עוצרים את הפרסום - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עוצרים את הפרסום

קורה לא אחת שצווי איסור פרסום ניתנים ללא כל בסיס משפטי ונותרים על כנם רק בגלל שאין אף אחד שיעשה את המאמץ לבטלם

לאחרונה ניטחים על הציבור, ובכלל זה על התקשורת הישראלית, צווי איסור פרסום ובקשות לקיום דיונים בדלתיים סגורות, כמו גשמי מונסון ביבשות רחוקות.

נדמה שאין פרשה, בטחונית או פלילית, שלא נמצא מי שינסה להסתיר אותה מעינה של התקשורת הישראלית. החל מהאיפול על פרשת מנבר עבור לאירועים פליליים, כגון הסתרת זהות שותפיו לפשע של רעי חורב, מי שמואשם כרוצחו של אסף שטירמן; וכלה ברשימה ארוכה של משפטים פליליים ואזרחיים בהם מתבקש ביהמ"ש לאסור פרסום של עובדות ואנשים המבקשים למנוע את פומביות ההליך המשפטי.

מערכת החקיקה הקובעת את המקרים בהם ניתן לאסור פרסומו של עניין מסוים היא רבה ומגוונת. האיסור החל על פרסום זהות קטינים, בהתאם לקבוע בחוק הנוער (טיפול והשגחה) אינו כמו האיסור החל על פרסום דברי תעמולת בחירות בכלי התקשורת מכוחו של חוק הבחירות לכנסת (דרכי תעמולה), ולא כמו הגבלת פרסומו של דו"ח מבקר העיריה על פי האמור בפקודת העיריות. עשרות רבות של חוקים מכילים בתוכם סעיפים המגבילים את זכותו של הציבור לדעת, כך שלעתים גם המשפטן עצמו מתקשה לצאת מסבך החקיקה הקובע את המותר והאסור בפרסום שלציבור יש עניין בו.

מניעת פרסומם של הליכים המתנהלים בבית משפט נקבע בעיקר ע"י חוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984. ואף כי קיימים חוקים נוספים שמכוחם ניתן לאסור פרסום של הליכים משפטיים (ראה לדוגמה חוק הגנת הפרטיות), מי שמבקש כי עניינו המתנהל בבית המשפט לא יזכה לחשיפה פומבית, צריך להראות שמתקיימים החריגים הקבועים בסעיף 68ב' לחוק בתי המשפט המגדירים אלו עניינים יידונו בדלתיים סגורות.

אולם, וזאת יש להדגיש, רק במקרים חריגים ייאסר הפרסום, והכלל הוא כפי שנקבע בסעיף 3 לחוק יסוד השפיטה: "בית משפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק".
"רשימה סגורה" שבעה חריגים קבע המחוקק לעיקרון העל כי כל דיון משפטי יתנהל בפומבי, בהם שמירה על בטחון המדינה, הגנה על המוסר והגנה על עניינו של מתלונן או נאשם בעבירת מין. ביהמ"ש העליון רואה ברשימה המפורטת בסעיף 68ב' לחוק בתי משפט רשימה סגורה. ביהמ"ש אינו רשאי להוסיף טעמים שאינם קבועים ברשימת החריגים כסיבה למניעת פרסום של עניין הנדון לפניו וגם "רשימה סגורה" זו "יש לפרש על דרך הצמצום ולעולם תיטה הכף אל עבר פומביות הדיון" (ע"א 5185/93).

לאור המשקל הרב שזכה לו עיקרון פומביות הדיון בחקיקה ובפסיקת בית המשפט העליון, קשה עוד יותר להבין את ריבוי הבקשות והצווים האוסרים פרסומם של הליכים משפטיים. התחקות אחר הסיבות לריבוי הגדול של צווי איסור הפרסום מגלה את "היד הקלה" של בתי המשפט בערכאות התחתונות במתן צווי איסור פרסום, בעיקר בשלבים בהם הבקשה מוגשת במעמד צד אחד.

כך, למשל, אסר בית המשפט המחוזי בת"א בשבועות האחרונים את פרסומו של כתב התביעה שהוגש נגד עו"ד אליעזר וולובסקי בתפקידו כמפרק זמני של צלבנית השקעות בע"מ. צו איסור הפרסום הוטל ללא כל טעם משפטי ובא רק בעקבות בקשה - במעמד צד אחד - של מגיש התביעה, עו"ד ארז. צו איסור הפרסום בוטל רק לאחר שעיתון "הארץ" ביקש את ביטולו, והצדדים, בהכירם את המצב המשפטי, הסכימו לבקשת הביטול.

פרשה אחרת שהגיעה עד שערי ביהמ"ש העליון היא צו איסור הפרסום שהוטל על כתב האישום נגד שמעון שבס. בהליך זה הוטל צו איסור פרסום (זמני) על הליך משפטי שעוד לא החל. ביהמ"ש המחוזי בירושלים, כב' הש' חבש, ביטל את הצו והבהיר כי לא ניתן להוציא צווי איסור פרסום מכוח סעיף 68 על הליך שלא קיים.

הבעיה עם כל הפרשות הללו, ועוד רבות אחרות, שקורה לא אחת שצווי איסור הפרסום שניתנו ללא כל בסיס משפטי נותרים על כנם רק בגלל שאין אף אחד שעושה את המאמץ לבטלם. וכך הבעל המכה או הרב המתעלל נותרים עלומים רק כי לא נמצא האדם שיבקש את הסרת הצו שמלכתחילה לא היה צריך להינתן.


עו"ד אלי הלם העוסק בתחום האזרחי עובד במשרד עוה"ד ליבליך מוזר המתמחה בדיני תקשורת, לשון הרע והגנת הפרטיות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#