"פן תתפתח תעשייה": בית המשפט העליון מציב גבולות למגישי תביעות ייצוגיות - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"פן תתפתח תעשייה": בית המשפט העליון מציב גבולות למגישי תביעות ייצוגיות

הרכב מורחב של שבעה שופטים קבע כי במקרה שבו תובעים ייצוגיים הגישו כמה תביעות באותו עניין בלי ליידע את השופטים ובלי להציג את התמונה המלאה של נסיבות התביעה, יש לדחות אותן - וזאת אף מבלי לבחון את הטענות לגופן

8תגובות
מגרש השכרת מכוניות של שלמה סיקסט
æàá ùèøï

בית המשפט העליון הכריע אתמול (ד') בהרכב מורחב של שבעה שופטים בשאלה האם ומתי התנהלות שאינה ראויה מצד תובעים ייצוגיים ועורכי דינם יכולה להביא לדחיית הבקשה להכרה בתביעותיהם כייצוגיות, אף מבלי לדון כלל בטענות לגופן.  

לפי השופט אליקים רובינשטיין, שאליו הצטרפו עמיתיו, "במצב העניינים הרגיל אין בעצם קיומם של פגמים בתובענה הייצוגית כדי להביא בהכרח לדחייתה, ועל בית המשפט לבחון צעדים מידתיים יותר, לרבות החלפת התובע המייצג או בא הכוח. ואולם סבורני כי נוכח משקלם המצטבר של הפגמים שנפלו בענייננו היורדים לשורש העניין – ובעיקר ההגשה המבוזרת לשלושה מותבים ללא רישום וללא יידוע המותבים המקבילים, תוך שבתי המשפט הגיעו לתוצאות סותרות – אין להסתפק בפתרון אחר שהוא פחות מאי היעתרות לבקשות". 

מדובר בשני ערעורים שהוגשו בעניין שתי בקשות לתביעות ייצוגיות באותו עניין. הטענה העיקרית בבקשות היתה כי בעת החזרת כלי רכב שכורים, גובה חברת ההשכרה סכום מופרז בעבור מילוי מכל הדלק, החורג בהרבה מעלות הדלק עצמו. בקשה אחת אושרה על ידי השופטת אסתר שטמר מבית המשפט המחוזי מרכז, ואילו השנייה נדחתה על ידי השופט יהודה פרגו מבית המשפט המחוזי בתל אביב. 

בקשה אחת הוגשה במחוזי מרכז נגד חברת השכרת הרכב שלמה. היא הוגשה על ידי עו"ד ירון אופק, עו״ד דביר גליזר ובת זוגו יוליה גליזר, עו"ד אלמוג טל בן חמו שהתמחה במשרד של גליזר, ועל ידי חברת ש.א.מ.ג.ר שירותי אכיפה, שבבעלות של דביר גליזר ועו"ד רותם חנניה. 

בית המשפט העליון בירושלים
מיכל פתאל

באותו יום הוגשה בקשה נוספת, בהרכב דומה ובעילות דומות, לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד חברת השכרת הרכב י.ד. רכב ותחבורה, שבהמשך צורפה אליה חברת אלדן כמשיבה. הליך זה הסתיים בפשרה עם גמול לתובעים (45 אלף שקל) ולעורכי דינם (130 אלף שקל), והוא אינו מהווה חלק מההליכים בעליון. 

יומיים לאחר מכן פנו התובעים, בהרכב שונה במקצת, להגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית נוספת בבית המשפט המחוזי בתל אביב - הפעם נגד חברת השכרת הרכב דומיקאר. עורכי הדין המייצגים היו דביר גליזר ורותם חנניה. בקשה זו נדחתה. על הבקשה שנדחתה והבקשה שאושרה הוגשו ערעורים. 

גם במהלך התנהלות הערעורים בעליון התובעים המייצגים ועורכי דינם לא יידעו את בית המשפט בדבר ההליכים המקבילים, אשר התבררו בפני מותבים שונים. זאת, עד אשר הדבר התגלה והם אוחדו. שתיים מהחברות הנתבעות בשני התיקים השונים יוצגו על ידי שתי מחלקות נפרדות במשרד גולדפרב זליגמן (עורכי הדין אהרון מיכאלי וחגית בלייברג), כך שבעצם עורכי הדין הציגו בפני בית המשפט את התמונה השלמה – והערעורים אוחדו להרכב מורחב. 

השופט רובינשטיין, אשר כתב את פסק הדין, דחה את שתי הבקשות לאישור התביעות כייצוגיות על בסיס ההתנהלות המבקשים ועורכי דינם שהגישו את הבקשות לבתי משפט שונים, מבלי ליידע את בתי המשפט על כך. משכך, הוא גם לא הכריע בעניין טענות התובעים לגופן.

רובינשטיין ציין כי מוסד התביעות הייצוגיות הוא חשוב, אך מאותם טעמים של אינטרס ציבורי, הכולל גם תום לב והגינות, יש לוודא כי תביעות שמוגשות תוך הפרה של הוראות דין וחוסר תום לב משווע – לא יאושרו. זאת גם על מנת להרתיע מהתנהגות דומה. "על בתי המשפט להשגיח פן תתפתח 'תעשיית תובענות ייצוגיות', כמעין 'ענף ייצור' במשק, שכל מטרתו העשרת התובעים ובעיקר באי כוחם, ואילו האינטרס הציבורי בהן דל". 

רובינשטיין קבע כי התנהלות התובעים ועורכי הדין עולה כדי חוסר תום לב קיצוני ומטילה ספק בדבר היכולת של עורכי הדין לייצג באופן הולם את הקבוצות. לדבריו, כאשר עורך הדין אינו מעדכן את בית המשפט בדבר קיום תביעה דומה המתנהלת במקביל, הדבר עלול להיחשב חוסר תום לב, במיוחד במקרים שבהם מדובר באותו עורך דין או באותם תובעים. 

שאלה נוספת שהוא בחן היא האם יש פגם במקרה שבו עורך הדין הוא שיוזם את התביעה – כלומר, הוא קודם מוצא עילה ואחד כך מחפש תובע ייצוגי מתאים. "כדי שבית המשפט יוכל לשקול האם גם במקרה שבו הוגשה תביעה ייצוגית יזומה במלואה או בחלקה יש לאשרה כיצוגית, מצופה מן התובע המייצג כי יציג את התמונה המלאה בפני בית המשפט בתצהירו, ולא יתיימר להציג מקרים שנועדו מראש לשם הגשת התובענה הייצוגית ככאלה המשקפים עילת תביעה אותנטית". 

בעניין זה ציין רובינשטיין כי גם אם התביעות החלו בעילה אותנטית ונזק אמיתי שנגרם למי מחברי הקבוצה (והוא אינו קובע כך), ברור כי ההמשך שלהן היה בפעולות יזומות של שכירת רכבים והחזרתם למחרת. לדבריו, גם אם אין בכך כשלעצמו כדי להביא לדחיית התביעה, הרי בכך שהדבר לא גולה בתצהירים, ובצירוף נסיבות חשודות נוספות אשר קיימות למכביר במקרה זה – יש לבחון את סוגיית הייזום בקפדנות יתרה. נוכח המשקל המצטבר של הפגמים, הוא הכריע כי הבקשות לתביעה ייצוגית יידחו. 

אל דעתו של רובישנטיין הצטרפו השופטים סלים ג'ובראן, חנן מלצר, יורם דנציגר, ניל הנדל, עוזי פוגלמן ונעם סולברג. דנציגר ופוגלמן חלקו על רובינשטיין בדעת מיעוט, וסברו כי יש למחוק את הבקשה לאישור התביעה כייצוגית, ולא לדחות אותה. זאת על מנת שהתובעים יוכלו לפתוח בהליך חדש באותו עניין, הפעם באופן נכון וראוי. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#