נער הזהב של ההיי-טק הישראלי טען שהבנקים עקצו אותו - זה מה שקבעה השופטת

יאיר גולדפינגר, חנן אסיאג ודוד עיני השקיעו 20 מיליון שקל בחברה ששיווקה את מוצרי לי קופר ובלו בירד ■ הם תבעו את לאומי ודיסקונט על שסירבו להזרים אשראי ■ השופטת: "המשקיעים - אנשי עסקים ידועים ומנוסים - הציגו לבנקים מצג שלפיו העסקה רווחית, בלי ליידע אותם שלא בדקו את היתכנותה"

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חנויות
חנויות לי קופר ובלו בירד בתל אביב, ב-2010צילום: מוטי קמחי

קבוצת משקיעים, ובהם יזם ההיי־טק יאיר גולדפינגר ואנשי העסקים חנן אסיאג ודוד עיני, תבעה את הבנקים לאומי ודיסקונט ב–34 מיליון שקל, בטענה שאלה סירבו להעניק לחברה שבה השקיעו אשראי מובטח, למרות ההסכמות ביניהם. השופטת דפנה אבניאלי מבית המשפט המחוזי בתל אביב דחתה השבוע את התביעה וקבעה כי המשקיעים בחרו לעצום עיניים כשהציגו בפני הבנקים מצג שווא של עסקה רווחית, בלי שבדקו אותה כראוי.

לפי השופטת, המשקיעים בחרו להשקיע בחברה קורסת בלי שערכו לה בדיקת נאותות, על סמך תחזית "ורודה" ושקרית שאותה הציגו בפני הבנקים, אך כשראו כי אפסו הסיכויים שלהם להרוויח, הם חיסלו את פעילות החברה ורוקנו אותה מתוכן.

השופטת התייחסה גם להתנהלות הבנקים במקרה של קריסת איש העסקים אליעזר פישמן (בלי לנקוב מפורשות בשמו), וציינה כי "בימים אלה, שבהם נחשפים מקרים של בנקים שפעלו בחוסר שיקול דעת עסקי נאות, או העניקו אשראי לגופים חסרי יכולת פירעון; בימים שבהם היקף הכישלון הבנקאי הוביל לוועדת חקירה פרלמנטרית לבחינת הענקת אשראי חסר תקדים ללקוח חסר יכולת פירעון משיקולים בלתי־ברורים — יש לברך על החלטתם של שני בנקים שסירבו ללכת בעיניים עצומות אחרי קבוצת משקיעים, ולהעניק לחברה חסרת יכולת החזר וריקה מתוכן אשראי של עשרות מיליוני שקלים".

יאיר גולדפינגר
יאיר גולדפינגרצילום: נתן דביר

חברה לפני קריסה

התביעה הוגשה לפני כחמש שנים על ידי חברת קונספט, שעסקה בשיווק מוצרי אופנה באמצעות הרשתות לי קופר, בלו בירד, אקספוז אופנה ו–Rhus Ovata. תובעים נוספים היו חברה בת של קונספט והמשקיעים בה, דוד עיני, יאיר גולדפינגר וחנן אסיאג (כיום הבעלים של אורתם מליבו).

המייסד והבעלים המקורי של קונספט היה גידי גולדפינגר, אחיו של יאיר גולדפינגר. בשלב מסוים החברה נקלעה לקשיים ובתחילת 2010 היא עמדה לפני פירוק. בשלב זה פנה גידי גולדפינגר לפרופ' חיים אסיאג במטרה שיסייע לו למצוא משקיעים. אסיאג, רואה חשבון ובעל חברת ייעוץ, יצר קשר עם כמה משקיעים, ובהם אחיו חנן אסיאג, יאיר גולדפינגר ועיני.

גידי גולדפינגר
גידי גולדפינגרצילום: אייל טואג

לפי הסכם שנחתם בין המשקיעים לבין שני הבנקים, המשקיעים היו אמורים להזרים לחברה 20 מיליון שקל. בשלב הבא סוכם כי גידי גולפינגר יקים חברת אחזקות שתחזיק בסופו של דבר בחלק ממניות קונספט. אל החברה החדשה יעבור חוב של 48 מיליון שקל שקונספט והחברות הבנות שלה חבו לבנקים. אחרי המהלך הזה חברת קונספט תישאר בלי חובות לבנקים, וחברת האחזקות תצטרך להחזיר את החוב באמצעות דיווידנדים שתקבל.

התוכנית היתה מבוססת על מצגים שהוצגו בפני המשקיעים, שלפיהם ניתן לקצץ משמעותית בהוצאות השוטפות של החברה ולהביא אותה לרווחיות. לפי ההסכם עם הבנקים, ניתנה קדימות למשקיעים על פני הבנקים בהחזר הלוואתם, עד גובה ההלוואה (20 מיליון שקל).

בשלב הבא המשקיעים הזרימו לקונספט באופן מיידי 20 מיליון שקל אך הבנקים סירבו לעמוד בהתחייבויות שלהם למתן האשראי — לאחר שקונספט מכרה את בלו בירד לגולף ואת לי קופר לבריל. כיום חלק מהמשקיעים מסוכסכים בינם לבין עצמם — ובאחרונה אף תבעה קונספט בעניין אחר את יאיר גולדפינגר.

מפסק הדין גם עולה כי מתנהלים הליכים בין חלק מהמשקיעים לבין גידי גולדפינגר בבית הדין לעבודה, שם טענו המשקיעים כי גולדפינגר הציג בפניהם מצגים שקריים ומופרכים, ובכך גרם להם להשקיע בחברה מלכתחילה.

"הבנקים פעלו כראוי"

המחלוקת שעלתה היאבשאלה אם מדובר ב"עוקץ בנקאי", כפי שטענו התובעות, שבא לידי ביטוי בהחלטת הבנקים להפר את ההתחייבות, או שמדובר בהפעלתו של שיקול דעת עסקי נאות מצד הבנקים, שנוכחו כי חל שינוי מהותי במצב החברות — מה שסיכל את האפשרות לקיים את ההסכם ואילץ אותם לחזור בהם מההסכמות.

דוד עיני
דוד עיניצילום: רונן טופלברג

אבניאלי מצאה כי הבנקים עודכנו במצב החברות ובאפשרות של מכירה עתידית, אך לא שותפו בהחלטה הקונקרטית. לאחר המכירה עוד היו ניסיונות להגיע למימוש ההסכם עם הבנקים, אך הם לא הבשילו.

אבניאלי קבעה כי במהלך שמיעת העדויות הובהר חד־משמעית כי "המשקיעים — אנשי עסקים ידועים ומנוסים — בחרו להמר, לעצום את עיניהם ולהשקיע כספים בחברה, מתוך ציפייה ספקולטיבית להרוויח מסכום ההשקעה. המשקיעים ויתרו מרצונם על בדיקת נאותות של קונספט והסתמכו על המצגים שהציג בפניהם גידי גולדפינגר, ללא בדיקה מינימלית. המשקיעים, באמצעות פרופ' חיים אסיאג, הציגו בפני הבנקים מצג כי מדובר בעסקה רווחית שתסייע בשיקומה של קונספט, בלי ליידע אותם שלא בדקו את היתכנות העסקה".

היא הוסיפה כי מדובר באנשי עסקים ממולחים שגרמו לבנקים להאמין כי אפשר לצמצם את ההוצאות של החברה ולשקמה, על סמך תחזית עסקית שאותה הם מכנים כיום "כוזבת ושקרית". "לאחר שהתברר למשקיעים כי התחזית אינה תואמת את המציאות, הם פעלו באופן חד־צדדי למכירת פעולותיה והעמידו את הבנקים בפני דרישה בלתי־אפשרית להזרים אשראי לחברה קורסת שרוקנה מפעילות עסקית מניבה, מכל תוכן ממשי ויכולת פעולה".

בשל כך קבעה השופטת כי לא היה פגם בנסיגה של דיסקונט ולאומי מההסכמה להזרים אשראי של 48 מיליון שקל. היא הוסיפה כי "הבנקים הגיעו למסקנה כי בהיעדר יכולת לגבות חזרה מהחברה את חובותיה כלפיהם, או לקבל את הדיווידנדים שהובטחו להם — אין טעם להזרים לה אשראי כמובטח, ובעשותם כן פעלו כדין". לדבריה, הבנקים פעלו לפי מיטב שיקול הדעת העסקי המוקנה להם כתאגיד מסחרי. "כל התנהלות אחרת היתה שקולה להתאבדות כלכלית, ולהמטת שואה עצמית על הבנקים ועל ציבור החוסכים שהפקידו את כספם בחזקתם".

לאחר שדחתה את התביעה, קבעה השופטת כי התובעים ישלמו יחדיו 300 אלף שקל הוצאות ושכר טרחת עורכי דין.

התובעות יוצגו על ידי עורכי הדין גיורא בן טל והילה ויינטראוב ממשרד נתן מאיר ושות'. את דיסקונט ייצגו עורכי הדין ישראל שפלר וענת שלינגבוים ממשרד שפלר־שטמר, ואת לאומי ייצגו עורכי הדין אורי גאון ויניב אזרן ממשרד ב. לוינבוק ושות'.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker