שלמה מן מספר על היום שאחרי - ולא מתחרט על כלום - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שלמה מן מספר על היום שאחרי - ולא מתחרט על כלום

במשך כמעט שנה ניהל שלמה מן חיים כפולים - בבקרים הוא היה עיתונאי ספורט ובלילות כתב בלוג נשכני בשם בדוי ואז הכל התפוצץ ■ הוא נתבע ב-2 מיליון שקל ופוטר מעבודתו ■ בפגישה בבית קפה בעיר מגוריו רעננה מן נראה כמי שמתקשה לעכל את התהפוכות שחווה בחודשים האחרונים. כשהוא מדבר משקפים פניו מגוון רגשות, החל בגאווה, דרך השתוממות וכלה בהשלמה שקטה ■ רק דבר אחד הוא לא חש: חרטה

תגובות

לשלמה מן קשה להיפרד מייגרמאייסטר, הכינוי שהעניק לעצמו בבלוג שכתב באתר תפוז. שלושה חודשים לאחר שהבלוג ירד מהאוויר ושלושה שבועות אחרי שנחשפה זהותו הוא מעדיף להזדהות בטלפון כייגר ולא כשלמה. יותר מ-25 שנה הוא עוסק בעיתונות ספורט בתפקידי עריכה וכתיבה, בין השאר ב"ידיעות אחרונות", "העיר", ובתוכנית "ספורטי.וי" בחינוכית 2. בשלוש השנים האחרונות הוא עורך את עמודי הכדורגל ב"מעריב".

והנה, דווקא הבלוג שכתב בעילום שם במשך כמה חודשים הפך אותו לשיחת היום, קנה לו אויבים מרים לצד מעריצים נלהבים, והביא לפיטוריו מעבודתו ולתביעה בסך 2 מיליון שקל המרחפת מעל ראשו.

בפגישה בבית קפה בעיר מגוריו רעננה מן נראה כמי שמתקשה לעכל את התהפוכות שחווה בחודשים האחרונים. כשהוא מדבר משקפים פניו מגוון רגשות, החל בגאווה, דרך השתוממות וכלה בהשלמה שקטה. רק דבר אחד הוא לא חש: חרטה.

עד מארס 2007 מן לא נהג לקרוא בלוגים. אבל כשצמד העיתונאים רביב שכטר ועודד קרמר פתחו באתר תפוז בלוג בשם "עומדים בשער", שבו ביקרו את עיתונות הספורט, מן נדלק. הוא נהפך למגיב מצטיין, כהגדרתו, תחת הכינוי ייגרמאייסטר. הכינוי נולד במקרה: ידידה של מן ביקשה שיעזור לה להעלות תמונות לאלבומים של תפוז, והכינוי שלה היה ייגרמאייסטר. בלי להתכוון, השאיר מן תגובה בבלוג תחת הכינוי הזה, והחליט לדבוק בו.

לאחר שפורסמה כתבה על הבלוג בערוץ הספורט של פורטל וואלה, פרץ "עומדים בשער" לתודעת ברנז'ת הספורט ונהפך לשיחת היום. ביקורת ספציפית על עיתונות הספורט היתה דבר חדש בתוך ענף שבלאו הכי רווי באמוציות ויצרים.

באוגוסט 2007 החליטו שכטר וקרמר להפסיק את הכתיבה בבלוג, נחשפו וחיפשו מחליף שימשיך את דרכם. מן הרגיש שהוא מוכרח להיות היורש. "היה לי חשוב לקבל את זה", הוא משחזר. "היו לי הרבה דברים לומר. ב-8 באוגוסט קיבלתי את הבלוג, והדבר הראשון שעשיתי היה לשנות את הסיסמה, כדי שהם לא יתחרטו במקרה וירצו את הבלוג בחזרה".

אפילו האשה לא ידעה

באותו יום ירד מן למחתרת, וניהל חיים כפולים. כל יום ב-11:00 הוא היה מעלה פוסט בן 1,000-3,000 מלים, במקביל לעבודתו ב"מעריב". עד מהרה התגלה התחביב החדש כתובעני במיוחד. "הייתי חוזר מהעבודה בעיתון ב-01:00 ועד 03:00 הייתי מכין חצי מהפוסט של מחר", הוא נזכר. "ב-03:00 הייתי נכנס למיטה, ובמשך שעה חשבתי איך לשפר את הפוסט ומה להוסיף לו. ב-04:00 הייתי נרדם, וב-06:00 קם כדי לקנות עיתונים".

ב-07:00 היה מן ממשיך לכתוב את הפוסט במשך שלוש שעות. "לא פשוט להשוות בין כל העיתונים והאתרים. זו עבודה קשה, אבל התמסרתי לה בצורה טוטלית", הוא אומר.

למה?

"ראיתי בזה סוג של שליחות לענף החולה הזה. תקשורת ספורט היא מערכת שהסתאבה והתקלקלה. יותר מדי אינטרסים, יותר מדי כתבי חצר, פחות מדי עיתונות נושכת, הרבה פחות כתבות תחקיר. יש המון בעיות, ולי זה הפריע לאורך השנים. הבלוג היה דרך להוציא את הדברים החוצה. הייתי יושב בישיבות מערכת, ומרגיש את רוחו של ייגר מרחפת. ראיתי שדברים שלהם הטפתי מופנמים ב'מעריב' ובמקומות אחרים, ובשבילי זה היה סיפוק ענק".

עם הזמן צבר מן רשת מודיעים מכל גופי התקשורת, ששלחו לו אייטמים בלי לדעת את זהותו. "כמעט בכל מערכת או אתר היו לי אנשים שעבדו אתי בלי לדעת מי אני", הוא מספר. "הם נתנו בי אמון כי הבלוג שידר אמינות. היו אנשים שהדליפו לי ביוזמתם - גם מתוך המערכות וגם קוראים שלא קשורים לעיתונות".

המודיעים שלחו למן צילומי מסך המנציחים טעויות, ועידכנו אותו בשלל דיווחים. "ניהלתי כתבים, ממש עשיתי עיתון אלטרנטיווי, ואף-אחד לא ידע מי אני", הוא אומר בנימה בלתי מוסתרת של גאווה. "עשיתי תפקידים של מפיק, כתב, עורך, משכתב - הכל היה עלי. היו לי הרבה סקופים וגם כמה נפילות כואבות. הרגע היחיד שהייתי יכול לנוח בו היה הרגע שלחצתי 'שלח' על הפוסט, עד שהיו מתחילים הטוקבקים".

לדברי מן, "אף-אחד בעולם - למעט מישהי שהכינוי שלה בבלוג היה דפנה והיא היתה הקשר שלי לעולם החיצון - אף-אחד בוודאות לא ידע שזה אני. היו המון חשודים, וגם אני הייתי אחד מעשרת החשודים ב'מעריב'. אבל אף-אחד לא ידע שזה אני".

גם לא אשתך?

"לא. ידעתי שאם ארחיב את מעגל האנשים שיודעים שאני עומד מאחורי הבלוג, אפילו אשתי או חברים קרובים, אני מסתכן בכך שהדבר ידלוף. גזרתי על עצמי כללים נוקשים של התנהלות בסתר. המלחמה היום-יומית שלי היתה שמירה על האנונימיות שלי, וחלק מכך היה השתלת פרטים מוטעים בפוסטים, שיערפלו את זהותי".

המלחמה במנהלת התוכן

עטוף באנונימיות, מן תקף את כולם: את מוספי הספורט של "מעריב", דהיינו את עמיתיו, מדורי הספורט של "הארץ" ו"ידיעות אחרונות", אתר ספורט 5, אתר טלספורט וערוצי הספורט בפורטלים השונים. הוא ליגלג על טעויות כתיב, על טעויות אינפורמטיוויות, על כתבים שבעיניו הם "כתבי חצר" של הקבוצה אותה הם מסקרים, על המלחמה על בלעדיות בין כלי התקשורת, על ניגודי עניינים ועל סיקור מוטה בעיניו.

את המלחמה העיקרית ניהל מן מול האתר ONE, שמייצג בעיניו את "כל מה שחולה בתקשורת הספורט הישראלית", ומול מנהלת התוכן שלו אופירה אסייג, שהיא גם בת זוגו של המנכ"ל המשותף גיל מנקין. האתר כונה בקביעות "אתר הריכולים והמסיבות", ואסייג - "גברת התוכן".

בוא נדבר על ONE.

"כיניתי את אסייג 'גברת התוכן', ואת אתר ONE 'אתר המסיבות והריכולים'. לא כתבתי עליה שום דבר אישי. רק פעם אחת כתבתי טקסט מגעיל בצורה בלתי רגילה כתגובה על גליץ' - אייטם רכילותי - שהיא כתבה על גופה של קולגה, והורדתי אותו לאחר כמה שעות. אני חושב שהיא מוכשרת ושאפתנית, אבל משהו התקלקל בה בשנים האחרונות. היא התחברה פתאום לכסף ולכוח. זה סוג של הסתאבות.

"באתר הזה, שהוא אתר הספורט הגדול בישראל, יש שגיאות ובורות. החברים של אסייג מקבלים עדיפות, ואסור לגעת בהם. אין הרבה עורכים מהשורה הראשונה שהצליחו לעבוד אתה. זה סוג העיתונות שיצאתי נגדו באופן שיטתי".

יש הרבה דרכים להעביר ביקורת. אתה לא חושב שהרחקת לכת?

"התייחסתי אליה בדיוק כמו שמגיע לה ואיך שהאתר שלה נראה - בושה לעיתונות הספורט. הם קיבלו שבחים לעתים, כשזה הגיע להם. אבל בגדול, כל התחלואים והבעיות של הענף משתקפים ב-ONE. האתר מרבה לפרסם צילומי בחורות מעורטלות. מה הקשר לספורט?".

אבל ONE לא המציא את הקשר בין דוגמניות לספורט.

"נכון שבעיתוני ספורט מראים לפעמים דוגמנית, ואני נגד זה, אבל לפחות זה קורה במסגרת מדור רכילות פעם בשבוע. ב-ONE זה קורה תמיד. תיכנסי ותראי תמונות של שלוש בחורות, וטוקבקים של נערים שמזילים ריר. יש שם גם ידיעות על פתיחת מועדוני לילה. מה הקשר לספורט? שלא לדבר על זה שהם בעצמם מארגנים מסיבות, וזה פשוט לא אתי. באחת המסיבות הם חילקו טלפונים סלולריים לשחקנים כדי שיהיה להם קל יותר להתקשר אליהם. יש טענות על כך שהם קונים את השחקנים. לכן ONE היה אצלי על המוקד רוב הזמן".

גורל הבלוג נחרץ

הבלוג של ייגר הלך וצבר תאוצה, מספר הצפיות היומי הגיע ל-2,500 ומספר הכניסות החודשי לכ-60 אלף. ברנז'ת הספורט בערה מסקרנות. לכולם היה ברור שהכותב חייב להיות אחד מהם, וכמעט כל עיתונאי ספורט נהפך לחשוד.

מן נאלץ להסתיר טוב יותר את זהותו, והמשחק הכפול יצר לא פעם מצבים אירוניים. "קרה לי שהתכתבתי בתור ייגר עם אחד מעובדי 'מעריב' שישב לידי", הוא נזכר. "היתה גם פעם שמישהו מ'מעריב' העביר לי סקירה על המדור שלי וליכלך עלי. היו לפחות פעמיים שבהן ראיתי טעויות בעמודים שאני ערכתי וכתבתי על זה. באותו ערב באתי למערכת וננזפתי".

הציעו לך להעביר את הבלוג?

"קיבלתי הצעות להעביר את הבלוג למקומות אחרים תמורת כסף, אבל הסכום לא היה מי יודע מה".

בפברואר 2008 חל המפנה. סבלנותם של מנהלי ONE פקעה, ובמכתב מעורך הדין של חברת סיטינט, המפעילה את פורטל הספורט, התבקש תפוז להסיר מהבלוג של ייגר אמירות פוגעניות לכאורה על האתר ועל אסייג, תוך איום בתביעה. גם מן עצמו קיבל מכתב אזהרה, שבו הוא נדרש להסיר את הפוסטים הפוגעים לכאורה, להתנצל, ולשלם. תפוז התייעצו עם היועצת המשפטית, עברו על הבלוג, ולבסוף ביקשו ממן להסיר 13 פוסטים בעייתיים.

"הסכמתי להוריד את כל הביטויים הפוגעים", אומר מן. "היה לי חשוב שהבלוג ימשיך לפעול ושלא יסתמו לי את הפה. הסכמתי להוריד ביטויים שונים, אבל לא הסכמתי להפסיק לכתוב על 'אתר המסיבות והריכולים'. דבורית שרגל, שהיתה אז עורכת תפוז, הסכימה אתי ואמרה לי בהתחלה שזה בסדר, אבל אחרי יומיים היא שינתה את דעתה והורתה לי להפסיק גם עם זה.

"אז הבנתי שנחרץ גורלו של הבלוג. או שאתה כותב בצורה חופשית או שזהו. אחרי יום החלטתי שאני סוגר את הבלוג ופרצה סערה. פוסט הפרידה שלי קיבל 8,000 צפיות".

למה לא עברת לפלטפורמת בלוגים עצמאית כמו וורדפרס?

"אחרי תקופה מאוד אינטנסיווית של עבודה על הבלוג הרגשתי תסכול מהסיטואציה. תקעו לי מקל בגלגלים, והעצירה הזאת קטעה אותי. החלטתי לא לעבור פלטפורמה אלא לקחת פסק זמן ולתת לסערה לחלוף, מה שלא קרה בפועל".

כמה ימים לאחר שהבלוג ירד מתפוז קיבל מן מכתב נוסף מעורך הדין של ONE, הדורש ממנו להיחשף. מן לא ענה, והזמן חלף. "חזרתי להיות שלמה מן ב'מעריב', ואף-אחד לא ידע מי אני. לא היתה לי כוונה להיחשף. אולי עוד עשר שנים".

מן חשש כי ONE יתבעו מתפוז לחשוף את כתובת ה-IP שלו (כתובת אינטרנט ייחודית הניתנת לכל גולש), ו"עמד על המשמר", כדבריו. "עברו חודשיים ולא קרה כלום, והייתי בטוח שבזה נגמר העניין", הוא אומר. "אלא שביום הזיכרון הגיע אלי שליח עם מעטפה ובתוכה כתב התביעה. זה היה ספר של 200 עמודים. רק פתחתי, ראיתי את המלים 'חברת סיטינט' ו'אופירה אסייג', הבנתי שעלו עלי, ולא קראתי. עד היום לא קראתי את זה".

איך הגבת?

"בשעה הראשונה הייתי בשוק. הדבר הראשון שעשיתי היה לשלוח הודעת SMS לבוס שלי יואב גולן, עורך מדור הספורט של "מעריב". כתבתי לו: 'שיקרתי לך, אני הייתי ייגרמאייסטר'. הוא כתב לי: 'למה אתה מודה בזה עכשיו?', ועניתי 'כי הפרשה הולכת להתפוצץ'. עבדתי במוצאי יום העצמאות, אבל למחרת, ביום שישי, קיבלתי הודעה מיואב - אל תגיע מחר לעבודה, תגיע לפגישה ביום ראשון. אז הבנתי שנחרץ גורלי. ביום ראשון הגעתי לפגישה ופוטרתי".

כעסת על הפיטורים?

"אני מבין אותם. יש כתבים שעבדו אתי בערב, ובבוקר תקפתי אותם. בערב הייתי שלמה מן, ובבוקר הייתי ייגרמאייסטר, הקורא האובייקטיווי שלא מעניינים אותו החברים או הקולגות. אני יכול להבין את אלה שנפגעו ממני, אבל הייתי נאמן רק לעצמי ולבלוג, לא התנקמתי באף-אחד ולא חיסלתי חשבונות עם אף-אחד. שפטתי אנשים לא לגופו של כותב, אלא לגופו של הכתוב. הרצון שלי היה לנער את תקשורת הספורט, ובסוף שילמתי על זה מחיר יקר.

"באיזשהו מקום ציפיתי ש'מעריב' ישאירו אותי בתפקיד אחר, כי בסיפור הזה יש ביקורת לגיטימית, חופש דעה וגם ניצחון של הבלוגרים. נהפכתי לסוג של לוחם חופש דעה. אני חושב ש'מעריב' היו יכולים למנף את זה לטובתם".

ב"מעריב" טענו שעשית שימוש בחומרים פנימיים, שפגעו בהם.

"זה לא נכון. עשיתי בכך שימוש רק במקרה אחד, וגם הוא היה מידע יותר רכילותי מאשר משהו שהיה יכול לפגוע בהתנהלות של ספורט 'מעריב'".

מ"מעריב" נמסר בתגובה: "דבריו של שלמה מן מדברים בעד עצמם ומסבירים היטב את ההחלטה שהתקבלה ב'מעריב'. אנו מאחלים לו הצלחה רבה". יואב גולן סירב להגיב לכתבה.

איזה תגובות קיבלת מהקולגות לאחר החשיפה?

"מופתעות. קיבלתי המון הודעות SMS וטלפונים, וכ-500 מיילים ביומיים. סיננתי המון שיחות, והרגשתי מה זה להיות סלבריטי. כיף. אביעד פוהורילס, כתב ספורט מאוד בכיר בעיתונות הספורט וחבר טוב שתקפתי פעמיים, הוא מהבודדים שקיבל את זה בצורה ספורטיווית ולא ניתק יחסים. יש גם אנשים כאלה, והלוואי שירבו כמותם. ההמולה שככה, ייגרמאייסטר נדחק הצדה ואני נשארתי עם הבעיות".

פוהורילס, פובליצסט של "מעריב" ועורך תוכנית הספורט של גלי צה"ל, מספר כי לא הופתע כשנודע לו שייגר הוא מן. "אני מכיר את שלמה המון שנים, והוא סוג של אנרכיסט", הוא אומר. "מצד אחד הוא אדם מאוד טוב, ומצד שני הוא מתנהל קצת בילדותיות. אני אומר את זה לא לגנאי, אלא כמחמאה. הוא עושה דברים בלי להסתכל מה יקרה, ומוכן לשלם מחיר גבוה. אני מבין גם את הבוס שלי, שחשב ששלמה לא יכול להמשיך לעבוד. יש אנשים שנפגעו באופן אישי, והם לא יכולים לסלוח. אני מבין אותם. בעיתונות הספורט יש הרבה מאוד דברים לא טובים, ואני חושב שהוא עשה קצת סדר, מיפוי של המערכות, ונתן לאנשים קצת פרופורציות ואפשרות להגיב. הוא סיבך את עצמו בכך שהוא פעל מתוך המערכת, ולכן הכעס עליו הוא לגיטימי".

פוהורילס מתאר את מן כאדם מפתיע: "יש לו חזות אפורה, שמאחוריה מסתתר אדם מאוד מסתורי. הבלוג הזה הוציא ממנו כישרון כתיבה שידענו שקיים אצלו, אבל שם הוא השתכלל עוד יותר".

ותודה לאופירה

איך אשתך קיבלה את החדשות?

"לא טוב בהתחלה. צריך להבין שביום בהיר אחד אני מספר לה שפוטרתי, ויש נגדי תביעה של 2 מיליון שקל. בשלב ראשון היא רטנה, ואני חושב שכיום היא מבינה יותר. מה שחשוב לי זה למצוא מקום עבודה כמה שיותר מהר. זה הדבר הכי חשוב - ואז להתמודד עם התביעה. איזו הרפתקה".

הבלוג חסר לך?

"כן. אני נכנס לתפוז, קורא את הבלוג דרך מסך העריכה, פותח פוסטים ישנים ומתמוגג. אני מתגעגע. זה היה מאסטר-פיס. זו היתה התנהלות כמו של מרגל. לעבוד בחשאי, לפזר מסך עשן. זה היה מרגש, במיוחד כששומעים את כל התגובות. זו היתה תקופה ענקית והיא חסרה לי. השאלה היא אם יש אתר שייקח עכשיו את ייגר, כי תוך שבוע הוא יקבל מכתב משי אליאס, עורך הדין של ONE".

ולמה לא לפתוח בלוג עצמאי?

"זה לא יכול לפרנס אותי. זו היתה עבודת פרך. באיזשהו מקום אמרתי תודה לאופירה שהפסיקה את זה. הייתי צמוד למחשב, לארבעה עיתונים, לשישה אתרים, לרדיו ולטלוויזיה - והכל עבודה של איש אחד. זה בלתי אנושי".

היה שווה?

"אני לא מתחרט. אני חושב על זה כל יום. אני בלי עבודה, אבל אני לא מרגיש חרטה. הייתי נאמן לעצמי, לקחתי מטלה ועשיתי אותה באופן טוטלי".

ומה הלאה?

"יש כמה דברים ברקע, לא ממש מהותיים, אבל זו רק ההתחלה. השורה התחתונה היא שאני לא מצטער למרות המצב. 'מעריב' היה מקום עבודה טוב ונוח. הקרבתי את זה לטובת הבלוג. ידעתי שברגע שיחשפו אותי אני אפסיד את זה, אבל כתבתי את הבלוג כי ראיתי בזה סוג של שליחות".

איך אתה מתכוון להתמודד עם התביעה?

"הטענות של ONE מגוחכות. אין לי ספק שהתביעה נגדי תידחה. הכל היה מנומק ומוסבר".

ומה אתה עושה בינתיים?

"אני חייב לכתוב. פתחתי בלוג של הפועל רמת גן שיש לו כ-200-300 צפיות ביום. זה עשירית מייגר, אין מה להשוות. ייגר היה אימפריה. איזו תקופה".

"תפוז ויתרו עלי"

אתר תפוז, האכסניה שאירחה את הבלוג של ייגרמאייסטר, איכזב את מן. "בתפוז ויתרו עלי, עשו לעצמם חיים קלים", הוא אומר. "הרגשתי שהם היו יכולים להילחם עליי יותר. אני סוג של לקוח אצלם, והם נהנו ממני. עשיתי להם טראפיק יפה, והרגשתי שכשהגיע הרגע הם היו צריכים להילחם עלי.

"הם היו יכולים להצטייר כאתר שנלחם למען חופש הדעה, גם אם הם היו צריכים לשלם. שכרם היה יוצא בהפסדם - בלוגרים היו יודעים שיש אתר שנלחם בשבילם. לצערי, מהפכת הבלוגרים בישראל היא לא כמו בחו"ל. אנחנו עדיין תובעים סוג ב'. יש תביעה - מתנערים ממך. חבל לי על זה, ובמיוחד התאכזבתי מדבורית שרגל, שהיתה אז עורכת תפוז, שבעצמה היתה פעם בלוגרית אנונימית".

שרגל, שעזבה בינתיים את תפוז, מסרה בתגובה: "איני חושבת שמערכת היחסים בין תפוז לבין בלוגר זהה למערכת היחסים בין עיתונאי לעיתון. עיתונים יודעים מי כותב אצלם, ויכולים לבדוק תחקיר של עיתונאיהם. זה לא זהה למצב בתפוז, שם כל אחד יכול להעלות כל מה שהוא רוצה, ואנחנו מתערבים רק כאשר מקבלים תלונה שלפיה מישהו נפגע.

"במקרה כזה החומר מועבר ליועצת המשפטית של תפוז, והיא מחליטה בשיתוף עם המערכת איך לטפל בתלונה. הצעתי לשלמה כל מה שהיה אפשר. אמרנו לו שנגן עליו בבית המשפט, אבל אנחנו חייבים לדעת מי הוא. אי-אפשר להגן על יישות אנונימית שאנחנו לא יודעים מי היא. רצינו לדבר אתו בטלפון, לדעת אם יש לו הוכחות ואם הוא עומד מאחורי הדברים שכתב, אך הוא סירב לכל ההצעות.

"כבלוגרית שפעלה במחתרת, אף-פעם לא הרגשתי שמישהו צריך לעמוד לצדי חוץ ממני עצמי. למרות זאת הצענו לו עזרה משפטית בתנאי שהוא יזדהה בפנינו וימציא ראיות לדברים שכתב".

מנכ"ל תפוז דן חן מוסיף: "בתפוז יש 90 אלף בלוגים. אנחנו לא יכולים לפקח ולקרוא כל אחד מהם. אם מגיעה פנייה ממישהו שנפגע, אנחנו לא יכולים להתעלם ממנה. לכן פנינו לייגר. מאוד רצינו שהוא ישאיר את הבלוג, אבל הוא החליט לסגור אותו. אני מאוד אשמח אם שלמה מן יכתוב בלוג בתפוז, אבל שיהיה אחראי למה שהוא כותב".

ONE: "לא נותר לנו שום מוצא אלא לפנות להגנת החוק"

אתר ONE מסר בתגובה: "אנו משקיעים משאבים רבים בתוכניות ובתכנים מגוונים בעבור קהל הצופים - החל בהעסקת אנשי צוות מיומנים, שבהם כתבים, מגישים ועורכים לצד טאלנטים מתחום הספורט.

"אנו מבטיחים להמשיך ולהביא לקהל הצופים והגולשים את מגוון התכנים הרלוונטיים ביותר מישראל ומהעולם באופן היצירתי והעדכני ביותר. אנו גאים בכך שהגולשים בוחרים בנו בכל יום מחדש לאתר הספורט מספר 1 של ישראל.

"לכן, כאשר מדובר בגורם כלשהו אשר חותר באופן שיטתי ועקבי ומונע מאינטרסים כאלה ואחרים לפגוע בחברה ובעובדיה באמצעות הכפשות שלוחות רסן וחסרות בסיס, וכאשר למרות בקשות חוזרות ונשנות ממשיך אותו גורם להשתמש בלשון הרע - לא נותר לנו שום מוצא אלא לפנות להגנת החוק. אין לי ספק שכל חברה אשר היתה עומדת במצב כמו זה שלנו היתה נדרשת בסופו של דבר לפנות אף היא להגנת החוק".

כיצד נחשף ייגרמאייסטר?

אחת משאלות המפתח בפרשת ייגרמאייסטר היא כיצד השיגה סיטינט, מפעילת אתר ONE, את פרטיו של מן, שאמורים להיות חסויים ולהיחשף רק באמצעות צו בית משפט. בתפוז, שבה כתב מן את הבלוג המדובר, מכחישים מכל וכל כי נתנו ל-ONE את כתובת ה-IP של מן, על אף שזו האחרונה ביקשה זאת מהם. דן חן, מנכ"ל תפוז, מסר: "חד משמעית תפוז לא נתנה את כתובת ה-IP של הבלוגר, ואין לי מושג איך הם קיבלו את השם. אף-אחד בתפוז לא ידע מי האדם".

מן הגיש תלונה במשטרה נגד סיטינט, בטענה כי חשפה את פרטיו בדרך לא חוקית. "ברור שזה נעשה בצורה לא חוקית", הוא אומר. "יש המון שיטות לגלות IP. עשיתי בדיקה, והתברר שכל עובד זוטר בספקית אינטרנט יכול לתת לך פרטים על הגולש בלי בעיה אם תתני לו כתובת IP. אני לא מבין את ONE. הכתבים שלהם מבקרים כל מה שזז. זכותה של אופירה להרגיש נעלבת, וזכותה ללכת לבית המשפט, אבל אם היא מבקשת את סיוע החוק ובאותו זמן הולכת בדרך לא חוקית - זה מראה שזה עניין של סתימת פיות וחיסול חשבונות.

"היתה לי עבודה טובה ומסודרת, ואפילו הרווחתי לא רע. למרות הכל, החלטתי שאני אסכן את הדבר הזה. לא האמנתי שאיחשף. אם ONE לא היו הולכים בדרך לא חוקית לכאורה, אף- אחד לא היה יודע מי אני".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#