינהל. הוא קרא לכל תלמידי המכללות אספסוף, ואף אחד לא ראוי לתואר הזה. נעלבתי בשבילם. יש הבדל בין המכללות באיכות התלמידים שמתקבלים, בגודל הכיתות, ברמת הדרישות מהסטודנטים ובשאלה אם הסגל של המכללה חוקר או רק מרצה. אני בעד בקרת איכות רצינית על המכללות".

אחראית על 100 אלף חיילים

בן נפתלי, 53, נולדה וגדלה בצפון הישן של תל אביב. אביה, עורך דין שהתמחה בשוק ההון, פרש לפני כשנה מעבודתו במשרד עצמאי. בן נפתלי נוצרת בזכרונה את פתיחת משרדו של אביה: "הייתי בת חמש וחצי וביקשו ממני לחנוך את פתיחת המשרד ולחצות את סף הדלת ברגל ימין. אני זוכרת שהתאמנתי על כך כמה ימים, כדי לא לפשל".

לאחר הצבא למדה לימודים קלאסיים וספרות צרפתית באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר שנה החליטה לחזור לתל אביב, ונרשמה ללימודי משפטים. היא כבר לא זוכרת מה גרם לה לעשות זאת. "באוניברסיטת תל אביב הלימודים היו ממש משמימים. דוקטרינריים", היא נזכרת.

בן נפתלי המשיכה להרווארד, שם למדה לתואר שני בהיסטוריה. במקביל, קיבלה הכשרה דיפלומטית בבית הספר למשפט ודיפלומטיה פלטשר בתוכנית ייחודית להכשרת אנשי ממשל ודיפלומטים במדינות העולם המתפתח. את הדוקטורט עשתה במשפט בינלאומי, על היחסים בין ארה"ב לבית הדין הבינלאומי בהאג.

על אף שקיבלה הצעות למשרות אקדמיות בארה"ב, העדיפה בן נפתלי לחזור לישראל "מתוך תפישה שמי שנהנה מכל כך הרבה צריך להחזיר". היא דחתה הצעה להצטרף לאוניברסיטת חיפה, ונסחפה אחר הרעיון של מנכ"ל המכללה למינהל דאז, ד"ר אליעזר פוקס. "הוא אמר לי שהוא לא רוצה רק לעשות שינוי על העקומה, אלא לשנות את העקומה. לעשות סוג אחר של אקדמיה", היא מספרת.

היא מונתה לסמנכ"ל לעניינים אקדמיים של המכללה. לדבריה, "אחרי שלוש שנים היו לנו בית ספר לתקשורת, בית ספר למשפטים, חוג לכלכלה וחוג למדעי התנהגות, והגענו להסכם עם עיריית ראשון לציון על בניית הקמפוס".

בשלוש שנים אלה סייעה גם לפרופ' דניאל פרידמן, לימים שר המשפטים, להקים את בית הספר למשפטים של המכללה למינהל. כך נולדה המכללה הפרטית הגדולה ביותר בישראל.

הדילוג הבא של בן נפתלי היה לאו"ם. היא קיבלה פנייה מיחידת כוחות השלום של מטה האו"ם בניו יורק. "זו המחלקה המעניינת ביותר. התקציב שלה היה פי שלושה מתקציב האו"ם כולו", היא מספרת. היא כיהנה במשך שלוש שנים כראש יחידת תכנון ומדיניות כוח אדם בכוחות השלום - יחידה של כ-100 אלף אנשי צבא ומשטרה ויותר מ-10,000 אזרחים.

את העבודה באו"ם נטשה בעקבות רצח רבין. אז החליטה לחזור שוב לישראל. "הרגשתי שאני חייבת להתגייס לפעולה של חברה אזרחית. היה לי דחף ומחויבות לפעול", היא מסבירה את הצעד. ב-96' החלה ללמד בבית הספר למשפטים של המכללה בתחום התרבות והמשפט הבינלאומי. במקביל, כבר שנים ארוכות היא פועלת לקידום זכויות האדם בשטחים.

עדיף ידועני חובש כיפה?

לבן נפתלי עמדות פמיניסטיות בולטות. היא האשה היחידה כיום בתפקיד דיקן בפקולטה למשפטים. "על אף שבאופן עקבי, במשך שנים, מחצית מהסטודנטים למשפטים הן סטודנטיות, בסגל הפקולטות למשפטים כמותן קטנה בהרבה. יש חסמים סמויים הנובעים מקשרים חברתיים של Old Boys Network. בבדיקה שערכנו השנה מצאנו ששיעור הנשים בסגל האקדמי בפקולטות למשפטים בכל המוסדות הוא בממוצע כ-25%. אגב, בפקולטות למשפטים באוניברסיטאות, שיעור הנשים נמוך בהרבה. אצלנו נשים מהוות 50% מכלל הסגל, כמו שיעור הסטודנטיות".

נושא זה גורר אותנו לשיחה על שרי אריסון, בעלת השליטה בבנק הפועלים. "אני משוכנעת שגבר לא היה זוכה לביקורת לעגנית כזו, וזה נכון לגבי כל גבר - קל וחומר גבר בעמדה דומה לזו של אריסון", היא אומרת.

האם הביקורת הלעגנית שמופנית אליה אינה מוצדקת?

"מספיק להיזכר ברנטגן של נוחי דנקנר ובאובות וביידעונים האחרים שבכירי הפוליטיקאים שלנו משחרים לפתחם כדי להבין את הפער העצום בהתייחסות בין גברים לנשים. עם זאת, כנראה שבמקרה שלה קיים הבדל נוסף מעבר לזה המגדרי - ידעוני נימול וחובש כיפה נתפש במקומותינו כתקני יותר מאשר הידעוני הניו-אייג'י".

גם את אשה שניהלה ומנהלת מערכות בעולם שבו קבלת ההחלטות נעשית על ידי גברים. האם לגברים בעולם העסקי קשה לקבל דעות של אחרים? ואיך זה משפיע על הניהול שלהם?

"יש ציפיות תרבותיות והבניות חברתיות לגבי ניהול עסקי בכיר, וממילא כל מי שחורג מהן עלול להיתפש כעוף מוזר. שאלה טובה היא אם התנהגות על פי התקן מניבה את התוצאות העסקיות הטובות ביותר. רוב המנהלים הבכירים שהובילו את נפילות הבנקים בעולם בשנה האחרונה פעלו בתוך תו התקן המקובל".

לדבריה, "מאחר שגברים נמצאים בעמדות כוח בהיקף רחב בהרבה מזה של נשים, ומאחר שלאנשים בעמדות כוח יש נטייה להניח שהשמש זורחת אתם והתבונה מתגוררת בביתם, הם מאופיינים בפחות פתיחות לדעות חריגות. מהזווית הזאת, כן, פתיחות פלורליסטית אינה המאפיין המובהק של רובם. זה מעניין שדווקא כאשר נשים מביעות עמדות פסקניות הן זוכות למחמאה המפוקפקת של היותן 'דעתניות', אך מימי עוד לא הזדמן לי העונג לפגוש בגבר שזכה לכינוי 'דעתן'".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#