השופטים מדברים גבוהה גבוהה, אך ממשיכים לגזור על הקולגות לשעבר עונשים קלים

עשרות כתבי אישום וגזרי דין נגד עורכי דין הצטברו בשנתיים האחרונות ■ עיון בהם מעלה כי העבירות האופייניות לעוסקים במקצוע הן עבירות הקשורות למעילות בכספים: גניבת כספי לקוחות, העלמות כספים מרשויות המס וביצוע עסקות מקרקעין פיקטיוויות ■ להחמיר עם עורכי דין המבצעים עבירות פליליות - זה מה שקבעו בתי המשפט שוב ושוב אך למרות זאת ממשיכים בענישה קלה

נורית רוט

<< עשרות כתבי אישום וגזרי דין נגד עורכי דין הצטברו בשנתיים האחרונות. עיון בהם מעלה כי העבירות האופייניות לעוסקים במקצוע הן עבירות הקשורות למעילות בכספים: גניבת כספי לקוחות, העלמות כספים מרשויות המס וביצוע עסקות מקרקעין פיקטיוויות.

ואולם, לפתחם של בתי המשפט הגיעו גם לא מעט עורכי דין שהואשמו והורשעו בעבירות שאינן קשורות כלל למקצועם, כגון מעשים מגונים והטרדה מינית, סחר בסמים, סיוע לארגון פשע וגם רצח. יוחנן ברקאי, עורך דין שפוטר מעבודתו ונאלץ לעבוד לפרנסתו כשומר לילה, הורשע באוגוסט 2007 ברצח בכוונה תחילה של מאבטח אחר. בהכרעת הדין נכתב כי מחקירתו עלה כי ברקאי חש תסכול מכך שהוא, עורך דין, נאלץ לעבוד כשומר לצד אדם ממוצא רוסי. על ברקאי נגזר עונש מאסר עולם. בית המשפט לא התייחס בגזר הדין לעובדת היותו עורך דין לשעבר, אך היעדר ההתייחסות היא מקרה חריג שאינו מלמד על הכלל. בחודש שעבר החליט בית המשפט המחוזי בתל אביב להחמיר בעונשו של עו"ד דוד מילשטיין, שהורשע בשלוש עבירות של גניבת כספי לקוחות בסך כולל של כמיליון שקל. במקום 30 חודשי מאסר בפועל שנגזרו על מילשטיין בבית משפט השלום, קבע המחוזי כי מילשטיין ירצה 45 חודשי מאסר בפועל. בנוסף הועלה סכום הפיצויים שהוטל על מילשטיין לשלם לקורבנותיו מ-30 אלף שקל לכ-100 אלף שקל. המחוזי קיבל בכך את ערעור המדינה על קלות העונש, וקבע כי הרטוריקה של בית המשפט אינה עולה בקנה אחד עם העונש שהטיל על מילשטיין. לדברי השופטת דבורה ברלינר, "בית המשפט ציין את כל גורמי החומרה, אלא שבסוף הדרך נראה שלא תירגם אותם לענישה ממשית".

השופטים מקלים, המדינה מערערת

המקרה של מילשטיין, שבאחרונה קבע בית המשפט העליון כי יושעה מלשכת עורכי הדין לתקופה ארוכה אך לא לצמיתות, אינו היחיד שבו היה פער בין הרטוריקה של בית המשפט ביחס לחומרה בה הוא רואה מעורבות של עורך דין בפלילים לבין גזר הדין שהוטל בפועל.

עו"ד אלימלך בירנברג, שהיה בעל משרד בתחום הנדל"ן, הורשע בגניבה בידי מורשה, אחרי שבמשך שלוש שנים גנב מחברה שייצג כ-780 אלף שקל.

בית משפט השלום בתל אביב ציין בגזר הדין שניתן לפני כחודש כי המלצת שירות המבחן להטיל על בירנברג עבודות לטובת הציבור "מתעלמת לחלוטין מחומרת העבירה ומהעובדה שבירנברג ביצע אותה במהלך עיסוקו כעורך דין", ואולם בסופו של דבר נגזרו על בירנברג 18 חודשי מאסר בפועל, על אף שהמדינה ביקשה עונש כפול - 36 חודשי מאסר.

על עו"ד רוני שוורץ, שהורשע בשורה של עבירות מרמה, זיוף, והונאה של בעלי קרקעות המתגוררים בחו"ל, הטיל בית משפט השלום בדצמבר 2007 חמש שנות מאסר בפועל, בקובעו כי "בעבירות מסוג זה, המבוצעות לצורך הפקת רווחים וקבלת טובות הנאה על חשבון הזולת, במיוחד כאשר מבצען הוא אדם בעל השכלה משפטית שאמור היה לקבל חינוך שאת החוק יש לכבד ולהפיק רווחים וטובות הנאה אישיות או למען שולחיו אך ורק במסגרת החוק, ובמסגרת המותר, יש להחמיר עם מבצען".

שבעה חודשים לאחר מכן קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב את ערעור המדינה על העונש, והחמיר בעונשו בשמונה חודשי מאסר נוספים.

בגזר דין שניתן באפריל 2007 בעניינו של עו"ד אלי ביטון, שהורשע בגניבת כספי לקוחותיו, הסביר בית המשפט כי "שליחת יד בכספי לקוחות היא דבר חמור ביותר, שפוגע פגיעה קשה ביחסי האמון בין עורך דין ללקוחו. מעשים מסוג זה פוגעים גם בתדמית עורכי הדין בעיני הציבור. יש לגזור עונשים מרתיעים כדי למנוע מעשים חמורים מעין אלה". בתום דברים אלה נגזרו על ביטון שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.

דברים חמורים מסוג זה השמיע בית משפט השלום בחיפה גם בעניינה של עו"ד ביאטריס בלויסה, שהורשעה בהתחמקות במרמה מתשלום מס הכנסה. השופט יעקב וגנר ציין בגזר הדין מאוקטובר 2007 כי "אין להקל ראש בחומרת העבירות... לנוכח מקצועה ותפקידה הבכיר כראש לשכת תביעות במשטרת ישראל, ניתן וצריך היה לצפות ממנה כי תקפיד יותר מאדם אחר על החוק". ואולם לבסוף דחה השופט את בקשת המדינה להטיל על בלויסה עונש מאסר בפועל, והטיל עליה עונש של 150 שעות לטובת הציבור.

עורכי דין הורשעו גם בעבירות שאין בינן לבין המקצוע המשפטי כל קשר. עורך הדין אמנון אגסי הואשם בביצוע מעשי סדום ומעשים מגונים בחייבת של בנק שייצג, שהגיעה למשרדו כדי להסדיר את חובה לבנק. "הנאשם ניצל באופן הבוטה והבזוי ביותר את מעמדו וכוחו כלפי המתלוננת", קבע השופט קובי ורדי, אך גזר על אגסי במאי 2007 תשעה חודשי מאסר בפועל בלבד, במסגרת עסקת טיעון. באוגוסט 2007 נגזר דינו של עו"ד יהושע קדוש, שהורשע במעשה מגונה בכוח והטרדה מינית כלפי מזכירתו, ל-8 חודשי מאסר בפועל.

פגיעה בתדמית - וגם באמון הציבור

שתי הנחות עומדות ביסוד החומרה היתרה שעליה מדברים השופטים. האחת, עורכי דין אמורים להיות שומרי החותם של החוק, ויש לצפות מהם לשמירת חוק בכל עת ובכל תחום. השנייה היא הרצון לשמור על אמון הציבור בעורכי הדין. "כל פגיעה באמון זה יש בה פגיעה אנושה בתדמית של כלל העוסקים במקצוע, וזה ובאופן מצטבר גם פגיעה בסדרי שלטון ומשפט בחברה דמוקרטית - שכן עורכי דין הם אלה הניצבים בחזית שמירת זכויות הפרט", כתב בית משפט השלום בתל אביב, שגזר 48 חודשי מאסר בפועל על עו"ד רונאל הלר שהורשע באפריל 2007 בשליחת יד בכספי לקוחותיו.

גישה דומה נשמעה בגזר דינו של עו"ד עיסא עזאם, שניתן לפני כחודשיים בבית משפט השלום בכפר סבא. "עבירות המבוצעות לשם בצע כסף והנאה על חשבון הזולת, במיוחד כאשר מבצען הוא עו"ד המנצל את הידע המשפטי שלו להונות אחרים ולהכניס כסף לכיסו, יש להחמיר עם מבצען", נקבע. עזאם הורשע בזיוף ובמכירת קרקע לא שלו במרמה, ונדון ל-30 חודשי מאסר בפועל.

בתי המשפט מתווים קו ענישה מחמיר גם כלפי עורכי דין שביצעו עבירות בחייהם הפרטיים, ללא כל קשר לחייהם המקצועיים. עו"ד אייל שפר הוא דוגמה בולטת. שפר, שהועסק במשרד עורכי הדין הגדול בישראל הרצוג-פוקס-נאמן, הורשע ב-2006 במסגרת הסדר טיעון בביצוע מעשים מגונים בקטין במשך חמש שנים, ונידון בבית משפט השלום לשישה חודשי מאסר בעבודות שירות. באוגוסט 2007 החמיר בית המשפט המחוזי בתל אביב בעונשו והטיל עליו שנת מאסר בפועל, בקובעו כי העונש שגזר בית משפט השלום "איננו מתיישב עם ראייתו שלו" את חומרת מעשיו של שפר ועם מסקנתו לגזור את העונש בהתאם לעמדתה המקלה של הסנגוריה. השופטת יהודית שבח ציינה כסיבה המצדיקה החמרה בעונש את העובדה כי שפר היה בעת ביצוע העבירות סטודנט למשפטים, ובהמשך אף הוסמך כעורך דין, "ואף על פי כן לא חדל ממעשיו הרעים אף שהיה מודע לאיסורם ולחומרתם".

בדיון שהתקיים בבית הדין המשמעתי על הוצאתו של שפר לצמיתות מהלשכה טען בא כוחו, עו"ד בעז בן צור, כי העבירה בוצעה ללא קשר להיותו של שפר עורך דין. בית הדין דחה את הטענה: "על עורך דין לגלם בהתנהגותו את חובת הציות וכיבוד החוק. סטייה מדרך הישר, בין אם במסגרת חייו המקצועיים ובין מחוצה להם, עשויה לחייב את בחינת התאמתו של עורך הדין להמשיך לעסוק במקצועו, ולהביא למסקנה כי אין הוא יכול עוד למלא את חובותיו כעורך דין".

גישה זו חזרה גם בפרשה שזכתה להד תקשורתי. הסנגורית הציבורית המחוזית בחיפה לשעבר, עו"ד גליה סלבצקי, הורשעה בכך שניקבה את גלגלי מכוניתו של בן זוגה לשעבר, שופט מחוזי. השופטת דורית רייך-שפירא דחתה את טענת סלבצקי כי אין להיותה סנגורית קשר לעניין, שכן העבירה בוצעה במסגרת חייה האישיים.

רייך-שפירא קבעה כי "עבירה פלילית שמבצע עורך דין לא יכולה להיות מנותקת ממעמדו", והוסיפה כי הערתה נדרשת "דווקא בימים אלה, שבהם חל פיחות כה משמעותי במידת האמון שהציבור יכול ליתן בעורכי דין, לנוכח התרבות מעשי עבירה שמבצעים מי שהופקדו על שמירת החוק". על אף הדברים, נגזרו על סלבצקי במארס השנה 250 שעות עבודות שירות, ללא הרשעה, בהסדר טיעון עם המדינה.

מומחי אתיקה: להחמיר עם עורכי דין גם כאשר העבירה לא קשורה למקצוע

>> מעורכי דין אנחנו מצפים לסטנדרט התנהגות גבוה יותר", אומר עוה"ד הפלילי דרור ארד-אילון, יו"ר ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין. לדבריו, "כל כישלון של עורך דין נתפש כחמור, אבל כשפורטים את הציפייה הזו לענישה פלילית, לא תמיד הדבר הנכון הוא למצות את העונש".

לדעתו של ארד-אילון, הגישה שלפיה עורך דין צריך לשמור חוק בכל נסיבה משום שהוא חלק מאכיפת החוק היא "גישה מוצדקת מאוד". יחד עם זאת, הוא מציין כי יש לקחת בחשבון גם את העובדה ש"כאשר מדובר בעורך דין הפגיעה בו היא קיצונית", וזו לדעתו יכולה להיות דווקא נסיבה להקלה בעונשו. לדבריו, "המקום שבו צריך להחמיר עם עורך דין הוא התחום המשמעתי ולא הפלילי".

ד"ר דוד אלקינס, מרצה בתחום האתיקה במכללה האקדמית נתניה, סבור כי "ככל שאנחנו מתרחקים מהמקצוע עצמו, קשה לי לראות הצדקה להחמרה בעונש בשל העובדה שהנאשם הוא עורך דין. אם העובדה שהוא עורך דין לא השפיעה על ביצוע העבירה, ההצדקה לנקוט בעונש יותר חמור במשפט הפלילי הולכת ופוחתת".

אלקינס מוסיף כי "נכון שמאדם מכובד מצפים שיתנהג ביתר כבוד לעצמו ולחברה, אבל כל בעל מקצוע מכובד אחר יכול לשמש דוגמה לחברה, ולאו דווקא עורך דין. מה אם הנאשם היה רופא או מהנדס? אני בספק אם יש בכך שהוא עורך דין ויש לו קשר לאכיפת החוק כדי להצדיק החמרה בעונש".

מנגד אומרת ד"ר לימור זר-גוטמן, מומחית לאתיקה מבית הספר למשפטים במכללה למינהל, כי יש להחמיר בעונשם של עורכי דין עבריינים, ללא קשר לסוג העבירה שביצעו. "לעורכי דין יש מונופול על פעולות מסוימות שרק הם רשאים לבצע. לכן עליהם לדעת כי בצד הזכויות יש חובות, והם לא יוכלו להיתמם ולהיתלות בשלטון החוק לצורך ביצוע פעולות מסוימות אך להתנער ממנו לצורך פעולות אחרות", היא אומרת. "מקצוע עריכת הדין הוא דרך חיים והוא אינו מחייב רק בשעות העבודה. בית המשפט אומר למעשה לנאשם: אתה איש שלטון החוק, והתפקיד שלך מחייב שמירת חוק. איך תוכל לייעץ ללקוחות שלך לשמור על החוק אם אתה בעצמך מפר אותו?".

פרופ' דוד ליבאי, שר המשפטים לשעבר ומומחה במשפט פלילי שייצג בין היתר את עו"ד אייל שפר, סבור כי "העובדה שהאדם שביצע עבירה הוא עורך דין היא ככלל נסיבה מחמירה, משום שעורך הדין אמור גם לדעת את החוק וגם לשמש דוגמה כמכבד החוק". ליבאי רואה חומרה מיוחדת בעבירות שביצע עורך הדין כלפי לקוחותיו: "ההיבט המחמיר בעבירות אלה הוא לא רק בכך שעורך הדין עבר עבירה, אלא בכך שהוא פגע באושיות המקצוע, שמבוסס על אמון. הוא מעל באמון הלקוח ובכך גם באמון במקצוע בכללותו".

הלשכה בוחנת: ביטוח נגד מעילות של עורכי דין נאמנים

>> לשכת עורכי הדין מקדמת בימים אלה פרויקט בנושא נאמנויות, שמטרתו לשים סוף לתופעה של שליחת יד בכספי פיקדונות. צוות בראשותם של עוה"ד מאיר לינזן ואלון קפלן בוחן מנגנונים שונים, בהתבסס על מודלים הפועלים בעולם, שימנעו מעורכי דין לשלוח יד בכספי נאמנות ויגדירו את דרכי הפיקוח על עורכי הדין הפועלים כנאמנים.

אחת האפשרויות שנבדקת היא הטלת מגבלות על עורכי הדין באמצעות הבנקים המנהלים את חשבונות הנאמנות.

אפשרות אחרת היא הנהגת ביטוח מעילות שיגן על הלקוחות.

ביטוח זה יופעל במקרי מעילה, בניגוד לביטוחים רגילים שבדרך כלל אינם מופעלים כאשר מדובר במעשים פליליים.

ראש הלשכה, עו"ד יורי גיא-רון, הבהיר כי הלשכה אינה מקילה ראש בתופעה. יחד עם זאת, לדבריו, "רובו הגדול של ציבור עורכי הדין מנהל כספי פיקדונות ומתנהל ביושר ובנאמנות כלפי הלקוחות וכלפי בית המשפט".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker