עו"ד אריה נייגר: "אי אפשר להוציא לחם מן הארץ בלי לזהם" - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עו"ד אריה נייגר: "אי אפשר להוציא לחם מן הארץ בלי לזהם"

נייגר: "המשרד להגנת הסביבה - מדמנה של ביורוקרטיה, הארגונים הירוקים - סוכני חרדה, חוק אוויר נקי - בלוף גדול" ■ איך נהפך הצעיר שאירגן הפגנות ענק למען שמורות טבע לעורך דינן של התעשיות הגדולות בישראל - ודווקא בתחום איכות הסביבה?

תגובות

איך נהפך הצעיר שאירגן הפגנות ענק למען שמורות טבע לעורך דינן של התעשיות הגדולות בישראל - ודווקא בתחום איכות הסביבה? לעו"ד אריה נייגר פתרונים. רשימת לקוחותיו נראית כמו רשימת המפעלים שהשר להגנת הסביבה גלעד ארדן היה רוצה להציב בראש "עשרת המבוקשים הגדולים" של משרדו. אם תשאלו את נייגר, לא בצדק. מאז 1992 מייצג נייגר את התאחדות התעשיינים ומלווה מטעמה את כל הרגולציה במגזר התעשייתי. זה ארבע שנים הוא מייצג את המכון הישראלי לאנרגיה וסביבה (בעבר מכון הנפט). "אם תרצה המחשה, 70% מהזיהום התעשייתי בישראל עובר דרך המשרד שלי, בניירות כמובן, כי אנחנו מייצגים 70% מהתעשיות", הוא אומר.

לאור זאת, הגבות מתרוממות בתמיהה כשנייגר חושף את השלד בארונו: "כשהשתחררתי מהצבא עבדתי בחברה להגנת הטבע. יצקתי מים על ידיו של יוסי לשם, לימים מנכ"ל החברה להגנת הטבע ומי שכונה 'איש הציפורים'. הוא האדם הראשון שהבין שגופים מוסדיים לא יכולים לתת תשובה לצרכים הסביבתיים של המדינה, כי הממשלה מושפעת משיקולים פוליטיים ומשיקולים זרים".

מה עשית שם?

"באותה תקופה היתה רשות שמורות הטבע כפופה למשרד החקלאות. השר היה אז אריאל שרון. יוסי לשם, שהיה גם דתי וגם גר בהתנחלות, התקומם על כך שבכל מקרה שבו רצו להקים התנחלות על קרקע מסוימת - לא היה מי שיתנגד. הוא היה הראשון שחשב על הפגנות ועל לובינג במונחים סביבתיים. זה היה בשנות ה-80, ואני עשיתי את זה אתו".

אתה אירגנת הפגנות?

"עזרתי לו. ערכנו הפגנת אלפים ביער אום צפא בשומרון. יש שם שמורת טבע של 800 דונם חורש טבעי, היחידה באזור השומרון. שרון רצה להקים שם יישוב - ליד נוה צוף, 10 ק"מ צפונית לרמאללה. הזמנו אוטובוסים לחניון הבימה, והם לקחו את המפגינים אל השטח. למעשה, היו שתי הפגנות: אחת בשבת ואחת ביום חול. באותו זמן לא הין לוביסטים בשכר, אז התפקיד שלי היה להיפגש עם 120 הח"כים ולשכנע אותם להתנגד. את גאולה כהן, למשל, תפסתי באוטובוס לירושלים. אמרו לי שהיא נוסעת באוטובוס אז עקבתי אחריה. היא זו שהפילה את ההחלטה בממשלה".

גאולה כהן?

"היא אמרה לי 'מי שאוהב את ארץ ישראל לא יכול לעשות דבר כזה'". לא מפליא שבנה, צחי הנגבי, התגלגל ברבות הימים לתפקיד השר לאיכות הסביבה".

גם המטבח הפרטי יוצר פסולת

לפני שעבד בחברה להגנת הטבע, בילה נייגר במעוז התעשייה. "אבי עבד במפעלים הפטרוכימיים בחיפה, ושם גדלתי", הוא מספר. "אבי נהג לומר שעריכת דין היא לא מלאכה שמכבדת את בעליה. הוא היה פועל, חשמלאי ואחר כך היה לו עסק קטן. הוא חשב שאני צריך לעבוד בתעשייה. הוא העריץ אנשי תעשייה".

נייגר דווקא פנה ללימודי כלכלה, ובשנת לימודיו השלישית - שבמהלכה לחם כמילואימניק במלחמת לבנון הראשונה - החל גם ללמוד משפטים. הוא התמחה אצל שופט בית המשפט העליון המנוח דב לוין, ואחר כך אצל שר המשפטים הנוכחי יעקב נאמן במשרד הרצוג-פוקס-נאמן, ולאחר מכן עבד שם תקופה מסוימת. הוא עבד שלוש שנים במשרד עורכי דין גדול בוושינגטון, וב-1992 פתח משרד משלו בתל אביב.

בתחילה כלל לא עסק באיכות הסביבה. "מי ידע ב-1992 שכך זה יתפתח?", הוא שואל-מסביר. משפט המפתח של נייגר הוא "אין מפעלים שלא מזהמים. מפעל שלא מזהם הוא מפעל מושבת".

רשימת הלקוחות שלך היא רשימת המזהמים הגדולים.

"לא מזהמים. אלה המפעלים בעלי הממשקים הסביבתיים הגדולים".

זו הגדרה מכובסת למזהמים הגדולים.

"'המזהמים הגדולים' הוא מושג טעון מאוד. אין מפעל שלא מזהם. אי אפשר להוציא לחם מן הארץ בלי לזהם. אי אפשר לאפות לחם בלי עשן. בתהליך הייצור תמיד יש פסולת. אפילו המטבח הפרטי בבית שלך יוצר פסולת.

"לדוגמה: באזור תעשייה יש שני מפעלים. אחד גדול, עם תקן פליטה של עד 100 יחידות ואחד קטן, עם תקן פליטה של עד 50. זאת אומרת שלאחד מהם מותר לזהם פי שניים מהשני. ברישיון. נניח שבבדיקה מתברר שהמפעל הקטן פולט 55, כלומר 10% יותר מההקצבה שלו, ואילו המפעל הגדול עומד בתקן. אז מי מהם מזהם גדול יותר? אני לא מצדיק חריגה מהתקן, אבל לפעמים הערך המוגן האמיתי הוא שלטון החוק ולא איכות הסביבה".


הסביבה מאשימה / ההרשעות הפליליות הבולטות של חברות גדולות בעבירות סביבתיות

קשה להיות השר

"מדמנה של ביורוקרטיה", כך מכנה נייגר את המשרד להגנת הסביבה. "מבנה המשרד מעוות. יש לו סמכויות בלתי רגילות אבל מטה מקצועי חלש. השר להגנת הסביבה יכול לעצור את המשק כולו בהינף קולמוס. כל המשק תלוי בהיתרים וברישיונות. למשרד לא חסר כסף, אבל הכוח הזה לא מגובה במטה מקצועי שקובע איך ייראה חזון המשרד".

לדעתו, הישענות המשרד על חברות ייעוץ זרות כדי לגבש את מדיניותו היא בעייתית. "המשרד עושה מיקור חוץ של הידע. מי שעיצב את מדיניות האוויר של המשרד זו חברה הולנדית. המשרד לא מייצר גוף של ידע, והגענו לדרגה מסוכנת שבה לא רק את מסמכי הידע יוצרים עבורנו קבלנים - אלא גם הפיקוח נעשה על ידי קבלנים".

נייגר ממחיש את הטענה: "חוק אוויר נקי קובע שמפעל צריך לקבל היתר כל שבע שנים. אדם טבע ודין דרשו לשנות את זה לארבע שנים, אבל המשרד לאיכות הסביבה לא רוצה לבדוק בקשות כל ארבע שנים כי כמות הניירת בבקשה להיתר היא עצומה. אנחנו הצענו לקבוע טווח של עשר שנים, והצדדים הסכימו על שבע שנים. עכשיו נשלם להולנדים מיליונים כדי שיבדקו את הניירת כל שבע שנים. למה? באירופה נותנים את ההיתר לכל התקופה שבה קיים המפעל".

נייגר טוען כי חוק אוויר נקי מבטא את חוסר האמון של הכנסת ברשות המבצעת. "הסיבה היחידה שגלעד ארדן, כשהיה ח"כ, חתם על הצעת החוק היא שהוא לא דימיין שיום אחד הוא יהיה השר להגנת הסביבה ויצטרך לקבל על עצמו דברים שכיום הוא יודע שהם מיותרים".

ארדן מאכזב את גיינר, במיוחד לאחר שהכריז בשבועות האחרונים על יוזמות אכיפה המכוונות נגד מפעלים גדולים. "לכל שר יש אג'נדה בשאלה מה לעשות עם הפלסטינאים ואיך להגיע לשלום, אבל לאיש מהם אין חזון סביבתי לישראל. לח"כ לשעבר יוסף תמיר ז"ל, שנחשב 'מר סביבה', היתה גישה הוליסטית. הוא אמר בין השאר שישראל צריכה להקטין את קצב הריבוי הטבעי. אתה מכיר שר שיגיד דבר כזה? אני בטוח שלשר להגנת הסביבה יש דעה ברורה לגבי מה לעשות עם השטחים, אבל מה עם הסביבה? מגיע שר חדש. אתה מצפה לשמוע חזון סביבתי ובמקום חזון סביבתי אתה שומע רק על אכיפה".

נייגר מודה שקשה במיוחד להיות השר לאיכות הסביבה. "בישראל יש יותר מ-200 ארגונים סביבתיים. אין אף משרד ממשלתי אחר שצריך לעבוד מול אופוזיציה חוץ פרלמנטרית גדולה כה כמו המשרד להגנת הסביבה. אין אף שר שיש מולו כל כך הרבה ארגונים, שהסיבה לקיומם היא להתעורר בכל בוקר ולהגיד לו שהוא לא טוב", הוא מסביר.

ובכל זאת, היו שרים שהצליחו להתמודד עם האתגר. "השר לאיכות הסביבה הטוב ביותר שהיה מבחינת התעשייה היה יוסי שריד", אומר נייגר. "נשמת אפה של איכות הסביבה היא איזונים. זו הדרך שלפיה אנחנו מחלקים את המרחב הציבורי המשותף. שריד הבין את זה. ב-1995 הוא העביר החלטת ממשלה שלפיה כל רגולציה סביבתית חייבת להיבדק גם לפי השפעות הרוחב שלה, כלומר, הכלכלה והתעסוקה. לצערי, אנחנו לא רואים המשך לגישה המאוזנת הזו, שמקובלת בכל העולם. בהיעדר מנגנוני איזון, כמו אלה שהציע שריד בשעתו, נהפכה ישראל לאחת המדינות הקיצוניות בתחום הרגולציה הסביבתית.

"המשרד להגנת הסביבה מעדיף לפעמים להשתמש בכוח ולא במוח. אכיפה נגד מפעלים היא הדבר הכי פשוט והכי קל. יש רשויות ואתרי פסולת שפוחדים להגיע אליהם כי חוטפים שם מכות בשער. מים - זו שאלה קריטית. יש רשויות מקומיות בצפון שמזהמות מי תהום ואיש לא נוגע בהן".

בין לקוחותיו של נייגר נמצאים כמה מהמפעלים הבולטים של חברה לישראל, בשליטת סמי ועידן עופר, ובראשם כימיקלים לישראל (כיל). נייגר מגן על הקבוצה בתוקף: "משפחת עופר קנו מפלצות מזהמות שזיהמו עשרות שנים. בכל העולם תעשייה ממשלתית היא תעשייה מזהמת. תראה את תעש. לאחר שהחברה לישראל קנתה את החברות האלה, השתנתה הרגולציה. ומי צריך ליישם את זה? הרוכשים. והם השקיעו מאות מיליוני שקלים".

הם באמת השקיעו את הכסף הזה? בסרט "שיטת השקשוקה", מיקי רוזנטל טוען שחלק מהזיהום ברמת חובב נובע ממפעלי תרכובות ברום ששייכים לחברה לישראל.

"אין שקשוקה באיכות הסביבה. הכל גלוי. רמת חובב היא האזור המנוטר ביותר בתבל. זה לא יאומן מה שקורה שם. אמצעי המדידה גילו שריכוזי הזיהום שם הם מתחת לתקנים הכי מחמירים בעולם. למה להיות שבוי בדימויים? תיכנס לאתר האינטרנט של המועצה המקומית, שהיא גוף אגרסיווי למדי מבחינת אכיפה, ותראה בעצמך.

"תרכובות ברום אימצו מדיניות של להיות תמיד מעל הדרישות הקיימות בתחום איכות הסביבה. כשמתקן מתקרב לפליטה של 5% מהתקן הוא נסגר, בלי להפעיל שיקול דעת. במובן מסוים אין כל כך ברירה. הפער בין זה לבין האופן שבו הדברים נתפשים בציבור הוא דרמטי, בגלל סיבות אובייקטיביות שנוגעות לטבעו של התחום. העיסוק הציבורי האינטנסיבי והשקיפות מונעים מההון להגיע לשלטון. בתחום הזה הכל יוצא מהארובה. הכל מדיד. הכל גלוי. אי אפשר לעשות קומבינות. שוחד? המשרד להגנת הסביבה נקי מזה".

איכות הסביבה היא תחום שקוף

נייגר טוען כי הדימויים המאיימים שנקשרו לתעשייה הם תוצאה של חרדה טבעית, המוגברת על ידי מה שהוא מכנה "סוכני חרדה". "התעשיינים אומרים - 'אנחנו לא מבינים למה שונאים אותנו'. זה המצב בכל העולם. ידה של התעשייה היא על התחתונה. יש חרדה מובנית מפניה. מפחדים מן הנסתר".

הוא מבהיר מי לדעתו אחראי לכך: "הארגונים הירוקים עובדים בתקשורת. הם מיומנים בזה. המוצר שהתעשיינים צריכים למכור הוא מוצר בלתי אפשרי. סיכון מוכר עיתונים, ואילו הרגעה אינה מוכרת. אם אגיד שרמת חובב אינה מסוכנת - לא תאמין לי. אפילו אם ציפי איסר-איציק, מנכ"לית עמותת אדם טבע ודין, תגיד שזה לא מסוכן - לא תאמין לה. אנחנו אוהבים להאמין שיש סיכונים, ולהרבה גופים יש אינטרס להאדיר את הסכנה הזו. הארגונים הירוקים הם סוכני חרדה, והם מאדירים את הבעיה כדי לזכות בתשומת הלב הציבורית".

התעשייה באירופה מפותחת יותר מבישראל, ובכל זאת במרכז ציריך זורם נהר שאפשר לשחות בו. אצלנו, מי שנכנס לירקון עלול למות.

"מה שזורם לירקון הוא לא זיהום תעשייתי אלא ביוב עירוני. הביוב של המטבח. באירופה כמעט אין נהרות שיש בהם מים נקיים. כל תעשיית הכימיה של גרמניה שוכנת לאורך הריין. באירופה גם יש יותר מים, ולכן מפעלים רבים נמצאים ליד נהרות. אצלנו יש פחות מים והם יקרים יותר. אתה לא מצפה שאני אצדיק את כל מה שקרה פה במשך 30 שנה. התעשייה הישראלית הגדולה הגיעה לשלב שבו צריך להשקיע המון כסף בשביל שיפור קטן, שכבר לא תהיה לו משמעות סביבתית".

אתה טוען שהגענו לנקודה שבה התועלת השולית מהשקעה במניעת זיהום קטנה יותר מהעלות של השיפור? זה נשמע לי קצת מופרז.

"בהרבה מקרים אנחנו משקיעים באיכות סביבה יותר מדי. ישראל אימצה את תקן איכות הסביבה הגרמני, ולפני שנתיים אימצנו כאן את הדירקטיבה האירופית למפעלים גדולים. למעשה, לתעשיינים בישראל יש אינטרס ליישם על כרעיה ועל קרביה את הרגולציה האירופית בתחום איכות הסביבה, מפני שהיא מבטיחה ודאות. לתעשייה אין דבר חשוב יותר מכך.

"תראה, אלה התקנים וזה מה שיש. הבעיה באיכות הסביבה היא לא להקים את המתקנים שמפחיתים את הזיהום, אלא להכשיר את כוח האדם שיתחזק את המתקנים. בישראל ובעולם גובר המחסור במהנדסים שיעשו זאת. שנית, וזה דבר שנכון לתעשייה הגדולה, לחברות ישראליות רבות יש מפעלים באירופה. יש להן אינטרס לשמור על אחידות ברמה בין כל המפעלים שלהן".

אני סקפטי. הרי בסופו של דבר, במפעל בחיפה יש מפקח מהמשרד להגנת הסביבה שקובע תקן, ומן הסתם גם שילמו לו כדי שיצהיר על רמה נמוכה.

"איכות הסביבה נמצאת ברשות הרבים, זה התחום הכי שקוף. בחיפה לבדה יש 30 ארגונים סביבתיים. ייתכן שאפשר להסתיר משהו בהנהלה של מפעל, אבל בתפעול הכל גלוי. כשנותנים רישיון למפעל, זה מופיע באינטרנט".

אז מדוע ניהלו את כל המאבקים בכנסת בין התעשיינים לירוקים ולמשרד לאיכות הסביבה על חקיקת חוק אוויר נקי, שמגדיר בין השאר הטלת סנקציות פליליות ישירות על מנהלים? הכל סתם הפחדה?

"נכון. חוק אוויר נקי הוא בלוף אחד גדול בכל מה שקשור לתעשייה. זאת דוגמה למקרה שבו המשרד להגנת הסביבה איבד את השליטה על סדר היום הסביבתי. זה התחיל בהצעת חוק פרטית שהמשרד לא יזם ולא רצה ונגרר אליה בעל כורחו. החוק לא מוסיף למשרד אף סמכות שלא היתה לו קודם לכן.

"אחריות אישית על מנהלים? היתה קודם, ויש גם כיום. בסוף 2006 פירסם המשרד להגנת הסביבה מסמך מדיניות לגבי האופן שבו יש לנהל את משטר הפיקוח על איכות הסביבה בישראל. העיקרון היה שהמפעלים הגדולים יפעלו לפי הדירקטיבה האירופית, ואילו המפעלים הקטנים יפעלו לפי התקן הגרמני, שיושת עליהם באמצעות תנאים מיוחדים ברישיונות העסק. חוק אוויר נקי עוצב בתהליך משותף לתעשייה, למשרד ולירוקים".

אם דבר לא השתנה, מדוע המשרד להגנת הסביבה טען שאין לו כוח אדם ליישום החוק?

"כוח האדם הזה נחוץ למשרד כדי ליישם את המדיניות שעליה החליט עוד לפני העברת החוק".

אם למשרד להגנת הסביבה אין אמצעים, הרי שגם אין אכיפה. לא?

"זה מיתוס. יש אכיפה אגרסיבית ביותר. אנחנו המדינה היחידה שבה יש אחריות קפידה של מנהלים, כלומר מנהל עשוי להימצא אשם בעבירות איכות סביבה גם אם לא התרשל כלל. במספרים אבסולוטיים, בעניינים סביבתיים מגישים פה יותר כתבי אישום מאשר בגרמניה".

אולי כי אצלנו יש עבירות ובגרמניה לא?

"לא נכון. ממש לא. זו אותה טכנולוגיה והמהנדסים שלנו לא פחות טובים. גם שם יש תקלות. פשוט שם לא מעמידים לדין במקרים כאלה".

מקרה שמקומם במיוחד את נייגר הוא העמדתו לדין ב-2003 של מנהל בתי הזיקוק בחיפה, ישר בן מרדכי. בספטמבר 2003 אירעה תקלה חשמלית, שגררה תקלה בלתי צפויה במתקן ששירת את בתי הזיקוק וגרמה לפליטת עשן שחור. בז"ן וכרמל אולפינים הועמדו לדין עם עוד שבעה מנהלים ועובדים. בז"ן הורשעו כחלק מהסדר טיעון, ושילמו קנס כבד. המנכ"ל, בן מרדכי, לא הורשע אך לקח אחריות כמנכ"ל וביצע שירות לטובת הקהילה כחלק מההסדר.

"אני חושב שזה היה לא מוסרי להעמיד לדין את בן מרדכי, כשברור - ואיש לא טען אחרת - שהוא לא התרשל. למה עליו לעמוד לדין פלילי?", מסכם נייגר.

"מי שפועל לפי הנחיות הגנת הסביבה לא זקוק ליועץ משפטי"

מירי שאול, יועצת התקשורת של השר להגנת הסביבה גלעד ארדן, מסרה בתגובה: "צר לנו שעו"ד אריה נייגר, יועצם של חלק מהמזהמים הסביבתיים הגדולים ביותר, מטיח רפש והאשמות במשרד המגן על הסביבה ועל הציבור, במקום לייעץ ללקוחותיו להשקיע חלק מהרווחים שהם מפיקים מהציבור במניעת זיהומים ופגיעה בסביבה.

"אכיפה מקצועית היא כלי בסיסי וחשוב להגנה על הסביבה מפני מזהמים. השר ארדן נותן גיבוי מלא לגורמי האכיפה של המשרד, הפועלים מול מזהמים עתירי הון וקשרים, שפעילותם העסקית עלולה לעתים לגרום נזקים קשים לבריאות הציבור ולסכן את חייו. המשרד להגנת הסביבה סובל ממחסור עצום בסמכויות בתחומים הרלבנטיים ביותר לפעילותו. למרות זאת, לא נירתע מלפעול מול מזהמים בעזרת הסמכויות המצויות בידינו. במשרד עובדים אנשי מקצוע מהשורה הראשונה, המבינים את חשיבות תפקידם עבור הציבור ובניגוד לעו"ד נייגר הם אינם מקבלים עמלות ובונוסים כספיים כשהם מגנים מפני עוול סביבתי.

"השר ארדן רואה חשיבות רבה ביישום חוק אוויר נקי, ושמח מאוד שההזדמנות ליישם אותו נפלה בחלקו, מכיוון שחוק זה צפוי להביא לשיפור ניכר באיכות האוויר אותו נושמים האזרחים. אם עו"ד נייגר אינו מבין את השינוי הקיים בחוק אוויר נקי לעומת המצב הקיים, הוא מוזמן לקרוא שוב את החוק ואנו נשמח לסייע בהסברתו. מצער שעו"ד נייגר מנסה לקדם את ענייניו באמצעות עימות עם המשרד להגנת הסביבה. חשוב שהציבור יידע שמי שיפעל על פי הנחיות המשרד, לא יזדקק ליועץ משפטי שינקה אחריו".

אפשר לנשום לרווחה?

חוק אוויר נקי ייכנס לתוקף בינואר 2011, והוא קובע חובה לקבל היתר פליטה כתנאי להתקנתם, להחזקתם ולהפעלתם של מקורות פליטה טעוני היתר. מהמשרד להגנת הסביבה נמסר כי כ-150 מפעלים גדולים ותחנות כוח יידרשו להצטייד בהיתר פליטה ולחדשו מדי שבע שנים. במשרד אומרים כי למקורות פליטה אלה יש את ההשפעה הסביבתית הגדולה ביותר על איכות האוויר בישראל מבחינת כמות הפליטה לאוויר וסוג החומרים הנפלטים, וכי הם תורמים יותר מ-80% מהזיהום.

במשרד להגנת הסביבה מדגישים כי חוק אוויר נקי מסדיר את הטיפול במגזרים נוספים, ולא רק בתחום התעשייה, ומעניק למשרד סמכויות שלא היו בידיו קודם לכן. במשרד מודים כי בתחום הסדרת התעשייה אכן היו למשרד כלים משפטיים וסמכויות כמו רישוי עסקים, תקנות וצווים אישיים מכוח החוק למניעת מפגעים - עוד לפני חקיקת החוק. עם זאת, במשרד טוענים כי במקרים רבים יש קושי אמיתי להשתמש בכלים אלה. למשל, כשעסק שחייב לקבל רישיון פועל בלעדיו, לא ניתן לכפות עליו תנאים נוספים בהיעדר רישיון כזה. בעיה אחרת היא שרישיונות עסק מעוכבים ברשויות המקומיות או לא נכנסים לתוקף, מסיבות שאינן קשורות לאיכות הסביבה.

במשרד אומרים עוד כי החוק מאפשר למשרד להטיל עיצומים כספיים, סמכות שלא היתה בידיו קודם לכן, וכי החוק הפך את תהליך הסדרת המפעלים הגדולים בתחום הפליטות לאוויר לפשוט יותר ולחופשי מתלות בגורמים אחרים.

מה קובע חוק אוויר נקי?

150 מפעלים גדולים ותחנות כוח יחויבו לקבל מדי שבע שנים היתר פליטה לפליטת מזהמים.

היתר הפליטה יקבע את תקני הפליטה של המפעל דרך ארובות, ייתן הוראות למניעה ולצמצום של פליטות לאוויר שלא דרך ארובה ויציב מגבלות בדבר שימוש בחומרים מזהמים - לרבות סוגי דלק.

לציבור תינתן אפשרות להביע דעתו בתהליך מתן היתר הפליטה.

המשרד להגנת הסביבה יוכל לקבוע תנאים בהיתר הפליטה.

היתר הפליטה יתבסס על הטכנולוגיות הזמינות הטובות ביותר למניעת זיהום אוויר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#