ביהמ"ש ביטל זכויות מוטב בצוואה והעבירן לחסידות גור

השופטת פסקה כי הצוואה המאוחרת נערכה בתנאים שהשפיעו על שיקול הדעת של המצווה, ניצול שואה קשיש

עמית בן-ארויה
עמית בן-ארויה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עמית בן-ארויה
עמית בן-ארויה

בית משפט לענייני משפחה בחיפה ביטל צוואה מ-2003 לאחר שהתברר שהזכויות הועברו לאדם שהיה מעורב יתר על המידה בניסוחה. בכך ניתן תוקף לצוואה הישנה של בני הזוג מ-87'.

ב-2003 נחתמה צוואה נוספת. במסגרתה ציווה הבעל את כל רכושו לאדם שהיה מקורב אליו. יום לאחר החתימה על צוואה זו חתם הבעל על יפוי כוח נוטריוני ובו מינה את אותו איש למיופה כוחו ובא כוחו הכללי. ב-2004 ביקש הנהנה מהצוואה מבית הדין הרבני בחיפה לקיים אותה .

הדיון עבר לבית משפט לענייני משפחה בחיפה לאחר שהוגשו התנגדויות לקיום הצוואה המאוחרת. לטענת המתנגדים, ששמותיהם חסויים, בני הזוג ראו את ייעודם בעשיית מעשי חסד. המבקש, לטענתם, החתים את הבעל על צוואה בעת שהיה חלוש בגופו ובנפשו. בנוסף, מנהל העיזבון הגיש תביעה נגד המקורב להשבת סכומים שנלקחו מחשבון המנוח: 580 אלף שקל, 75 אלף יורו ו-50 אלף דולר.

השופטת שושנה ברגר קבעה כי לא הוכח כי הצוואה המאוחרת זויפה, אך נפלו בה פגמים: הבעל לא הצהיר בפני עדים כי זו צוואתו האחרונה וגם העדים לא הצהירו כך. במצב כזה על בית המשפט להשתכנע כי הצוואה משקפת את רצונו החופשי של המצווה.

השופטת בדקה שורה של קריטריונים כדי לעמוד על דעתו של הבעל בעת החתימה על הצוואה. ראשית קבעהכי היה צלול. עם זאת לדבריה, היתה השפעה בלתי הוגנת עליו. השופטת קבעה כי הוכח שהבעל ראה חשיבות רבה בביקור בבית הכנסת של חסידי גור והמבקש דאג להובילו לשם. כמו כן קבעה כי המבקש נהג ללוות כספים מהמנוח ובמועד החתימה על הצוואה היה חייב כספים. בנוסף מעורבותו של המבקש "חרגה מכל גבול": הוא זה שבחר את עורך הדין שערך את הצוואה, העביר את המידע לעורך הדין והעביר את הצוואה לבעל מבלי שהאחרון שוחח עם עורך הדין והביע בפניו את מבוקשו. כמו כן נמצא כי החתימה על יפוי הכוח בפני עורך דין התבצעה לבקשת המבקש בלבד.

בשל כך בוטלה הצוואה המאוחרת והושבה הצוואה הישנה על כנה. המבקש חויב בהוצאות בסך 7,500 שקל.

(תע (4722/04 ,4721/04 ,4720/04)

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker