היועמ"ש נגד פשרת מעריב: "אי.די.בי פעלה ללא סמכות" - דין וחשבון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

היועמ"ש נגד פשרת מעריב: "אי.די.בי פעלה ללא סמכות"

בפשרה שאישר דירקטוריון אי.די.בי נקבע כי הדירקטורים לשעבר יפצו את החברה ב-100 מיליון שקל ■ היועמ"ש מתח ביקורת על החברה: "הדירקטוריון אישר את הפשרה ללא אישור בית המשפט, ואף שידע כי אינה מקובלת על התובעים" ■ אי.די.בי: "היועץ לא בחן את העובדות לעומקן"

6תגובות
היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט
גיל כהן מגן

היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, הגיש אתמול לבית המשפט את עמדתו בעניין הפשרה בתביעה הנגזרת שהוגשה נגד דירקטורים בדסק"ש. מנדלבליט סבור כי הנהלת אי.די.בי נהגה ללא סמכות כשאישרה את הפשרה ללא אישור בית המשפט.

כבר כמה חודשים מונחת על שולחנו של השופט עופר גרוסקופף מבית המשפט המחוזי בלוד הצעת פשרה, שאם תאושר תסיים את התביעה הנגזרת שהוגשה נגד הדירקטורים בדסק"ש בעקבות העסקה הכושלת לרכישת מעריב. בהצעה נקבע כי הדירקטורים יפצו את דסק"ש בסכום של 100 מיליון שקל באמצעות חברות הביטוח שלהם. ואולם להסכם הזה מתנגדים דווקא התובעים הנגזרים ועורכי דינם, שטוענים כי מדובר במהלך שבושל מאחורי גבם.

כעת גם היועץ המשפטי לממשלה נכנס לתמונה, ומותח ביקורת על התנהלות אי.די.בי, שנהגה לדבריו שלא על פי סמכותה כשאישרה את הפשרה. היועמ"ש קובע כי על חברה שמיוצגת בהליך של תביעה נגזרת לבקש את רשותו של בית המשפט לנקוט בכל פעולה הקשורה להשתתפות באופן עצמאי בהליכי גישור — קל וחומר אישור הצעת פשרה.

בעמדה שהגיש אתמול היועץ המשפטי לממשלה על ידי עו"ד ליאב וינבאום, מנהל המחלקה המסחרית בפרקליטות המדינה, הוא מציין כי הסיבה להתערבותו נעוצה בשאלות עקרוניות ובעלות השלכות רוחב על תחום התביעות הנגזרות. עם זאת, הוא משאיר את ההכרעה הסופית בעניין הפשרה לשיקול דעתו של בית המשפט.

מספר התביעות הנגזרות

שכר טרחה של 25 מיליון שקל

בשנים האחרונות הפכו התביעות הנגזרות לאחד הכלים המרכזיים לאכיפה פרטית בשוק ההון. מודל התביעה הנגזרת מאפשר לבעל מניות לתבוע את הדירקטורים ונושאי המשרה בשם החברה עצמה.

ההליכים המשפטיים מתחילים עם הגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת — בקשה מקדמית שרשאי להגיש בעל מניות בחברה שטוען כי הדירקטורים או נושאי המשרה הפרו את החובות המוטלות עליהם וגרמו נזק לחברה. אם בית המשפט משתכנע שיש בסיס לטענות, הוא יאשר את התביעה ויסמיך את התובע הנגזר לנהל אותה בשם החברה.

במקרה של מעריב, התובעים הייצוגיים עברו את המשוכה הראשונית: באוגוסט 2015 אישר גרוסקופף את ניהול התביעה נגד דסק"ש, נוחי דנקנר, ודירקטורים בחברה — בהם אמו של נוחי דנקנר זהבה דנקנר, אבי פישר, יצחק מנור, צבי לבנת וחיים גבריאלי. בהחלטתו מתח השופט ביקורת חריפה על התנהלות הדירקטורים בעסקה שבה אישרו את רכישת העיתון הכושל.

בהמשך, ניהלו הצדדים משא ומתן להסכם פשרה בניצוחה של המגשרת והשופטת לשעבר הילה גרסטל. בסופו של דבר, הציעו הדירקטורים לחברה סכום שהיא לא יכלה לסרב לו: פיצוי בסך 100 מיליון שקל. בדסק"ש חשבו שההצעה טובה וביקשו לקדם אותה — אבל עורכי הדין שהגישו את התביעה הנגזרת, רונן עדיני ורם דקל, התנגדו לפשרה, וביקשו להמשיך לנהל את התיק.

כשטיוטת הפשרה הוצגה לפני כמה חודשים בבית המשפט, היא גרמה לסערה. בדיון התפתח ויכוח חריף בין עדיני ודקל לבין נציגי דסק"ש, שטענו מצדם כי אלה דורשים שכר טרחה מוגזם של 25% מהפיצוי — כלומר 25 מיליון שקל — וזאת למעשה הסיבה האמיתית להתנגדותם לפשרה.

"דירקטוריון דסק"ש פעל ללא רבב"

במקביל להליכים האלה, באוגוסט דן בית המשפט העליון בערעור שהגישה אפריקה ישראל, שטענה כי התובע שהגיש את התביעה הנגזרת בשם החברה נגד בעל השליטה, לב לבייב, מתנהל באופן המעיד על ניגוד עניינים בינו לבין החברה. בעמדה שהגיש היועמ"ש בעניין דסק"ש הוא נסמך על פסק הדין במקרה הזה, וציין כי במקרה של אפריקה חזר העליון על הכלל שלפיו ניהול התביעה הנגזרת בשם החברה מסור בדין לתובע הנגזר ובאי כוחו, וכי לאחר אישורה של התביעה כנגזרת "נתונה הסמכות באופן בלעדי לתובע הנגזר, שהוא ורק הוא רשאי לדבר בשמה של החברה". ואולם בצד הכלל הזה, הכיר העליון לראשונה באפשרות קיומו של מצב חריג, שבו החברה סבורה כי התנהלות התובע הנגזר עשויה לגרום לה, בסבירות גבוהה וממשית, נזק חמור ובלתי־הפיך — ויש לאפשר לה "לערער על אופן התנהלותו של 'התובע הנגזר' לפני בית המשפט".

השופט עופר גרוסקופף
אתר בתי המשפט

אלא שבמקרה של מעריב מדגיש היועמ"ש: "דומה שדירקטוריון החברה אישר את הצעת הפשרה, הגם שידע כי ההצעה אינה מקובלת על התובעים הנגזרים ובאי כוחם, ובלא שבוצעה פנייה לבית המשפט על ידי החברה לקבלת היתר לנהל את המשא ומתן מול הנתבעים. בהמשך לכך, הודיעה החברה בדיון בבית המשפט כי דירקטוריון החברה אישר את הסדר הפשרה, כל זאת ללא מעורבות של התובעים הנגזרים ובאי כוחם".

היועמ"ש הוסיף כי יש לגזור מהמקרה של אפריקה את כל הקשור לדרך בה יכולה חברה להשתתף באופן "עצמאי" בגיבוש פשרה בהליך של תביעה נגזרת. "על החברה לבקש מראש את רשותו של בית המשפט לנהל מגעים לפשרה, ולא להביא הצעת פשרה מוגמרת לאישור בית המשפט, משום שניהול מגעים לפשרה עלול לחבל בניהול ההליך במקביל בידי התובע".

לדברי מנדלבליט, ככל שהחברה סבורה כי שיקול דעתו של התובע הנגזר בדחיית הצעה לפשרה היה שגוי — "עליה להביא זאת לבחינת בית המשפט, ולא לפעול בעצמה לאימוץ אותה הצעת פשרה".

מדסק"ש נמסר בתגובה: "בניגוד לנאמר, דסק"ש לא פעלה ללא אישורו של בית המשפט. לאחר קבלת הצעת הפשרה ולאחר שדנה בפשרה כמתחייב, פנתה החברה לבית המשפט וביקשה לקבל את הוראותיו. בית המשפט קבע כי לאור הצעת הפשרה, על התובעים הנגזרים לגבש עמדה בנושא — ואלה הודיעו כי הם משאירים לשיקול דעתו של בית המשפט את אישור הפשרה. לכן, לא יכול להיות ספק שהחברה פעלה כדין, בשקיפות מלאה, ובהתאם לכל הכללים שהתווה בית המשפט העליון בפסק דין אפריקה. צר לנו כי אף שאינו מתנגד לפשרה, היועמ"ש בחר להתייחס למצב דברים זה מבלי לבחון לעומקן את עובדות המקרה, שמצביעות באופן ברור על התנהלות ללא רבב של דירקטוריון דסק"ש".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם