"נכנסנו למשרד וספרנו שטרות של 200": מסלול השוחד של הפרסום הממשלתי בטלוויזיה

תמלילי החקירות חושפים כיצד כסף ציבורי שיועד לפרסום בפריים־טיים של ערוץ 2 התגלגל לכיסם של עובדי ציבור בכירים

 קמפיין דקה לשמונה למשרד התיירות
קמפיין דקה לשמונה למשרד התיירותצילום: מתוך ערוץ היוטיוב

פגישה קצרה במגדל משרדים בתל אביב, שבה מעטפה שמנה עוברת מיד ליד ובתוכה 30 אלף שקל בשטרות של 200 שקל — כך מתאר אמנון ליברמן, לשעבר דוברם של השרים סטס מיסז'ניקוב ויאיר שמיר, את האופן שבו קיבל חלק מכספי השוחד לכאורה מיועץ התקשורת רונן משה. בעדותו במשטרה, שהגיעה לידי TheMarker, סיפר ליברמן מה עשה מיד לאחר שקיבל את המעטפה השמנה: "באתי עם הכסף למשרד החקלאות. זה היה בחדר של טלי קידר. סגרנו את הדלת וספרנו את השטרות".

התיאור הזה שופך אור על המסלול הארוך שעבר הכסף הציבורי — ממשרדי הממשלה לחברת גריי קונטנט מקבוצת אדלר חומסקי, ומשם בחזרה לכיסם של עובדי ציבור בכירים. אתמול הוגש כתב אישום חמור לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד משה ונגד טלי קידר — שהיתה יועצת של שר התיירות לשעבר מיסז'ניקוב ושר החקלאות לשעבר שמיר. האישום: קידר נטלה שוחד, משה נתן שוחד והלבין הון.

הפרקליטות טוענת כי משה קידם תשדיר שירות של דקה לפני החדשות בערוץ 2, שנקרא "דקה לשמונה" — הן במשרד התיירות והן במשרד החקלאות — באמצעות מתן שוחד לליברמן, קידר ולמנכ"ל משרד החקלאות לשעבר, רמי כהן. "דיברנו על העיקרון שהוא (משה; י"ג ונ"ט) יצטרך להשתדל יותר ולשלם לנו יותר כסף, ולהביא את זה במזומן ומהר", סיפר ליברמן על שיחה שהיתה לו עם משה על אחד המיזמים המשותפים שלהם.

לדברי ליברמן, הם היו נפגשים בביתו בתל אביב, או בבית הקפה לנדוור הסמוך למגדל אלקטרה — שם שכנו בעבר משרדיו של משה. לפי העדות, נראה כי ליברמן ומשה הבינו כי מעשיהם פליליים, ועל כן נקטו מגוון אמצעי זהירות. בעדותו סיפר ליברמן על התנהלות המוכרת ממחוזות עברייניים: "אני ומשה לא התכתבנו בהודעות או שוחחנו טלפונית על הפרטים, מתוך חשש שמישהו יאזין לנו".

משה גם עשה מאמץ להעביר את הכסף באופן שאינו מעורר חשד. לפי עדות ליברמן, באחת הפגישות בין השניים, הודיע לו משה כי "קשה לארגן את הכל בבת אחת ללא עקבות, ולכן הסכום יגיע בחלקים".

משה — בעלים של חברת יחסי ציבור, ועוסק במתן ייעוץ אסטרטגי, ניהול משברים, דוברות ותקשורת — שימש ב–2004–2009 יועץ תקשורת לשורה של שרים בממשלות ישראל. ב–2010 הקים את חברת Together שירותי לובינג — חברה למתן ייעוץ בנושאים של תקשורת, ניהול משברים, יחסי ציבור ודוברות. בחברה היתה שותפה קבוצת הפרסום אדלר חומסקי.

טלי קידר
טלי קידרצילום: מוטי מילרוד

קידר היתה יועצת בכירה לשר התיירות מיסז'ניקוב ב–2009–2013. בהמשך שימשה יועצת בכירה לשר החקלאות שמיר, ובתקופה הזאת נחשבה למקורבת למנכ"ל המשרד דאז, רמי כהן. "הנאשמת נהנתה מרמת אמון גבוהה וממעמד רם, והיתה דמות דומיננטית במשרד", מדגישה הפרקליטות בכתב האישום, שהוגש באמצעות עורכי הדין ד"ר מאור אבן חן וענבל לוי מהמחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה.

ליברמן הוא דמות מרכזית נוספת בכתב האישום. החל באפריל 2009 ועד מארס 2013 הוא שימש כיועץ התקשורת של מיסז'ניקוב. על פי כתב האישום, במהלך תקופת עבודתו במשרד התיירות היה ליברמן מקורב לשר התיירות, ובין השניים שררו יחסי אמון, שהתחזקו במהלך עבודתם המשותפת. החל ב–2013 שימש ליברמן גם יועץ התקשורת של שר החקלאות שמיר. ההיכרות של ליברמן עם קידר נעשתה במשרד התיירות, ועם משה — בזמן שהאחרון שימש דוברו של השר בנימין (פואד) בן אליעזר.

"זה היה תהליך מייגע"

היחסים בין הצדדים התחילו בנובמבר 2009, במהלך כנס תיירות בהרצליה. בכנס הוצגה התוכנית האסטרטגית התלת־שנתית של משרד התיירות, שבמסגרתה נקבע יעד מרכזי של הגדלת מספר התיירים השנתי לישראל בכמיליון. מיד לאחר הכנס פתח משרד התיירות בהליך של שיווק ישראל כיעד תיירותי אטרקטיבי.

על פי כתב האישום, לאחר הכנס פנה משה לליברמן בשיחת טלפון, והציע לרתום את משרד התיירות לפרסם תכנים ברצועת השידור הפרסומית "דקה לשמונה". הפנייה הזאת נעשתה עוד לפני שמשרדים ממשלתיים אחרים עשו שימוש בפלטפורמה.

בכתב האישום נכתב: "משה הבטיח לליברמן שייתן לו מתת בעד פעולותיו, ביודעו כי ליברמן הוא יועץ התקשורת של שר התיירות וכי ביכולתו לסייע לו לרתום את משרד התיירות לפרסם תכניו". ליברמן העיד כי אכן פעל רבות כדי להוציא לפועל את הקמפיין. "זה היה תהליך קשה ודי מייגע, מפני שאנשי השיווק במשרד לא הכירו איך עובדים עם זה, וגם אנשי לפ"מ (לשכת הפרסום הממשלתית) לא הכירו את זה", סיפר בעדותו.

בהמשך, נפגשו משה, ליברמן ומיסז'ניקוב בקפה דיזנגוף 99 בתל אביב, ודנו בתכנים של משרד התיירות שישודרו ב"דקה לשמונה" וכן ביתרונות שטמונים בשימוש בפלטפורמה. מיסז'ניקוב נתן הסכמה עקרונית להצעה, וליברמן השקיע, על פי הנטען, מאמץ ניכר כדי להוציא לפועל את שיתוף הפעולה.

ואכן, באוגוסט 2010 נחתם הסכם שיתוף פעולה בטלוויזיה בין אדלר חומסקי ללפ"מ עבור משרד התיירות. בהסכם נקבע כי אדלר תפיק תכנים עבור משרד התיירות, ותשדר אותם ברצועה "דקה לשמונה"; וכן תפיק ותשדר פינת תיירות קבועה במסגרת תוכנית טלוויזיה. בתמורה לכך, התחייבה לפ"מ לשלם לאדלר חומסקי 4 מיליון שקל. משה קיבל מחברת גריי קונטרנט של אלדר חומסקי 300 אלף שקל בתמורה לתקציב שהשיג.

לאחר שהתחילו השידורים של משרד התיירות, פנה משה לליברמן וביקש לתת לו את מה שהבטיח בתחילת הדרך. הפרקליטות טוענת כי כדי להסוות את מתן טובת ההנאה, השניים הסכימו כי משה יעביר לליברמן את הכסף דרך חבר מועצת עיריית תל אביב, איתי פנקס, חברו של ליברמן.

פנקס עבד באותה תקופה בחברת דרך פוריה למתן ייעוץ בנושאי תשתיות. על פי כתב האישום, משה אכן העביר לפנקס צ'ק בסכום של 24 אלף שקל של חברת Together לפקודת דרך פוריה. הצ'ק שרשם משה נחזה להיות תשלום בעבור שירותי ייעוץ לכאורה, ודרך פוריה הוציאה תמורתו חשבונית. לפי כתב האישום, הסכום ששילם משה בצ'ק סגר למעשה חוב פתוח של ליברמן לפנקס.

מפנקס, שאינו חשוד בפרשה, נמסר: "השם של משרדי שורבב לפרשה ללא כל ידיעה שלי על מה אירע שם. אני לא חשוד בשום דבר, ובוודאי שלא מעבר לזה. הפרקליטות הבהירה שלא נחקרתי, ואיני חשוד בדבר".

רונן משה
רונן משהצילום: מוטי מילרוד

בפעם השנייה — השוחד גדל

בהמשך, עבר ליברמן לתפקיד חדש במשרד החקלאות. בחקירתו סיפר: "ניהלתי עם קידר במשרד החקלאות כמה שיחות שעניינן 'איך לעשות כסף'. במקביל לשיחות האלה, משה פנה אלי ואמר, בוא נעשה את ה'דקה לשמונה' גם במשרד החקלאות". הפעם ליברמן אמר למשה כי יצטרך לשלם לו סכום גבוה יותר מזה ששילם לו במשרד התיירות — בשל הצורך לשכנע את מנכ"ל המשרד כהן.

במקרה הזה חשב ליברמן שיצטרך עזרה בשכנועו של כהן, ולכן פנה לקידר ועידכן אותה בדבר ההצעה של משה. בהמשך, מתאר כתב האישום פגישה משולשת בין ליברמן, משה וקידר בביתו של ליברמן — שבה דנו על הסכום שיהיה על משה להעביר להם ועל אופן החלוקה שלו. השלושה הסכימו כי הסכום ישולם במזומן ויחולק לשלושה — לכהן, לקידר ולליברמן. הם הסכימו גם כי גובה הסכום ייגזר מסכום התקציב שיצליחו להשיג ממשרד החקלאות.

בהתאם להסכמה הזאת, טוענת הפרקליטות כי קידר וליברמן פעלו כדי לרתום את הגורמים הרלוונטיים במשרד החקלאות לפרסם במסגרת "דקה לשמונה", וגם השפיעו על התקציב שהוקצה לפרסום. וכך, בדצמבר 2013 נחתם הסכם "שיתוף פעולה בטלוויזיה" בין אדלר חומסקי לבין לפ"מ גם עבור משרד החקלאות. על פי ההסכם, אדלר חומסקי תפיק תכנים עבור משרד החקלאות ותשדר אותם במסגרת "דקה לשמונה". בתמורה לכך, תשלם לה לפ"מ 2.3 מיליון שקל. בתמורה לתקציב שהשיג, קיבל משה מאדלר חומסקי סכום של 360 אלף שקל.

לפי כתב האישום, עם חתימת ההסכם ביקשו ליברמן וקידר ממשה את הכסף שעליו הוסכם בתחילה. בהתאם למוסכם, משה היה אמור לשלם להם ולרמי כהן סכום של 90 אלף שקל. על פי כתב האישום, נפגשו משה וליברמן בצהרי יום חמישי במשרדו של משה. בפגישה נתן משה לליברמן מעטפה ובה 30 אלף שקל בשטרות של 200. ליברמן לקח את הכסף למשרדה של קידר, ושם חילקו את הכסף ביניהם.

על פי כתב האישום, שבועות ספורים לאחר מכן, נפגש משה עם ליברמן ונתן לו 24 אלף שקל במזומן, וליברמן העביר לקידר את חלקה. קידר וליברמן הפעילו על משה לחצים כדי שייתן להם את יתרת הסכום שעליו סיכמו — אך הוא לא עשה זאת.

.

300 אלף שקל בתמורה ל"סגירת" דו"ח

שני אישומים נוספים בכתב האישום נוגעים לקידר בלבד. בספטמבר 2013, במהלך סיור של אנשי מפלגת ישראל ביתנו והחטיבה להתיישבות בהרודיון, ובהיותה יועצת בכירה לשר החקלאות, ניגשה קידר לראש המועצה האזורית מגילות ים המלח לשעבר, מרדכי דהמן, והציעה לו לשלם 300 אלף שקל בתמורה לסגירת דו"ח ביקורת שערך משרד התיירות בנוגע לפרויקט הנגשת הים הנסוג. מטרת פרויקט זה של משרד התיירות היתה לסייע בהסדרת הגישה לחופי ים המלח, בחלקו הצפוני, בעקבות ירידתו המואצת של מפלס ים המלח ונסיגת קו החוף שלו, והוא התפרש על שטח הנמצא ברובו בתחום מועצת מגילות.

דו"ח הביקורת שנערך בעניין הפרויקט הזה פירט שורה של ממצאים חמורים הנוגעים להתנהלותם של משרד התיירות, החברה הממשלתית לתיירות (חמ"ת) והמועצה. קידר ציינה בפני דהמן, כי לכהן, מנכ"ל משרד החקלאות, יש הקשרים הנחוצים כדי "לסגור" את דו"ח הביקורת — הן במשרד מבקר המדינה והן במשרד התיירות, כך שלא יהיה לו זכר.

בסמוך לאותו היום פנה דהמן לישראל יהושע, וסיפר לו על ההצעה של קידר. לפי כתב האישום, יהושע אמר באותה שיחה לדהמן כי יש מי שמטפל בסגירת הדו"ח, ושאין צורך לערב גורמים נוספים בעניין. כמה חודשים לאחר מכן נפגשה קידר שוב עם דהמן במשרדי מועצת מגילות, ודרשה ממנו 300 אלף שקל במזומן — בתמורה לסגירת דו"ח הביקורת. במהלך אותה פגישה היא הדגישה כי "הזמן לסגור את הדו"ח אוזל והולך" וכי דהמן יסתבך, היות שלא ניתן יהיה עוד לטפל בכך. ואולם דהמן לא נענה לבקשתה, ולא נתן לה את שביקשה. הפרקליטות טוענת כי אף שדרישת קידר לשוחד לא נענתה — דינה על פי החוק הוא כמי שלקחה שוחד.

למעשה זהו לא המקרה היחיד שבו דרשה קידר שוחד מדהמן. ב–2014 היה אמור משרד החקלאות להעביר למועצה תקציב של 3 מיליון שקל להסדרת הניקוז בנחלים. בסוף 2013 יצרה קידר קשר עם דהמן וביקשה להיפגש עמו. בעקבות זאת נפגשו קידר, דהמן ויהושע בבית קפה במושב אורה.

בפגישה אמרה קידר לדהמן כי בתמורה להעברת תקציב הניקוז למועצה, יהיה עליו לשלם לה סך של 5% מתקציב הניקוז, במזומן. קידר אמרה לדהמן שהיא דורשת את הכסף בשם כהן. באותה פגישה דרשה קידר מדהמן להעביר בתוך שבוע סכום של 50 אלף שקל במזומן מתוך סכום של 150 אלף שקל, המהווים 5% מסך התקציב.

דהמן נתן לקידר הסכמה עקרונית להעביר את הכסף שדרשה, ובתנאי שיקבל קודם את תקציב הניקוז. בהמשך, יצר כהן קשר עם דהמן, ואמר כי הוא דואג להעביר את תקציב הניקוז למועצה. גם קידר יצרה אתו קשר כמה פעמים. בהמשך לכך, במהלך פגישה של קידר עם דהמן במשרדי מועצת מגילות היא דרשה ממנו שוב 5% מתקציב הניקוז. אך על פי כתב האישום, עד אפריל 2014 לא עבר תקציב הניקוז למועצה — ודהמן לא העביר כסף לקידר. הפרקליטות מדגישה שגם הפעם, אף שקידר לא נענתה — דינה כמי שלקחה שוחד.

משה, המיוצג על ידי עו"ד ירון לונדון; קידר, המיוצגת על ידי עו"ד עמית חדד; וליברמן, המיוצג על ידי עו"ד עודד סבוראי, סירבו להגיב.

בכל מקרה, בעלי קבוצת אדלר ומשרד גריי קונטנט אינם חשודים בפרשה. מנכ"ל גריי קונטנט רמי רושקביץ מסר עדות בפרשה, אך לא נחקר.רו רושקוביץומר ל-TheMarker: "לא ידעתי וחצי דבר על הנושא. אני לא חשוד בדבר ולא הואשמתי בדבר. המשטרה והפרקליטות אמרו שאדלר חומסקי לא קשורים לעניין" .

איל חומסקי בעל השליטה באדלר חומסקי מסר בתגובה: "קבוצת אדלר חומסקי לא היתה שום מעורבות באירועים הקשורים בכתב האישום ואינה לה שום קשר לפרשה. אדלר חומסקי וגריי קונטנט לא נחשדו ולא הואשמו בנושא. אנו מקיימים פגישות רבות עם גורמים שונים בנוגע לקמפיינים אפשריים". 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker