השחיתות תחסל אותנו - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

השחיתות תחסל אותנו

קצת שחיתות, קצת עזרה לחברה, קצת פרוטקציה - שום דבר לא קרה. כך בנוי העולם, מסבירים הפרשנים והמחוברים לעטינים הנכונים במדינה

1. כארבע שנים וחצי לאחר שנכנס לתפקידו, ארבע שנים מאז שפירסם את הדו"ח שלו על פרשת האי היווני - ונראה שהיועץ המשפטי לממשלה הולך לחזור על הטעויות שעשה עם כניסתו לתפקיד.

ראש הממשלה אהוד אולמרט חשוד שקיבל מעטפות במזומן מתורמים; ראש הממשלה חשוד גם שהתערב אישית, בהיותו שר המסחר והתעשייה, לטובת לקוחות של עו"ד שהיה חברו הקרוב. ראש הממשלה חשוד שקנה בית ואנשיו פעלו לאחר מכן כדי לסייע בעירייה ליזמים שמכרו לו את הבית.

אהוד אולמרט גזר דין
דודי ועקנין

המעשים שבהם נחשד ראש הממשלה הם לא אתיים, במקרה הטוב, ומושחתים במקרה הרע.

אבל מזוז, ואתו רוב העיתונאים ואנשי הציבור, מתעקשים לשמור את הדיון בעניין בדלת אמותיה של הכוונה הפלילית. כלומר השאלה אם ראש הממשלה שלנו הוא קומבינטור מושחת עם התנהלות מכוערת ועקומה היא לא חשובה. אם התביעה לא מצליחה להרים את נטל ההוכחה הפלילית - אז הכל על הכיפאק ואפשר כבר להכין את הכתבות והפרשנויות על "ההר הוליד עכבר" וכדומה.

במקום לעסוק בהכרזות על כך שלא ברור אם יהיה כתב אישום פלילי ומתי - צריך מזוז להודיע שבתוך פרק זמן קצר הוא יפרסם דו"ח ציבורי שבו יפרט את כל המעשים של ראש הממשלה. באותה הזדמנות צריך היועץ המשפטי להזכיר לציבור ולנבחריו שיש עוד כמה מבחנים, חשובים לא פחות, לכשירות של אדם לשבת על הקופה הציבורית ולשלוח חיילים למותם, חוץ מה"מנס ריאה" - ההגדרה המשפטית הפתלתלה והחמקמקה של כוונה פלילית שמאחוריה מתחבאים אנשים אשר קובעים את עתיד ילדינו.

2. קורא ותיק שלנו, עו"ד מהבכירים בישראל, שיגר לנו בשבוע שעבר בעקבות הטור "האם גם אולמרט אוהב במזומן" מכתב קצר שבו הוא מבכה את היעדרה של "תחושת השליחות" של נבחרי הציבור ואת נהייתם אחרי הכסף וטובות ההנאה. התגובה הראשונה למקרא המכתב הזה היתה צחוק בריא. תגיד, איפה אתה חי, רצינו להגיד לאותו עו"ד.

מאיפה הוצאת פתאום את האמירה הנאיווית, הירחמיאלית, ההזויה והתלושה הזאת. איפה חיית בעשרים השנים האחרונות. אתה הרי לא באמת רציני. אבל אחרי הרהור נוסף הבנו לפתע שהבעיה היא לא אצל אותו עורך דין ירחמיאלי שבכלל טורח להעלות את הטענה הזאת עלי נייר (או דוא"ל במקרה דנן), אלא אצלנו.

■ אולי אנחנו אשמים בכך שאנו לא מספרים בתכיפות גדולה מספיק לקוראינו שרבים מהפוליטיקאים ואנשי הציבור שאנחנו פוגשים עסוקים רוב זמנם במרדף אחרי טובות הנאה וסידור עניינים לחברים.

■ אולי אנחנו צריכים לספר יותר לקוראינו וצופינו מה עושים רבים מהפוליטיקאים, הח"כים ואנשי הציבור כאשר המצלמות כבות והמיקרופונים נסגרים. מה ממלא את לוח הזמנים של רבים מהם: קומבינות לחברים, לאנשי עסקים, לחברי מרכז או לקרובי משפחה.

■ אולי אנחנו לא מגלים לציבור מספיק את הבורות והשטחיות העצובה הנחשפת בחלק מהדיונים הכלכליים החשובים ביותר בכנסת ובממשלה. את העובדה שרק מעטים מנבחרינו ושרינו עושים שיעורי בית רציניים ומבינים לעומק את הסוגיות העומדות על הפרק.

■ אולי אנחנו לא מעבירים מספיק לציבור את האווירה הזחוחה, הנהנתנית, הלא מקצועית במקומות שבהם מתקבלות החלטות חשובות. את הקרבה בין חברי הכנסת ללוביסטים, את גילוי העריות בין אנשי העסקים לאנשים היושבים על השיברים הממשלתיים.

■ אולי אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו ולקוראים בתכיפות גדולה יותר ששליחות ציבורית היא לא ביטוי מגוחך וירחמיאלי, ושהמרדף אחרי טובות הנאה והעיסוק האינטנסיווי בטפל ולא בעיקר של האנשים אשר שולטים במסים שלנו ואמורים לייצר לנו עתיד טוב יותר, הוא מכוער ועקום - גם אם לא ניתן להוכיח כוונה פלילית.

3. קצת שחיתות, קצת עזרה לחברה, קצת פרוטקציה, קצת תרומות, קצת מרימים טלפונים - שום דבר לא קרה, כך בנוי העולם, מסבירים כמה פרשנים, אנשי עסקים ואזרחים המחוברים לעטינים הנכונים במדינה.

אז אולי כדאי להזכיר למשלמי המסים ולאנשים אשר רוצים לגדל כאן את ילדיהם מה הסכנה הגדולה בשחיתות שלטונית:

כאשר איש ציבור הוא מושחת או "עוזר לחברים" - הוא מסיט משאבים של כלל משלמי המסים לטובת אנשים הקרובים לשלטון או מקבל החלטות שמיטיבות עם אדם מסוים או קבוצה מסוימת. בכך הוא:

■ פוגע בתמריץ של פרטים, חברות וענפים להצטיין, להתייעל, להשתפר, להתחרות, להתקדם. כאשר המנצח בשוק החופשי הוא המקורב לשלטון - נפגעים התמריצים לרכוש ידע, להתמקצע ולהשתפר.

■ הוא פוגע בלכידות החברתית ויוצר תחושת קיפוח. אי השוויון במשק הישראלי הוא לא רק בין העשירים לעניים, בין המשכילים לבין אלה שלא יכולים לרכוש חינוך - אלא בין אלה המקורבים לשלטון לבין אלה שאינם.

■ הוא גורם להקצאה לא יעילה של מקורות - ולפגיעה בצמיחה. כאשר הרגולציה והקצאת המשאבים נעשות משיקולים לא מקצועיים - הצמיחה נפגעת, התוצר יורד, אי השוויון גדל.

■ הוא גובה מחיר כבד מאנשי הציבור עצמם: המושחתים ואלה שמקבלים החלטות לא אתיות ועקומות עסוקים חלק ניכר מזמנם בהסתרה, בטיוח, ביצירת בריתות שיאפשרו להם להמשיך בהתנהלותם וב"שמור לי ואשמור לך". ראש הממשלה שלנו הוא הדוגמה הקיצונית ביותר: כמה זמן באמת נשאר לו לעסוק בניהול ענייני המדינה? כמה זמן שבו הוא לא חושב מה יגיד מחר במשטרה או מה אומרים או אמרו במשטרה שולה, אורי ורענן והשד יודע מי עוד.

מי שיקפוץ ויגיד עכשיו שיש שחיתות בכל העולם - כדאי שיחשוב שוב. כי המצב שבו נמצאת ישראל אינו דומה ל"כל העולם" וכללי המשחק בעולם הכלכלי הגלובלי השתנו מאוד בשנים האחרונות.

בניגוד למדינות כמו ארה"ב, סין או גרמניה, שבהן מימוש פוטנציאל הצמיחה הוא רצוי אבל לא הכרחי - מדינת ישראל לא תוכל לשרוד אם לא תהיה בין המובילות בתחרות מול כלכלות העולם. השחיתות לא תאפשר לנו לממש את הפוטנציאל שלנו ולכן היא סכנה ברורה ומיידית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#