מנכ"ל ישראכרט לשעבר הפסיד לרשות המסים: כמה מס ישלם על מענק של 5.5 מיליון שקל? - דין וחשבון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מנכ"ל ישראכרט לשעבר הפסיד לרשות המסים: כמה מס ישלם על מענק של 5.5 מיליון שקל?

לאחר פרישתו קיבל קרופסקי 5.5 מיליון שקל עבור התחייבות לאי-תחרות ושירותי ייעוץ ■ השופט בורנשטין קבע כי אין לסטות מהכלל לפיו תשלום אי-תחרות יסווג כהכנסת עבודה ולא כרווח הון ■ "ספק אם הוכח כי מדובר בתשלום אי־תחרות אותנטי ולא בכסות להכנסת עבודה"

תגובות
דני דנקנר )מימין( וחיים קרופסקי. דנקנר, יו"ר הפועלים
לשעבר, העלה את סוגיית האי־תחרות
מוטי קמחי

כשחיים קרופסקי עזב את כסא מנכ"ל ישראכרט מקבוצת בנק הפועלים בתחילת 2009, הוא קיבל מענק בהיקף של 5.5 מיליון שקל עבור הסכמתו שלא להתחרות בחברה למשך שלוש שנים ועבור שירותי ייעוץ.

התשלום כלל מענק של 1.5 מיליון שקל, תשלום חודשי של 75 אלף שקל למשך שלוש שנים וחוזה ייעוץ לשלוש שנים בשכר של 36 אלף שקל בחודש (גם אם לא יידרש לתת ייעוץ).

מכיוון שמדובר במענק של מיליונים, לשאלת הסיווג של התשלום - פירותי או הוני - יש חשיבות רבה. הדוגמה הקלאסית להבחנה בין הכנסה הונית לפירותית מתייחסת לכך שהכנסה ממכירת הפירות שמניב העץ היא פירותית והכנסה ממכירת העץ עצמו - היא הונית.

קרופסקי טען בערעורי מס שהגיש בנוגע ל-2009–2011 כי התשלומים בגין האי־תחרות והייעוץ צריכים להיחשב תשלום הוני ולכן עליו לשלם מס רווח הון (25% כיום, 20% בתקופה הרלוונטית). על התקבולים עבור הייעוץ הוא דיווח בהתחלה כהכנסת עבודה ושילם מס שולי בהתאם, אבל בהמשך הוא הגיש תיקון וביקש לשלם מס רווח הון גם עליהם, שכן לדבריו בפועל לא ניתנו שירותי ייעוץ. רשות המסים טענה כי תשלומי האי־תחרות והייעוץ הם הכנסת עבודה לכל דבר, כך שעליו לשלם לפי מדרגת המס הרלוונטית (כ-45% באותה תקופה).

השופט שמואל בורנשטין מבית המשפט המחוזי מרכז דחה את הערעור, כך שקרופסקי ישלם על הסכום מס שולי. אם לפי מס רווח הון היה עליו לשלם 1.1 מיליון שקל, לפי המס השולי התשלום יהיה כ-2.5 מיליון שקל, כלומר כ-1.4 מיליון שקל יותר.

באוגוסט 2016 נקבעה בעליון בהרכב מורחב של חמישה שופטים הלכה בעניין ברנע, שדנה בשאלה כיצד יש לסווג תשלום המוענק לעובד על ידי מעבידו בתמורה להתחייבות של העובד כי לא יתחרה בו בעת פרישה ממקום עבודה. פסק דין זה הגיע אחרי אי־בהירות ששררה שנים רבות, בעיקר בקרב עובדים בכירים, לאור פסיקות מנוגדות של המחוזי.

השופט יצחק עמית הסביר כי מענק האי־תחרות הוא תחליף שכר או פיצוי בשל הירידה בהכנסת העובד, שאינו רשאי כעת למצות עד תום את כושר ההשתכרות שלו - ולכן הוא מסווג כהכנסה פירותית. הנטל לסתור חזקה זו מוטל על כתפי העובד ומדובר בנטל כבד. הוא קבע כי ייתכנו מקרים חריגים שבהם תניית אי־תחרות תהיה בעלת אפקט דומה למכירת הונו האישי של העובד, אך יש להראות באופן מעשי כי התנאי מאיין את יכולת העובד לשוב ולהצמיח פירות מאותו ענף, וזוהי שאלה שתלויה בנסיבות כל מקרה. דוגמה קיצונית תהיה לתנאי גורף וללא הגבלת זמן או לבעל מקצוע שכל עיסוקו מצטמצם לאפיק פעולה אחד, כמו טייס מסחרי שפורש, והתנאי של האי־תחרות קובע שאסור לו לעבוד כטייס בחברת תעופה אחרת במשך שבע שנים.

לא מקרה שיש להחריג

קרופסקי טען כי הנסיבות שלו נכנסות למסגרת החריגים שנקבעו להלכה. הוא טען, בין השאר, כי היה להפועלים ולישראכרט אינטרס ייחודי להגן על עצמם מעבר לתניית האי־תחרות (הקצרה יותר) שכבר נכללה בהסכמי ההעסקה שלו - זאת בשל היכולות המקצועיות שלו, הניסיון והקשרים. לדבריו, הסכם האי־תחרות נחתם במנותק מתנאי הפרישה שלו אשר הוסדרו בהסכם שנה וחצי קודם לכן, כי היתה לו כוונה אמיתית לפעול במיזמים בחו"ל עליהם נאלץ לוותר וכי המגבלה שלא להתחרות בישראכרט במשך שלוש שנים הוציאה אותו לגמרי משוק כרטיסי האשראי.

השופט בורנשטין ציין כי בהסכם האי־תחרות והייעוץ של קרופסקי, עליו חתם עם פרישתו מהעבודה בישראכרט, הוא התחייב שלא לעסוק בישראל ובחו"ל בתחומים בהם עסקה ישראכרט אך לא נאסר עליו לעסוק בתפקיד ניהולי בכיר אחר. ואכן, הוא כיהן בשנים שלאחר פרישתו כדירקטור בחברות נביעות, ורדינון ובבנק מסד. "מכאן שגם אם נמנע ממנו לעסוק במשך שלוש שנים בתחום כרטיסי האשראי, עדיין אין מדובר ב'השמדת' יכולתו לעסוק בתחומים משמעותיים אחרים, תוך ניצול כישוריו הרבים", כתב השופט. הוא הוסיף כי בנסיבות העניין גם ספק אם נחסמה דרכו של קרופסקי לשוב לתחום כרטיסי האשראי בחלוף תקופת ההגבלה. לגבי דמי הייעוץ, בורנשטין הכריע כי קרופסקי לא הצליח להוכיח כי בפועל הוא לא נתן שירותי ייעוץ.

"סיכומו של דבר - עניינו של המערער אינו נכנס בגדר אותו 'קוף של מחט' שהותירה הלכת ברנע ואת התקבולים שקיבל מכוח הסכם האי־תחרות והייעוץ יש לסווג כהכנסה שבפירות", קבע בורנשטין.

למרות הקביעה כי התשלום ימוסה כהכנסה פירותית, השופט ציין כי ספק אם קרופסקי הוכיח כי מדובר בתשלום אי תחרות אותנטי ולא כסות להכנסת עבודה. לדבריו, הוא לא קיבל הסבר משכנע למה בהסכמים מול ישראכרט ובנק הפועלים נקבעה תקופת אי־תחרות של חצי שנה ואילו בהסכמים לאחר הפרישה, פחות משנתיים לאחר מכך, נדרשה תקופה ארוכה משמעותית - שהרי התפקיד לא השתנה. לפי קרופסקי, מי שהעלה את סוגיית האי־תחרות היה יו"ר הבנק באותה תקופה דני דנקנר.

"לא שוכנעתי כי החשש מתחרות הצדיק את התשלום שקיבל המערער במסגרת הסכם האי־תחרות והייעוץ. המערער לא הוכיח כי עמדו בפניו הזדמנויות קונקרטיות וממשיות להתחרות בבנק ואף לא הציג מצג ברור בעניין זה כלפי הבנק, באופן שהצדיק הוצאה נכבדת זו מצד הבנק".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם