אפרת נוימן

אחד התפקידים של לשכת עורכי הדין הוא מינוי בוררים. אבל מה קורה כשהלשכה עצמה ממנה בורר שהיה אסור לה למנות — למשל, מי שהורשע בפלילים והושעה על ידי הלשכה עצמה?

מקרה שהתחיל לפני 20 שנה, ובמרכזו בורר שמונה על ידי לשכת עורכי הדין, בלי שהצדדים ידעו על עברו הפלילי והמשמעתי ובלי שהלשכה הודיעה על כך (כשנתונים אלה נמצאים אצלה) — המשיך להתגלגל בערכאות השונות של בתי המשפט עד לסיומו השבוע.

בסוף 2016 נקבע בבית משפט השלום בחיפה כי ללשכה היתה חובת זהירות שהופרה במינוי הבורר, והיא חויבה בפיצוי של 80 אלף שקל לאחד הצדדים לבוררות שתבע אותה. המחוזי אישר את פסק הדין. השבוע הסתיים הסיפור, כשבית המשפט העליון דחה את בקשת הערעור על ההחלטה לא לחייב את הלשכה בהוצאות נוספות בסך 1.8 מיליון שקל, שכללו את שכר הטרחה של הבורר, עורך הדין של התובע, ופיצוי בגין עוגמת נפש.

חובת זהירות במינוי חבריה לבוררים

הסיפור התחיל בסכסוך שהתגלע בין זוהיר פרח מנצרת לחברת אנגל הבורסאית. בסוף 1993 חברו פרח וחברת אנגל מרכזי מסחר, באמצעות יעקב אנגל, להקמת מרכז מסחרי על קרקע ששייכת לפרח. שש שנים לאחר מכן המיזם עלה על שרטון, ופרח ביקש מהחברה לקיים הליך בוררות כפי שהוסכם ביניהם. בעקבות חוסר הסכמה על זהות הבורר, הצדדים פנו ליו"ר ועד מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין דאז, משה אלוני, כדי שימנה בעבורם בורר. ביוני 1999 הוא מינה את עו"ד משה ענבר.

ב–2004 נתן ענבר את פסק דינו, ובו דחה את הטענות של פרח וקיבל כמעט במלואה את התביעה שהגישה אנגל. פרח חויב בפיצוי לאנגל בסך כ–20 מיליון שקל.

המשרד של לשכת עוה"ד בכנסת — סמוך ללשכת ראש הממשלה
המשרד של לשכת עוה"ד בכנסתצילום: אוליבייה פיטוסי

לאחר הפסיקה, גילה פרח כי יש לענבר עבר פלילי ומשמעתי. ב–1994 הוא הורשע בבית משפט השלום בתל אביב בעסקת טיעון בקבלת דבר במרמה — לאחר שאימת חתימות על גבי שטר משכנתא אף שהחתומים לא התייצבו לפניו — ונגזר עליו קנס של 5,000 שקל. במסגרת הליך משמעתי של הלשכה, הוא הושעה למשך חודש. פרח גם גילה כי במהלך הבוררות, הבורר קיים קשר ישיר עם עורך דינו של אנגל ואחד העדים שאנגל הביא.

לאחר שפרח עתר לביטול פסק הדין של הבורר, נקבע במחוזי בחיפה על ידי השופטת שולמית וסרקרוג כי יש לתקן את פסק הדין בנקודות מסוימות, ולכן יש להחזירו לענבר. היא קבעה באותו שלב כי הפגמים שנפלו אינם מצדיקים את ביטול פסק הדין, ולא ברור בוודאות כי היתה חובה על הבורר לגלות את עברו הפלילי והמשמעתי.

פרח עירער לעליון, ובתחילת 2010 הסכסוך הסתיים בפשרה בין הצדדים, שקיבלה את אישור העליון, כך שפסק הבורר בוטל בפועל.

אבל זה לא נגמר בכך. בשלב זה התחיל מסלול נוסף של תביעה משפטית ופנייה לערכאות. הפעם היה מדובר בתביעה של פרח נגד הלשכה על כך שמינתה בורר עם כתם פלילי. ביוני 2011 הגיש פרח תביעה בבית משפט השלום בחיפה נגד ענבר ונגד הלשכה. לאחר קבלת התביעה ענבר מת, והתווספו לתביעה ילדיו שמייצגים את עזבונו. פרח דרש לקבל הוצאות משפט ופיצוי בגין עוגמת נפש.

השופטת איילת הוך־טל קבעה באוקטובר 2016 כי לענבר אין במקרה זה חבות, אך לגבי הלשכה היא מצאה כי היא הפרה את חובת הזהירות שמוטלת עליה כלפי פרח.

השופטת ציינה כי ללשכה יש חובת זהירות במינוי חבריה לבוררים. היא קבעה כי מהעדות של אלוני עולה התנהלות לא ראויה במינוי ענבר לבורר — הוא היה בקשרים טובים עם ענבר, ובמסגרת זו ענבר גם היה חבר בסיעה של אלוני בלשכת עורכי הדין, ומינויו לבורר נעשה יום לפני שהתקיימו בחירות בלשכה (שבהן הוא הפסיד וכהונתו כיו"ר המחוז הסתיימה). היא גם מצאה כי הטענה של אלוני שלפיה הוא לא ידע על השעייתו של ענבר אינה סבירה, ובתקופת ההשעיה הקצרה אלוני אף העסיק את בתו של ענבר במשרדו. לדברי השופטת, ההתנהלות של אלוני "מהווה הפרה של חובת הזהירות החלה על הלשכה ועל האורגנים הפועלים מטעמה כלפי הציבור הנזקק לשירותיה, ובפרט צדדים הפונים אליה בבקשה למינוי בורר".

הוך־טל, פסקה כי הלשכה תשלם 80 אלף שקל בגין עוגמת נפש, כשהיא מציינת פגיעה קשה באמון הלשכה, "גוף אשר יונק את כוחו מאמון הציבור". היא לא קבעה פיצוי בשל הנזק הממוני, מכיוון שלגישתה, הוא אינו מקיים קשר סיבתי לעוולת הרשלנות המאפשר לחייב את הלשכה בפיצויים. במלים אחרות, בכל מקרה פרח, שיזם את הבוררות, היה נדרש לשלם שכר טרחה לבורר ואת ההוצאות הנלוות.

פרח המשיך במעלה הערכאות ועירער למחוזי בחיפה. במקביל, גם הלשכה עירערה על חיובה ב–80 אלף שקל. ביוני 2017, המחוזי דחה את ערעורי שני הצדדים. בין השאר, נקבע כי לאחר שנחתם בין אנגל ופרח הסכם הפשרה, פרח אינו יכול לטעון שפסק הבורר בטל, שכן בבית המשפט העליון ההליך הסתיים בפשרה. כך שההכרעה של השופטת וסרקרוג מבית המשפט המחוזי היא זאת שתקפה.

"בעלי התפקידים בלשכה התחלפו מאז"

בתחילת יולי הגיש פרח באמצעות עו"ד רפי אמסלם בקשת רשות ערעור לעליון נגד הלשכה. מי שסייע לו בניהול התיק הוא בנו עיסאם, איש עסקים ובעל השכלה משפטית וכלכלית. פרח חלק על הקביעה של המחוזי שלפיה אין להתייחס אל פסק הבורר כמבוטל.

הוא התייחס לפסיקה שניתנה במאי 2017 בעליון, ובה נקבע כי העובדה שבורר לא גילה שהוא ייצג בעבר את אחד הצדדים להליך במשך שנים רבות, מצדיקה את ביטול פסק הבוררות. השופט יורם דנציגר כתב בפסק הדין שאליו הצטרפו השופטים סלים ג'ובראן ואורי שהם: "הפגם שנפל בהתנהלות הבורר הוא פגם ממשי היורד לשורשו של ההליך. הסעד המתאים לפגם זה הוא ביטולו של פסק הבוררות".

לכן, נכתב בערעור שהגיש פרח, גם במקרה זה הנסיבות מובילות בהכרח לקביעה כי יש לראות את פסק הבוררות כמבוטל.

עוד נטען: "זהו בדיוק המקרה המתאים להמשך פיתוח ההלכה של בית המשפט העליון בדמות קביעת נורמה מחייבת שעל פיה גוף ממנה, כמו לשכת עורכי הדין בישראל, חב בחובת גילוי מורחבת ובדיקה מעמיקה לפני מינוי הבורר, ותוצאתה של הפרת חובת הגילוי תהיה חיובו בפיצוי כספי משמעותי בגין הנזקים הנגרמים לצד המתדיין בפני אותו בורר עקב ניהול ההליך".

סוגיית החובות האתיות של בוררים היא סוגיה מעניינת שעדיין נמצאת בשלבים של פיתוח הדין, אך במקרה זה היא לא לובנה בעליון. השופט עוזי פוגלמן סבר כי השאלות שעולות נוגעות בעיקרן לסכסוך הפרטני שבין פרח ללשכה בנוגע לשאלת קיומו של נזק ובחינת הקשר הסיבתי שבין האי־גילוי על עבר הבורר לבין ההוצאות שהוציא פרח. הוא ציין כי חרף הניסיונות של פרח לשוות לטענות שלו נופך עקרוני, הן נוגעות לאופן יישום הדין על מקרה זה, ומכיוון שרשות לערעור ב"גלגול שלישי" ניתנת במשורה, הבקשה נדחתה.

מלשכת עורכי הדין נמסר: "לפחות שתי ערכאות שדנו בטענות לגופן מצאו שאין במינוי הבורר, בנסיבות המתוארות, כדי לגרום נזק ממוני. גם העליון לא מצא שיש מקום להתערב בהכרעות המחוזי. חיוב הלשכה בפיצוי בסך 80 אלף שקל נפסק בשל עוגמת נפש שבית המשפט סבר כי נגרמה לאור הפגיעה באמון במוסדות הלשכה בנסיבות המסוימות שבהן מונה הבורר. קביעה זו ניתנה הגם שטענת התובע היתה שעוגמת הנפש נגרמה לו דווקא בשל הימשכות ההליכים, ולא בשל פגיעה כלשהי באמון שרחש ללשכה. כך או כך, המחוזי מצא להבהיר בפסק דינו כי 'מאז חלפו שנים רבות, בעלי התפקידים השתנו וחזקה כי מוסדות לשכת עורכי הדין מנוהלים כיום בדרך שונה, תוך שקיפות ותוך בקרה וביקורת'".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker