האם לאתר אולג'ובס מותר לגבות כסף ממחפשי עבודה?

על פי חוק שירות התעסוקה, אסור לגבות תשלום בגין מתן שירותי תיווך בין מחפשי עבודה למעסיקים ■ שופטת המחוזי אסתר שטמר קבעה כי פעילות האתר דומה למודעת דרושים בעיתון הוסיפה: "התפתחות טכנולוגית אינה מצדיקה פרשנות שונה"

אפרת נוימן
צילום מסך של אתר אולג'ובס
צילום מסך של אתר אולג'ובסצילום: alljobs.co.il
אפרת נוימן

הפעילות של אתר הדרושים אולג'ובס אינה נחשבת "תיווך עבודה", והחברה לא הטעתה את מנוייה — כך קבעה באחרונה השופטת אסתר שטמר מבית המשפט המחוזי מרכז, שדחתה בקשה לתביעה ייצוגית שהוגשה נגד החברה.

הבקשה הוגשה בסוף 2012 נגד חברת אול יו ניד, המפעילה את אתר אולג'ובס. הבקשה המקורית הוגשה לבית הדין האזורי לעבודה, ולפי החלטתו הועברה למחוזי.

חוק שירות התעסוקה, שנועד להגן על מבקשי עבודה, קובע כי אין לגבות תשלום בגין מתן שירותי תיווך בינם לבין מעסיקים, וכי אסור לחברה לתווך בין עובדים למעסיקים (גם אם אינה גובה תשלום ממחפשים) בלי שקיבלה אישור לשמש לשכה פרטית ממשרד הכלכלה. בבקשה לייצוגית נטען כי אולג'ובס עוסקת ב"תיווך עבודה", פועלת כלשכה פרטית בלי שקיבלה רישיון לכך וגובה ממבקשי עבודה תשלום בגין התיווך בניגוד לחוק שירות התעסוקה.

בין הצדדים היתה מחלוקת בנוגע לשאלה אם הפעילות של אולג'ובס היא תיווך עבודה המוגדר בחוק כ"הפגשה, בתמורה או שלא בתמורה, בין מעסיק או מי שזקוק לעובד לבין מחפש עבודה". אולג'ובס טענה כי היא עוסקת בפרסום לוח מודעות אינטרנטי, ואין לה מעורבות בהליך הגיוס וההשמה, או בהחלטת מחפש העבודה אם לשלוח קורות חיים למשרה מסוימת.

השופטת אסתר שטמר
השופטת אסתר שטמרצילום: אתר בתי המשפט

שטמר קיבלה את הטענה. "כל גולשי האתר נחשפים לכל המשרות המתפרסמות בו, בלי שהם נדרשים לחשוף פרטים אישיים או לשלם דמי מנוי", כתבה השופטת. "הגולשים יכולים למיין את המשרות על פי קריטריונים שונים ולהגדיר תיבת דואר אלקטרונית אישית שאליה יישלחו משרות פנויות העונות לדרישותיהם, וזאת ללא מעורבות של המשיבה. הדבר דומה למודעות דרושים המתפרסמות בעיתון. גם העיתון יוצר לכאורה את המפגש בין מעסיק לבין מחפש עבודה, אך ברור שאין מדובר בתיווך. השוני בענייננו הוא שמשלוח קורות החיים מתבצע דרך הממשק באתר של המשיבה במקום משלוח מכתב לת.ד של מעסיק מציע או שיחת טלפון אליו, כפי שהיה נהוג. אני סבורה כי התפתחות טכנולוגית זו אינה מצדיקה פרשנות שונה".

לדבריה, "אם תתקבל עמדת המבקשים ועצם האפשרות לפנות ישירות למעסיק דרך האתר תיחשב לתיווך אסור לעבודה — לא ניתן יהיה ניתן לקבל את שירותי האתר, גם לא בחינם. תוצאה זו מרחיקת לכת ואינה עולה בקנה אחד עם כוונת החוק".

באתר אולג'ובס מפורסמות משרות שפתוחות לכל הגולשים ללא תמורה — ויש משרות שהגישה אליהן היא רק לגולשים שרכשו מנוי בתשלום, ורק הם יכולים להגיש קורות חיים. השופטת ציינה לגבי המודעות בתשלום כי אולג'ובס טענה שמדובר בתשלום עבור ליקוט מודעות המפורסמות בכל האתרים הדומים, לרבות מתוך העיתונות הכתובה. "מובן שמחפש העבודה יכול לפנות לכל המקורות האלה בעצמו ואינו חייב בתשלום. אם תתקבל פרשנות המבקשים, היא תעניק למחפש העבודה הגנת יתר שעלולה לפגוע בו, משום שיימנעו ממנו שירותים שיכול היה לקבל תמורת סכום סביר".

אולג'ובס לא הטעתה

טענה נוספת של המבקשים היתה כי השירותים שמציעה אולג'ובס למיון קורות חיים למעסיק תמורת תשלום מלמדים על תיווך. שטמר קיבלה טענה זו מפני שמדובר בפעולה אקטיבית וספציפית שמפגישה בין מעסיק למועמד לעבודה במטרה ליצור יחסי עבודה.

עם זאת, שירותים אלה נעשים באמצעות שותפות מוגבלת שהקימה אולג'ובס ב–2012, המחזיקה ברישיון לשכה פרטית כנדרש. השופטת ציינה כי אולג'ובס סיפקה שירותי מיון המהווים תיווך לפני הקמת השותפות ו"תיקנה" את דרכיה רק תשעה חודשים לפני הגשת הבקשה לייצוגית. אולם היא החליטה לא לאשר את הייצוגית ביחס לתקופה שקדמה למארס 2012, עת הקמת השותפות, משום שמדובר בשירות שולי ומפני ש"ההתנהלות תוקנה עוד לפני הגשת התובענה ובלי קשר אליה. נראה שאין בתובענה תועלת לאכיפה והרתעה".

עוד נטען כי אולג'ובס מטעה את מחפשי העבודה. זאת בין השאר מכיוון שהיא מפרסמת באתר כי מנויים זכאים להגיש מועמדות לכל משרה המתפרסמת בישראל — אך בפועל היא עושה סינון ולא מגלה למבקשי העבודה כי לא כל קורות החיים יגיעו למעסיקים.

השופטת לא קיבלה זאת. "ההיגיון מורה כי במקום שנדרש סינון כיוון שלא כל המפונים מתאימים למשרה מוצעת — עצם עריכת הסינון אינה מטעה את הפונה". לאחר דחיית הבקשה, ובהתחשב בהפרת הדין של אולג'ובס בשנים שלפני הקמת השותפות, המחייבים חויבו בהוצאות מופחתות בסך עשרת אלפים שקל.

עו"ד עופר לריש ממשרד ראב"ד, מגריזו, בנקל ושות', שייצג את אולג'ובס עם עו"ד סיוון נוימרק, אמר: ״המבקשים הייצוגיים ניסו להחיל על פלטפורמה אינטרנטית סעיפי חוק שנוסחו טרום עידן האינטרנט והמהפכה הטכנולוגית שעבר שוק חיפוש העבודה, ובכך לא שירתו את טובת מחפשי העבודה, כפי שנקבע בצדק על ידי בית המשפט".

תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ