מנהלי אורכית לשעבר לנאמן: "לא רימינו. אנחנו הניזוקים הגדולים מקריסת החברה"

איציק תמיר ואריק פנט הגישו אתמול את תשובתם לבקשת הנאמן של אורכית לחייבם להשיב מאות מיליוני שקלים לקופת הנאמן ■ לטענתם, הסכמי ההעסקה שלהם אושרו כדין, השכר שקיבלו היה סביר וראוי, הם לא היו בעלי שליטה, הם דיווחו כנדרש על מכירת מניות - וכל פעולה מהותית שעשו גובתה בייעוץ משפטי

אפרת נוימן
איציק תמיר
איציק תמיר

חמישה חודשים לאחר שעו"ד ליאור דגן, הנאמן של חברת אורכית שנמצאת בפירוק, הגיש דו"ח חמור נגד בעלי השליטה לשעבר איציק תמיר ואריק פנט, שבו טען כי הם פעלו במרמה במשך שנים כדי למשוך לכיסם כסף מהחברה על חשבון בעלי מניות האחרים — הגישו השניים את תגובתם.

דגן ביקש מהשופט איתן אורנשטיין להורות לתמיר, לפנט, לכמה מחברי הדירקטוריון ולסמנכ"ל הכספים להשיב לקופת הנאמן מאות מיליוני שקלים שלקחו באמצעות תשלומי שכר, מכירת מניות והסתרה של שיתוף הפעולה ביניהם. כעת משיבים תמיר ופנט, באמצעות עורך דין זאב שרף, על הטענה שלפיה הם לקחו לכיסם סכומי עתק תוך ניהול עסקי החברה בדרך של תרמית — כי הדבר "לא היה ולא נברא". לטענתם, הדו"ח של הנאמן מציג "כתב טענות לא מאוזן, לא הגון, רווי באי־דיוקים ובמניפולציות ניסוחיות".

בתגובתם הם כותבים כי ניהול החברה לאורך השנים נעשה על ידם ועל ידי אחרים בתום לב מוחלט, במקצועיות ובלא שמץ זדון. הם כותבים גם כי החברה הגיעה לגבהים עסקיים וטכנולוגיים אדירים שהתבטאו בשווייה, אבל ריכוז טעמים ונסיבות מצערות הביאו את החברה לאחר יותר מ–20 שנות פעילות לקשיים ולהליכי חדלות פירעון. הם מוסיפים כי לא קיבלו שכר מופרז, וכי חצי מיליארד שקל שקיבלו הם תוצאה של מימוש מניות בתקופות הטובות של החברה.

"אין בן אנוש החסין מטעויות ו'במבחן הבדיעבד' יופיע תמיד אותו חכם תורן שיטען כי היה אפשר לעשות איזה מן הדברים הרבים שנעשו בחברה לאורך שנים ארוכות של פעילות בשוק תחרותי גם באורח שונה. ואולם מכאן ועד לטענות קשות שמעלה הנאמן, מן הגורן ומן היקב, על מעשי מרמה ותרמית כביכול, שלא היו ולא נבראו, עוד ארוכה הדרך ורחוקה, כרחוק מזרח ממערב", כותבים תמיר ופנט בתשובתם לנאמן.

מניית אורכית

"ויתרנו על חלקים נכבדים משכרנו"

הנאמן דגן טען בדו"ח שהגיש כי תמיר ופנט קיבלו שכר על יסוד הסכמי העסקה שלא אושרו כדין, ולכן עליהם להשיב את מלוא תגמולי השכר ששולמו להם במשך 16 שנה בסך 123 מיליון שקל. לפי הנטען, משיכות השכר התבססו על הסכם העסקה מ–1993 שפקע ב–1999 — ובכל זאת, ב–2001–2004 החברה התנהלה בהתאם לאותו הסכם העסקה ראשון.

ב–2005 אושרו לטענתו, שלא כדין, הסכמי העסקה חדשים, בהתבסס על מצגים כוזבים שהציגו תמיר ופנט למוסדות החברה, מידע חלקי ונתונים לא נכונים, שלפיהם ההסכם מ–1993 הוארך מעת מעת ונותר בתוקף ב–2005. דגן טוען כי השניים ראו ב–2005 הזדמנות להסדיר את הסכמי ההעסקה שלהם, מכיוון שהיתה זו השנה הרווחית המשמעותית היחידה בתולדות החברה, כתוצאה מעסקה חד־פעמית.

לפי התגובה של תמיר ופנט, גם הסכמי 1993 וגם הסכמי 2005 אושרו כדין על ידי המוסדות המוסמכים של החברה. לטענתם, מ–2008 הם גם הסכימו לוותר על חלקים נכבדים משכרם בסך מיליוני שקלים, מתוך התחשבות במצבה הכספי והתזרימי של החברה. השניים מוסיפים כי השקיעו מיליוני שקלים בגיוסי חוב והון שביצעה החברה בלי שוויתורי שכר והשקעות אלה באים לידי ביטוי בדו"ח הנאמן. לדבריהם, "הניזוקים הגדולים ביותר מקריסתה של החברה הם המשיבים".

בנוסף, הם טוענים בגיבוי של חוות דעת כי השכר שקיבלו גם לפי הסכם 1993 וגם לפי הסכם 2005 היה סביר וראוי בהשוואה לבכירים בחברות מקבילות באותן שנים, וכי השכר תואם את מדיניות התגמול של החברה, כפי שאושרה ב–2013 ברוב המיוחד הנדרש.

עו"ד ליאור דגןצילום: עזרא לוי

"התנהלות לגיטימית של הדירקטוריון"

טענה נוספת של דגן מתייחסת לכך שתמיר ופנט היו בעלי שליטה בחברה, הם פעלו בהסכמה ובשיתוף פעולה מלא בהתאם להסכם הצבעה שגיבשו (אך כביכול הסתירו), מינו את הדירקטורים בפועל והכווינו את פעילות אורכית לאורך שנים. לפי הנטען, השניים הסתירו את היותם בעלי שליטה בחברה כביכול כדי להעביר החלטות בחברה, ובהן כאלה בנושאי שכר, לא כדין ולא לפי הרוב המתחייב.

לדברי דגן, "תמיר הציג מצגים כוזבים כאילו הדירקטוריון דן בשאלת היותם בעלי שליטה בחברה וכאילו ניתנו חוות דעת משפטיות על ידי שני משרדי עורכי דין (משרד גולדפרב — היועצים המשפטיים הקבועים של החברה, ומשרד ש. הורביץ), שלפיהן הם אינם בעלי שליטה. בפועל, מעולם לא התקיים דיון בדירקטוריון החברה בשאלה זו, ומעולם גם לא ניתנה חוות דעת משפטית ממשרדי עורכי הדין".

על כך משיבים תמיר ופנט כי הם לא היו בעלי שליטה לפי המבחן הכמותי (כל אחד מהם החזיק בפחות מ–25% מהמניות) ולא לפי המבחן המהותי — הם לא שלטו בסדר היום של מוסדות החברה, בקבלת ההחלטות, בחלוקת הטבות, באישור התקציב או בזהות הדירקטורים. לטענתם, אם וככל שהם הכווינו את פעילות החברה, הם עשו זאת מכוח התפקידים שלהם כיו"ר הדירקטוריון, מנכ"ל, נשיא החברה ותפקידים בכירים אחרים שבהם נשאו מפעם לפעם, ולא מכוח האחזקות שלהם.

"אכן לאורך שנים רבות התקבלו החלטות בדירקטוריון החברה, פה אחד ומתוך קונסנזוס רחב, אלא שדרך התנהלות זו של הדירקטוריון היא לגיטימית ואי־אפשר למצוא בה כל פגם. בין חברי הדירקטוריון (שהיו בעלי ניסיון עשיר במגוון תחומים, אנשי מקצוע דעתנים ומנוסים) ובינם לבין המשיבים או מי מהם התגלעו לא אחת אי־הסכמות. אי־הסכמות אלה נפתרו כולן מתוך שיח ושיג מקצועי וענייני בין חברי הדירקטוריון. ברור כי אין בכך כדי ללמד על שליטת המשיבים בחברה".

השופט איתן אורנשטייןצילום: ניר קידר

תמיר ופנט כותבים כי אי־אפשר גם לראות בהם "מחזיקים במשותף במניות החברה", שכן לא היה להם הסכם הצבעה או עניין אישי משותף בהחלטות. לדבריהם, יש להם תפישות חיים שונות וגם בינם לבין עצמם התגלעו לאורך השנים מחלוקות.

הם מוסיפים כי עורכי דין משני משרדים מובילים — יואב בן דרור ממשרד ש. הורביץ ויודי לוי ממשרד גולדפרב זליגמן — הביאו את עמדתם שלפיה אינם בעלי שליטה. "לאורך כל שנות פעילותה של החברה, לא נעשתה בחברה כל פעולה מהותית בלי לקבל תחילה ייעוץ וליווי משפטי צמודים מאת עורך דין מתאים ממשרד גולדפרב", הם כותבים.

חלוקה אסורה או פירעון חוב?

לפי הדו"ח של דגן, לאורכית נגרם נזק של 71 מיליון שקל כתוצאה מ"חלוקות אסורות". מדובר ברכישות עצמיות שביצעה החברה של אג"ח להמרה ומניות באופן בלתי־חוקי. הטענה היא שתמיר ופנט ידעו כי אלה חלוקות אסורות שאינן עומדות במבחני החלוקה, ולמרות זאת בחרו לא להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט כפי שמחייב החוק.

אחת הדוגמאות היא עסקה שביצעה החברה בינואר 2003 לרכישת אחזקותיה של כלל תעשיות, שהיתה בעלת מניות מהותית באורכית. בעסקה זו שילמה אורכית לכלל תעשיות סכום נומינלי של יותר מ–70 מיליון שקל. לפי הדו"ח, "העסקה נועדה לשרת את תמיר ופנט עצמם ולא את טובת החברה, תוך 'קנייה החוצה' של בעל מניות אקטיבי שעשה צרות ואיים על שליטתם של תמיר ופנט. גם אם עסקת כלל תעשיות היתה לטובת החברה, הרי שממילא היא חלוקה אסורה כהגדרתה בחוק החברות". אותו בעל מניות אקטיבי היה נוחי דנקנר, שקנה חצי שנה קודם לכן את השליטה באי.די.בי, שהחזיקה בכלל תעשיות.

בתגובה שהגישו תמיר ופנט הם כותבים כי כל טענת החלוקות התיישנה, שכן כל העובדות שעליהן משתית הנאמן את טענת החלוקות היו גלויות לציבור כבר בדו"חות הכספיים המבוקרים של החברה ל–2001, ולכל המאוחר בראשית 2004 עם פרסום דו"חות 2003.

לגופו של עניין, הם טוענים כי אין מדובר כלל בחלוקה אלא בפירעון של חוב שהביא לחברה רווח מהותי, וכי לצורך הרכישה העצמית של מניות החברה ב–2003 גם בעסקת כלל וגם בעסקות נוספות, היו די עודפים הניתנים לחלוקה. לדבריהם, כל עסקות הרכישה של החברה (מניות ואג"ח) נעשו לטובת החברה ובמחירים אטרקטיביים.

השניים מציינים כי בגין הרכישה והפדיון המוקדם של אג"ח 2005 של החברה ב–2001–2004, נרשמו בחברה רווחים של יותר מ–50 מיליון דולר. גם הרכישה העצמית של המניות ב–2003 (בעסקת כלל וברכישות נפרדות נוספות) היטיבה עם החברה, והיא נעשתה משיקולים עסקיים וענייניים לטובת החברה.

"לא עשינו שימוש במידע פנים"

הדו"ח של דגן מתייחס גם למכירות מניות של תמיר ופנט לאורך השנים. אחת ההתייחסויות היא לתקופה שמ–2005 עד אפריל 2006, שבה הם מכרו יותר מ–80% מאחזקותיהם בחברה. לפי הדו"ח, נתון מהותי זה לא דווח לציבור ותמיר ופנט אף עשו כל שביכולתם כדי להסוות אותו.

"במארס־יולי 2006 (מיד לאחר שתמיר ופנט נפטרו מיותר מ–80% מאחזקותיהם בחברה) מניית אורכית קרסה, ושער המניה צנח משיא של 30 דולר ל–6.8 דולרים למניה ביולי 2006. העובדה שמחיר מניית אורכית הגיע לשפל בתוך תקופה קצרה מאוד (פחות מארבעה חודשים) מעוררת חשש כבד שתמיר ופנט ביקשו למכור ולממש את הרוב המכריע של מניותיהם בלי שהדבר ייוודע בשוק ויחשוף מוקדם מדי את הערכותיהם ביחס למצבה האמיתי של החברה", נכתב בדו"ח.

על כך משיבים השניים כי לא נפל פגם בדיווחים שלהם לציבור, כל המכירות נעשו לפי דין ודווחו כנדרש ובמועד. לטענתם, הנאמן אינו בקיא בדין האמריקאי, ולכן הוא טועה בבחינת העסקה ובאופן שגוי סבור כי היא לא דווחה.

תמיר ופנט מוסיפים כי התחילו למכור את מניותיהם בשוק ברבעון הראשון של 2005 כששער המניה נותר דומה, עם עליות וירידות לא מהותיות במשך יותר משנה ממועד תחילת המכירות. הם מכחישים כל שימוש במידע פנים, וטוענים כי אמירות בעניין זה הן כלליות.

"הירידה בשער מנית אורכית ברבעון השני של 2006, שעליה עט הנאמן כמוצא שלל רב, היתה יכולה להיות מושפעת ממכלול רחב של נתונים, שאינם בידיעה ולא כל שכן בשליטה של המשיבים, שאליהם הנאמן כלל אינו מתייחס בתסקיר שערך. כך למשל, אפשר להניח כי שערה של מנית אורכית היה יכול להיות מושפע גם מגורמים מאקרו־כלכליים של צריכת נתונים ותקשורת; משינויי חקיקה ורגולציה בתחום תקשורת במדינות רלוונטיות, משיעורי צמיחה נמוכים מהתחזית בהכנסות של ספקיות ציוד תקשורת מובילות, מתוכניות רכש והשקעות בציוד תקשורת של מפעילות תקשורת מובילות, לקוחות החברה ועוד".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker